פרשת משפטים: לייצג את האלוקות

שושנה חנלס למדה בתכנית לתלמידות חו"ל במדרשת או"ת לינדנבאום בין השנים 2002–2000. היום מלמדת תנ"ך ומחשבת ישראל בישיבת פריש.

בעקבות מעמד הר סיני ועשרת הדברות מהווה פרשת משפטים תפנית במצוות. רבות דנו במבנה ובסדר החוקים הכלולים בפרשה זו, אך ניכר כי רובם עוסקים בהקמתה של חברה צודקת. נמנים עליהם חוקי עבד עברי, וחלק גדול מחוקי הנזיקין – ההשלכות של אדם או רכושו הגורמים לנזק. בפסוקים הללו מורה לנו התורה כיצד לשפוט, להרשיע ולהעניש על עבירות מתחום המשפט האזרחי.

במהלך תיאור המקרים השונים, ישנם מקומות אחדים שבהם נעשה שימוש מעורפל במונח "אלוקים". לא ברור אם הכוונה היא לקב"ה – המשמעות שיש למילה זו לעתים קרובות – או שמא דווקא לשופטים בשר ודם, כפי שאולי מתקבל על הדעת בהקשר של הפרשה.

לדוגמה, כשמסופר על דיני עבד עברי המעוניין להישאר אצל אדונו, כתוב:

וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אׇזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם (שמות כא:ו)

בהמשך ישנה אמירה כללית לגבי גניבה שבה כתוב:

 עַֽל־כׇּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מ֠וֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כׇּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ (שמות כב:ח)

וכן מופיע האיסור:

אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר (שמות כב:כז)

בכל שלושת הפסוקים ניתן להבין את המילה "אלוקים" הם כמתייחסת לקב"ה והם לדיינים בבית הדין. רש"י, בפירושו לפסוק הראשון מביניהם, מצטט את מכילתא דר' ישמעאל ואומר ש"אלוקים" הוא בית דין, השופטים. מכיוון שהשופטים בבית הדין הם אלה שמכרו את העבד לעבדות, אך הגיוני שיש להביאו בפניהם שנית אם מבקשים להותיר את מעמדו כעבד על כנו.

בכל אחד מן המקרים המובאים לעיל ישנם פרשנים הגורסים כי המונח "אלוקים" מתייחס לדיינים, ומביאים הוכחות לכך שבהקשר זה לא מדובר בהתייחסות לקב"ה אלא לבית דין. אך ההסברים הללו עדיין מעלים את השאלה מדוע נעשה שימוש במונח המשמש לצורך ציון האל (ביחיד או ברבים) כדי לתאר שופטים? מה משמעות הדבר לגבי תפקידם של השופטים בחברה התורנית?

אבן-עזרא בפירושו לפסוק ו' בפרק כ"א מסביר: "מלת אלהים כמו מקימי משפט אלהים בארץ". כלומר, השופטים הם אלוקים מפני שהם מייצגים את הקב"ה. בכך שהם מיישמים את הצדק האלוקי, עליהם להידמות לאל, ולמלא אחר רצונו. היבט זה של אלוקים מרומם את השופטים, שכן הם ממלאים אחר מצוות ה' "והלכת בדרכיו".

הקב"ה הוא ייצוגו המוחלט של הצדק, והשופטים, הממלאים את מקומו על פני האדמה, מנסים להתנהג כ"אלוקים" ולשפוט בצדק.

אך ניתן גם להבין את השימוש במונח "אלוקים" לתיאור השופטים בדרך נוספת, כמעט הפוכה. בית הדין הארצי איננו הערכאה המשפטית העליונה ביותר, אלא הקב"ה. כפי שאומר יעקב לרחל כאשר היא תובעת ממנו בנים: הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן (בראשית ל:ב). כלומר, יעקב מתרגז כשרחל מניחה שהוא יכול למלא את תפקיד האלוקים.

הרעיון שלפיו בני האדם אינם יכולים להחליף את הקב"ה בתפקיד השופט העליון מופיע גם בסוגיות תלמודיות על בתי דין בעת מתן גזר הדין. אם נבחן את האופן שבו מפרשים האמוראים בגמרא את ההלכה על בסיס פרשת משפטים, נראה שהם מוסיפים דרישות שהופכות הרשעה בדין מיתה לקשה במיוחד. בנוסף לשני העדים, על שני העדים גם להזהיר את הנאשם בטרם ביצוע העבירה. ובמשנה המפורסמת בסוף פרק א' במסכת מכות מסופר שסנהדרין המרשיעה והורגת נאשם אחד בשבוע נקראת חובלנית. ר' אליעזר לוקח צעד נוסף וטוען שלדעתו סנהדרין המרשיעה והורגת נאשם אחד בכל 70 שנה נחשבת חובלנית, ואילו ר' עקיבא ור' טרפון מעזים ומצהירים שאם היו הם עומדים בראש הסנהדרין, לא הייתה היא גוזרת מיתה על אף אדם:

רַבִּי אֶלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: אִילּוּ הָיִינוּ בַּסַּנְהְֶדרִין, לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם.

על אף שהתורה מציינת את העבירות שבגינן חייב אדם מיתה, החכמים אינם חשים בנוח ליישם את חוקיה. האילוצים וההגבלות הללו, על פי פירוש חז"ל, יכולים להתקיים רק במערכת שמאמינה שהאשם בעבירות הללו אכן ייענש. מכיוון שהקב"ה, בתפקידו כאלוקים, יעניש את כל מי שראוי להיענש, גם אם שופטים בשר ודם יימנעו מלעשות כן, עלינו להיות סמוכים ובטוחים כאשר בית הדין כן מורה על גזר דין מוות.

שתי הגישות הללו למונח "אלוקים" מתארות שופטים כמייצגים את ה' או כמוגבלים על ידי ה', ובכך מייצגות את אופיו הכפול של קיומנו האנושי. מצד אחד, האדם נברא בצלם אלוקים, ותפקידו לעשות את רצון ה' ולקדם צדק בעולם. מצד שני, "עפר אתה ואל עפר תשוב" – אנחנו מודעים למגבלותינו הרבות, לפגמים שבנו ולכך שהקב"ה הוא השופט העליון בסופו של דבר.

ההליכה על הקו הדק שבין שני ההיבטים של קיומנו היא תמצית חיינו ואף הועצמה בשנה האחרונה. בכוחנו להציל חיים, לייצר בתוך פחות משנה חיסון שכולנו מקווים שיביא לקצה של המגפה העולמית, ולהתקדם בתחומים מדעיים וטכנולוגיים רבים נוספים. ובכל זאת החיים כל הזמן מאתגרים אותנו, ומראים לנו בדרכים גדולות כקטנות שלמעשה אנחנו אף פעם לא לגמרי בשליטה. אם תתחזק בנו ההבנה שאנחנו אין שופטים אמיתיים בארץ, ושבסופו של דבר כולנו נתונים לחסדי ה', היא תוכל לשמש כמזור הן כנגד חוסר האונים המתלווה להיעדר השליטה והן כנגד אמצעים לשליטה מופרזת.