פרשת עקב: להמציא מחדש את הברית – דין, רחמים והזדמנויות שניות

תמר ביר למדה במדרשת או"ת לינדנבאום משנת 2016 ועד שנת 2018. כיום היא רשומה ללימודי תואר שני בתוכנית המתקדמת ללימודי תלמוד לתואר שני (Graduate Program for Advanced Talmudic Studies, GPATS) ובבית הספר לחינוך ע"ש עזריאלי, ועומדת בראש תוכנית בית מדרש קיץ לנשים בשם "בנות סיני".

.

"שמרתם את המצוות" הוא רעיון שחוזר שוב ושוב בפרשת עקב, אך הסיבות הניתנות לשמירת המצוות שונות בין שלל האזכורים. משה נושא דברים באוזני בני ישראל להורותם ולעידוד רוחם בטרם הכניסה לארץ. איזה תפקיד ממלאת, אפוא, ההנחיה החוזרת "שמרתם את המצוות"?

בפתח הפרשה נאמר לבני ישראל "ושמרתם ועשיתם … את הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז', י"ב). במקרה הזה שמירת הברית – כלומר, התנהגות הממלאת אחר מצוות ה' – מוצגת כסוג של הדדיות בסיסית. ה' כרת ברית עם אבותינו והבטיח להם את הארץ בתנאי שימלאו אחר חלקם בהסכם בכך שיתנהגו באופן ראוי וילכו בדרכיו. לכן אך הגיוני שהפעם הבאה שבני ישראל יונחו לשמור את המצוות תהיה "למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם" (דברים ח', א'). פה משה מזכיר לעם שעל אף שהקב"ה הבטיח לאבותיהם שיהפוך אותם לגוי גדול בארץ ישראל, הדבר תלוי בשמירת חלקם בברית ובהליכתם בדרך המצוות. בפסוק ו' בפרק ח' נאמר לבני ישראל "ושמרת את מצות ה' אלוקיך ללכת בדרכיו וליראה אתו". בפסוק הזה מוצגת שמירת המצוות כדרך שבה יש ללכת על מנת לנהל אורח חיים אלוקי ולהביע יראה מפניו ומפני ציוויו.

במקרים הללו שבהם משה מורה לבני ישראל לשמור את המצוות הוא למעשה מזכיר להם שחובתם לשמור אותן היא חלקם בברית שכרת ה' עם אבותיהם על מנת שיוכלו להפוך לעם בארץ ישראל. ה' הבטיח לאבותינו שיהפכו לגוי גדול, אך הבטחתו זו תוכל להתממש רק אם נתנהג כמו שצווינו להתנהג. לכן הולם מאוד שמשה יורה לעם לשמור את המצוות כחלק מנאומו לפני הכניסה לארץ – אלה הן הפעולות שעל העם לבצע על מנת להיות ראוי בשלב הבא במסע: נחלת הארץ.

אך דומה שמשה קוטע את החיזוק בהזכירו את הלוחות הראשונים והשניים. עצם האזכור מתמיה, אך מעניין גם שלאחר הקטיעה הזו, יש שינוי טון בכל הנוגע לאזכורים המרובים של "שמרתם את המצוות". בנקודה זו עובר הדגש משמירת המצוות מתוך חובה קולקטיבית להשפעה האישית שיש למצוות על הפרט. נאמר לנו לשמור את המצוות "כי טוב לך" ו"למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ" (דברים י', י"ג ודברים י"א, י"ח). כמו כן נאמר לנו "ואהבת את ה' אלוקיך ושמרת משמרתו" – כלומר האידיאל הוא ששמירת המצוות תנבע באופן טבעי מאהבת ה'.

המתח בין שני סוגי התיאורים של "שמרתם את המצוות" המצויים בחלקה הראשון והשני של פרשת עקב מייצג נאמנה את המתח הקיים בשמירת המצוות בחיי הפרט. מצד אחד, שמירת המצוות היא האופן הבסיסי ביותר שבו אנו ממלאים את חלקנו בברית על מנת שנהיה ראויים לחיות כעמו של הקב"ה בארץ ישראל – זו חובתנו כעם היהודי. מצד שני, יש הכרה בכך שהאחריות שלנו כעם איננה הסיבה היחידה לכך שעלינו לשמור את המצוות. על מנת שנוכל לכוון את עצמנו לדרך המצוות באמת, עלינו להבין ולהעריך את האופן שבו יוצקות המצוות משמעות לחיינו. עלינו להתייחס למצוות לא רק כחובה בלבד, אלא כפעולה שאנו מבצעים מתוך אהבתנו את הקב"ה ומתוך הכרה בכך שיש בהן תועלת לנו ושהן משפיעות עלינו באופן חיובי.

חשוב להיזכר בלוחות על מנת לעבור מהחובה לשמור את המצוות לשמירת המצוות מתוך אהבה. חובה משקפת סוג של צדק – עלינו לשמור את המצוות ובכך למלא את חלקנו בברית, אך גם הרחמים והאהבה – שאינם כלולים במידת הדין – הם מרכיבים חשובים ביחסינו עם הקב"ה. הלוחות הראשונים התבססו על מידת הדין – שמירת החוקים והמשפטים ככתבם וכלשונם. הם יצרו ציפיות מהעם שבהן לא הצליח לעמוד, ובמקום זאת, חטאו בני ישראל בעגל הזהב. לאחר שבירת הלוחות, אך צפוי היה שאם הלוחות נשברו, הרי שגם הברית שהם ייצגו בין הקב"ה לבני ישראל, תישבר.

אך ה' אינו פועל רק על פי הצדק. מכיוון שהוא אוהב את עמו, הוא פועל גם על פי מידת הרחמים, ומעניק לנו הזדמנויות שניות שאין אנו ראויים להן, כל עוד נעשה תשובה. לפיכך הוא מציע לחדש עמנו את הברית בדמות הלוחות השניים. לנושא התשובה בסיפור הלוחות רומז רש"י בציינו כי הלוחות השניים ניתנו ביום כיפור. בנוסף, מהפסוקים אנו למדים כי ה' אמר "שני לוחות כראשונים". מה פירוש הדבר שהם היו כמו הראשונים, אם הטקסט בהם היה שונה? אולי עלינו ללמוד מכך שאם אנו שוגים, ולאחר מכן מתקנים את טעותנו, אזי יחסינו עם הקב"ה יהיו טובים בדיוק כפי שהיו לפני שביצענו את המעשה השגוי.

סיפור הלוחות לא הועלה כאן כדי להעציב את בני ישראל ולהזכיר להם את חטא העגל. הוא משמש פה, על סף הכניסה לארץ, דווקא כתזכורת שאם בני ישראל יחטאו, הם יוכלו לתקן את יחסיהם עם הקב"ה ולחדש את הברית. חשוב לזכור את האחריות לשמור את המצוות ולהבין את ההשלכות של פעולותינו הפרטיות, אך באותה מידה לזכור גם שאם נעשו שגיאות ובוצעו מעשים שגויים, הקב"ה יכיר בשבריריות האדם ויעניק לנו הזדמנות נוספת: הזדמנות לעשות תשובה. לאחר שהזכיר את הלוחות נסוב חיזוקו של משה סביב ההשפעה האישית של שמירת המצוות – אהבתן וההכרה בטוב שהן משפיעות על השומר אותן – וזאת על מנת שהמצוות תמיד יהיו שם ונוכל לחזור אליהן אם נשגה