פרשת ניצבים: תשובה, כפרה ועצמאות
הרב דוד קאלב עומד בראש תכנית "המרכז ללימודי יהדות" בארה"ב, מבית אור תורה סטון. הוא למד בישיבת המבתר והוסמך לרבנות על ידי הרב שלמה ריסקין.
בפרשת ניצבים (דברים, כ"ט, ט') אומרת לנו התורה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם…" בפסוק י' נמנות קבוצות שונות של אנשים מקרב עם ישראל, מראשי השבטים ועד שואבי המים, העומדים לפני הקב"ה.
בפסוק י"א נמסר שכל הסוגים השונים של האנשים עברו "בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ". משתמע מכך שעל הקהילה להתחבר לקב"ה ולמצוות התורה במישרין. משה אינו יכול לשמש מתווך; על כל אחד ואחד מבני ישראל לכרות ברית עם ה' באופן ישיר.
על מושג הקשר הישיר עם ה' והברית מושם דגש נוסף: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֺא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה" (ל', י"א-י"ב).
היחסים עם ה' אינם רחוקים ממך, ולכל אדם קיים הפוטנציאל לקיים עמו קשר ללא תיווך.
רעיון העמידה לפני ה' באופן ישיר מוצא ביטוי גם בתקופה שאנו ניצבים בפתחה – הימים הנוראים – ובמיוחד ביום הכיפורים.
בהרצאה שנשא בשנת 1973 במרכז התרבות בניו יורק, ה-92nd Street Y, שאל הרב יוסף סולובייצ'יק: מהו ההבדל העיקרי בין האופן שבו מושגת כפרה היום לעומת האופן שבו הושגה בעת שבית המקדש היה קיים?
את תשובתו הוא ביסס על פרק א' של הלכות תשובה במשנה תורה לרמב"ם, שם נכתב כי הכפרה בזמן שבית המקדש היה קיים נעשתה באמצעות הקורבנות. ואולם, אם להקרבת הקורבנות לא התלווה גם תהליך של תשובה, לא הייתה הכפרה מושגת.
היום, בהיעדר בית מקדש ובהיעדר קורבנות, התשובה לבדה יכולה להביא לכפרה. אותה תשובה, שבעבר הייתה תנאי להשגת הכפרה, משמשת כיום כאמצעי היחיד להשגתה. לפיכך יש שהיו טוענים שחוויית התשובה שלנו כיום אינטנסיבית וישירה יותר.
הרב משה אביגדור עמיאל מציין בספרו "לנבוכי התקופה" שאחד הדברים המדהימים הקיימים בגישה היהודית לתשובה ולכפרה הוא שהפרט יכול לעשותם באופן ישיר. שום מתווך אינו ניצב בין העושה תשובה ובין האדם שנעשה לו עוול או בינו לבין הקב"ה.
כותב הרב עמיאל שהתשובה מקורה בשכל האין-סופי המתעלה מעבר לזמן ולטבע. עיקרון אחד מנחה אותו: אין דבר העומד בפני הרצון … אדם יכול ברגע אחד להשתנות, לזנק מבירא עמיקתא לאיגרא רמא … בכוחם של בני האדם להשתנות בכל עת ולהתחדש מרצונם על מנת להפוך לאנשים חדשים.
הוא ממשיך ברוח זו ואומר שכאשר אנו משתנים, דומה הדבר ללידה מחדש, כמעט כאילו ילדנו את עצמנו.
גם הרב עמיאל וגם הרב סולובייצ'יק מבינים את הרעיון שאת הכפרה יש להשיג ללא תיווך. על אף שחוויית הכפרה כיום ישירה יותר, ואין אנו מצפים מן הכהן הגדול שיכפר בעבורנו על חטאינו, ישנה נטייה לפעמים בבתי הכנסת של ימינו להמיר את הכהן הגדול בתפקיד המתווך ברב או בשליח הציבור.
אפילו בבתי כנסת שיתופיים יותר, שבהם חברי הקהילה פחות מסתמכים על הרב או על שליח הציבור, עשויה התפילה עצמה להפוך לסוג של מתווכת. כמובן שהתפילה מהווה חלק בלתי-נפרד מן התשובה ומסייעת בהשגתה, בעוד שהרב או שליח הציבור יכולים להנחות אותנו בתהליך התשובה בצורה יוצאת מן הכלל, אך אף אחד מהם אינו מהווה תחליף לעמידה שלנו בפני מי שעשינו לו עוול, או להיותנו ניצבים לפני ה' בבקשה שיסלח לנו, ימחל לנו ויכפר לנו.
מעניין שאנו חיים כיום בחברה של "עשה זאת בעצמך". אנשים היום יותר מעורבים באופן ישיר בכל היבט בחייהם. אנו מבצעים השקעות בעצמנו ומנהלים את חשבון הבנק שלנו באופן מקוון. באפשרותנו לעסוק באופן ישיר בעיתונות ובפוליטיקה באמצעות המדיה החברתית כגון טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם וכיו"ב.
אותה מעורבות ישירה המאפיינת אותנו בתחום העסקי, העיתונאי והפוליטי צריכה להתקיים גם בתהליך התשובה בימים הנוראים, ואף ביהדות באופן כללי. כאשר אנו מתעמקים בתהליך התשובה, בואו נעשה זאת במישרין, ללא כל גורם מתווך.
ברצוני לברך אתכם שהגישה הזו של המעורבות הישירה תחלחל לכל היבט בחוויותיכם הרוחניות בחיים. שנה טובה.
