על הדרישה הפרטית בעבודת ה'
הרבנית מוריה תעסן מיכאל, עמיתה בכולל דעה ע"ש סוזי ברדפילד
לו נסתכל על פרשת נשא מלמעלה, הרי שהיא יכולה להשאיר אותנו המומים. בזו אחר זו מופיעות פרשיות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו שנדרשות דרשות רבות כדי להבינה, אך בטרם הספקנו לכך כבר עברנו לפרשיה הבאה: עבודת המשכן ופקודי שבט לוי, הרחקת הצרוע והטמא, עניין מעל בה', פרשת אשה סוטה, נזיר, ברכת כוהנים וקורבנות הנשיאים.
ואמנם, פרשנים רבים נדרשו למצוא את הקשר שבין פרשה לרעותה. האבן עזרא למשל, מנסה על דרך דמיון אסוציאטיבי כמעט, להצביע על קשר בין הפרשות: המעילה בה' קשורה לצרעת כי זו תוצאה של זה וכן הנזירות נסמכה לאשה סוטה כי רוב העבירות מקורן ביין. ר' לוי בן גרשון (הרלב"ג) לעומת זאת, מנסה לנסח איזו הדרגה פנימית: ראשית להסיר הרע מן המחנה כדי שלא תהיינה קטטות בין איש לרעהו, לאחר מכן להסיר את הקטטה מהבית בצורת אשה סוטה ואז להשקיט את הריב בתוך האדם עצמו בנזיר ולבסוף ברכת הכוהנים שתאיר את השלימות והשלום האמיתי.[1]
כדי להבין לעומק קשרים נוספים שיש בין הפרשיות, הבה נעיין בהן מעט לעומק: בקורבנות הנשיאים קיימת קושיה ידועה מדוע פרטה התורה כל אחד מן הקורבנות הזהים זה לזה, ולא הקיפה את כולם בתיאור אחד כולל. על זה מציע הרמב"ן שתי תשובות. הראשונה היא משום כבודם של הנשיאים. שהקב"ה רוצה לחלוק כבוד אחד לכל הנשיאים ועל כן נותן לכל אחד את מקומו ופירוט מעשיו. התשובה השניה של הרמב"ן מעמיקה יותר פנימה:
"כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו"[2]
ועל זה אמר הסבא מסלבודקה כי מדברי הרמב"ן נלמד ש "מחשבתו וכוונתו של אדם מהפכת את אותו המעשה לסוג אחר"[3] והגרש"ז ברוידא אומר על כך: "ומכאן נלמד שגם מעשה שווה הנעשה על ידי שני אנשים במחשבה אחרת, לא רק ששינוי המחשבה שונה, אלא כל המעשה נחשב מעשה אחר, והמעשים הם כשתי מצוות נפרדות. ומאחר ושינוי הנשיאים במחשבת ההקרבה החשיבה כל קרבן לקרבן אחר משל חברו… מאחר שכל קרבן מיוחד בפני עצמו"[4]. כלומר, לא ניתן לכתוב את קורבנותיהם של שני נשיאים כאחד משום שכל אחד הביא עמו מעשה אחר משום כח מחשבה אחר. פירושים אלה נותנים במה נכבדת מאוד למחשבה של האדם והכוונה שעומדת מאחורי כל מעשה ומאחורי כל מצווה שלנו.
כח המחשבה והרצון של האדם נמצא באופן מעט דומה בפרשת הנזיר. אדם שדבק בקב"ה ובמצוותיו ורוצה להידבק עוד יותר נודר נדר נזירות לה'. וכמובן שידועות המחלוקות האם נדר זה רצוי או שאינו רצוי מלפני הקב"ה, ומדייקים הפרשנים השונים מדברי הרמב"ם שהדבר תלוי במה שהביא את האדם לידי נדר הנזירות, אך נתייחס כעת לצד החיובי של הדברים. הרמב"ן אומר על הנזיר בפרשה:
"וכן השלים בקרבנות דין הנזיר, כי אחרי שהוקם המשכן ונבדלו מהם הטמאים, לקח מבחוריהם לנזירים אשר צבאו פתח אהל מועד לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו… ולפיכך הוא קדוש וצריך להשתמר מן הטומאה, כי הוא ככהן המשרת לאלהיו.[5]
באופן דומה ניתן לראות את יחסו של הנביא עמוס למדרגתו הגבוהה של הנזיר: "וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים"[6]. כלומר, הנזיר עומד בדרגה עם הכוהנים והנביאים וקרוב במיוחד לקב"ה. דעה זו שרואה את הנזיר כדרגה עליונה, רואה בדרישה להביא קורבן חטאת את החזרה לחיים הרגילים שמוותרים על המדרגה בה היה.
הרב זקס מגיש לנו מחשבה מעניינת במיוחד על הנזיר: מדובר באפשרות של היחידים להגיע לדרגת קדושה עליונה ללא השתייכות טבעית למשפחת כהונה. יש כאן שוב מחשבה של אדם שמבדלת אותו מהקהל ונותנת לו את ההזדמנות הייחודית שלו לעבוד את ה' בדרך סגפנית (וקיצונית, ומשום כך זמנית) ולעלות במדרגות הקדושה.[7]
כלומר, עבודת ה' היא לא אחת. ישנן דרכים שונות לעבוד את ה', אשר כל אחת מקבלת את התוקף שלה מעצם המחשבה שהייתה מאחוריה. נדרשת התבוננות מעמיקה כדי לקיים את עבודת ה', והתבוננות אישית זו, היא זו שהופכת את עבודת ה' של כל אחד מאיתנו למשהו מיוחד במינו.
אנו עומדים לפני חג השבועות. כבר במסכת פסחים ראינו את דברי רבי אלעזר ששבועות הוא "יום שניתנה בו תורה"[8]. לדברי הרב זקס, חג השבועות הוא הסיום של חג ארוך מאוד שהתחיל בפסח ונמשך על פני 'חול מועד' מתמשך בימי ספירת העומר. המדרש בפסיקתא רבתי אומר כך על קבלת התורה:
"אמר רבי יוחנן האיקונים הזה אלף בני אדם מביטים בה, כל אחד ואחד אומר בי היא מבטת, כך הקדוש ברוך הוא היה מביט בכל אחד ואחד מישראל ואומר אנכי ה' אלהיך"[9]
כלומר, התורה היא אמנם אחת, אך שוב, אנו רואים כי עבודת ה' וההתבוננות שלנו בתורה, הינה אישית לחלוטין. באותה מידה שהנשיאים אמנם הביאו את אותו הקורבן אך למעשה קיימו את המצווה בדרכים שונות לחלוטין על ידי המחשבה שלהם, באותה המידה שהנזיר הוא כל אחד ואחד מעם ישראל שרצה להתעלות ולעבוד את ה' במחשבה שונה, בדרגה גבוהה יותר, כך גם אנו מתבוננים על אותה התורה וחושבים מחשבות שונות.
עלינו לנצל את הימים הנותרים עד חג השבועות ולזכך את המחשבות שלנו, לעמול על עבודת ה' שלנו על מנת שזמן קבלת התורה יהיה בעל הפנים היפות ביותר עבורנו.
שבת שלום וחג שמח.
[1] מובא בפירוט בספרה של נחמה ליבוביץ לפרשת נשא.
[2] רמב"ן במדבר פרק ז.
[3] רבי נתן צבי פינקל, אור הצפון, חלק א', מאמר חובת הסייגים.
[4] רבי שמחה זיסל ברוידא, שם דרך, חומש במדבר, פרשת נשא, חלק הביאורים אות י"א.
[5] רמב"ן במדבר פרק ה
[6] עמוס פרק ב, יא
[7] הרב יונתן זקס, שיג ושיח, פרשת נשוא, הפוליטיקה של הקנאה.
[8] מסכת פסחים דף סח ע"ב.
[9] פסיקתא רבתי פרשה כא ד"ה "אנכי ה' אלהיך"
