פרשת עקב: “הלוחות השניים: בניית השלב הבא במערכת היחסים שלנו עם הקב״ה”
הרב ד”ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
כדי שיחסים בין-אישיים כלשהם יהיו משמעותיים ויעילים, הם חייבים להיות הדדיים. כמובן, שזה נכון לגבי קשר בין בעל ואישה וגם נכון לגבי קשר בין הורים לילדיהם. ההורים נותנים כל כך הרבה לילדים, אך ברגע מסוים בקשר, הילדים מתחילים להחזיר כל כך הרבה להורים.
לאורך התנ”ך, אנחנו רואים קשרים שנכשלים כאשר אין בהם הדדיות. כאשר אדם וחווה נמצאים בגן עדן, הם פסיביים בקשר שלהם עם הקב”ה – אין עליהם דרישות בכלל – והקשר הזה ממש נכשל. ה’ מגרש את אדם וחווה מגן עדן ורק אז הם מתחילים למלא תפקיד פעיל, תפקיד משמעותי, תפקיד חזק, בקשר שלהם עם ה’. נאמר לנו שבמוצ”ש הראשון שאדם וחווה לא שהו בדן עדן, הם בעצם יצרו אור ביחד עם ה’, הם יצרו אש. וזה נכון גם לגבי הדדיות בקשר בין ה’ לעם היהודי.
כאשר ה’ נותן לעם היהודי את הלוחות הראשונים, חז”ל מספרים לנו במדרשים שה’ נותן לבני ישראל את התורה שבכתב והתורה שבעל פה ביחד. תפקידו של העם היהודי הוא רק להיות הכלי לקבלת התורה, אך הוא באמת אינו ממלא תפקיד בהתפתחות התורה.
ומה קורה ללוחות הראשונים? מה קורה לתורה הזאת, שאין בה מסורת בעל פה, שהכול בה כתוב? קשר זה נוחל כשלון. כאשר העם היהודי פסיבי, כאשר אין השקעת מאמץ מצידו, בקשר עם ה’, נוצר קשר שנועד לכישלון. ולכן לוחות אלה נשברים. יש להם מטרה – הם מראים את העניין של ה’ ביצירת ברית עם העם היהודי ועם החברה האנושית כולה. אך הם נכשלים מאחר ואינם יכולים להחזיק מעמד אם אין בברית זו אחריות כלשהי של העם היהודי, באמצעות שותפות פעילה בקשר. בפרשת השבוע כאשר אנו לומדים על הלוחות השניים, התורה מבהירה מה יקרה כאשר משה כותב לוחות אלה.
התורה מספרת לנו: “בעת ההוא אמר ה’ אלי פסל-לך שני לוחות אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ” [דברים י:א]. קודם כל, כתוב לוחות שניים שהם כמו הלוחות הראשונים. הם לא בדיוק אותו הדבר, הם “כראשונים”, כמו הלוחות הראשונים. והטקסט ממשיך ואומר: “ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת ושמתם בארון” [ דברים י:ב].
ומה משה אומר לעם? כתבתי על הלוחות השניים את הדברים שהופיעו בלוחות הראשונים כאשר נשברו. כלומר, הייתה הסתעפות בין המסורת הכתובה למסורת שבעל פה. כאשר לא נותר הרעיון שה’ ייתן לעם היהודי את התורה שבכתב והתורה שבעל פה ביחד. שמעכשיו העם היהודי יהיה אחראי לכתיבת חלק מתורה וה’ יהיה אחראי לכתיבת חלק מהתורה. שה’ ייתן לעם היהודי את התורה שבכתב ומוטלת על העם האחריות להעביר את המסרים של המסורת שבעל פה מדור לדור. שכל דור ייבנה על המסרים של הדורות שקדמו לו, וכעת יש לעם היהודי תפקיד בקשר. זוהי ההבטחה של הלוחות השניים, דפוס חדש של הקשר בין ה’ לבין העם היהודי. קשר זה מדגיש את האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו, לא רק להפנים את המסרים של התורה, אלא לפעול מתוך אומץ, ואף חשוב יותר, מתוך הידיעה, שיש לכל אחד היכולת לבנות את הקומה הבאה של חיי התורה.
היהדות יכולה להתקיים, ואף חשוב יותר, יכולה לפרוח ולהיות נצחית, רק כאשר יש לנו את הידע והאומץ לבנות את הצעד הבא, הקומה הבאה בקשר שלנו עם הקב”ה, המבוסס על עיקרי התורה, אך אלה הן יהדות ותורה שמוצאות קשר עם האתגרים המודרניים והופכות את התורה לספר הניצחי שהוא ממשיך להיות.
שבת שלום.
