פרשת קדושים: דבר אל כל עד בני ישראל

אסתי האניג

אסתי האניג  למדה בתכנית לתלמידות חו"ל במדרשת או"ת לינדנבאום בשנת 2001. כיום היא מלמדת תלמוד ותנ"ך בבית הספר התיכון "ישיבת קהלת" סמוך לפילדלפיה שבפנסילבניה, ומשמשת שם גם בתפקיד ראש מדור הייעוץ וההכוונה לישראל לבנות.

פרשת קדושים מתחילה במילים שפותחות פרקים רבים בחומש ויקרא: "וידבר ה' אל משה לאמר" (פרק י"ט פסוק א'). אך המילים שבאות אחריהן דווקא חורגות מן הנוסח השגור, שכן את הדברים הבאים מתבקש משה לומר לא לאהרן או לכוהנים או לבני ישראל, אלא ל"כל עדת בני ישראל" (פרק י"ט פסוק ב'). יש רק עוד מקום אחד שבו מצווה נאמרת לכל העדה – קרבן פסח. חז"ל כבר עמדו על כך, ובתורת כוהנים נכתב בעקבות פסוק זה כי חלק זה בתורה נמסר במעמד הקהל – כל אחד ואחת מבני ישראל היו שם. זאת בניגוד ליתר התורה, שבמהלכה מלמד ה' את משה, ומשה ממשיך ומלמד בתורו את אהרן, בני אהרן, הזקנים, ורק אז את כל בני ישראל. רש"י מצטט בפירושו את תורת כוהנים ומסביר שהמצווה הזו נאמרה לכל העדה מפני שמרבית המצוות הבסיסיות שבתורה "תלויין בה". לא ברור אם הכוונה היא רק לפסוק הבא – מצוות "קדושים תהיו" – או לפרק כולו. וכשקוראים את הפרק מתחילים להבין את הסיבה לכך שהמצווה הזו כל כך עקרונית. שכן הוא אמנם נפתח במצוות "היו קדושים" הכללית, וממשיך במניית חוקים אזוטריים שונים הנוגעים לבשר שנותר לאחר הקרבת הקורבן, אך מכיל גם חוקים רבים המהווים בסיס למצוות בין אדם לחברו כיחידים וכחברה, ובהם תמיכה בחלשים בחברה, יושר, מוסר עסקי, צדק במשפט ועוד, המגיעים כולם לשיא ב"כלל הגדול בתורה": "ואהבת לרעך כמוך" (פרק י"ט פסוק י"ח).

אמנם לא כל המצוות המנויות בפרק זה הן בין אדם לחברו, אך לכל אורכו מושם דגש על היחסים בין אנשים. עשר פעמים מצוינת מצווה המנוסחת במונחים של התנהלות מול הזולת. ה"אחר" מתואר באחת מארבע דרכים שונות: בן עמך, עמיתך, רעך או אחיך. ניכר כי ארבעת המונחים מתייחסים לאותה קבוצת אנשים – בני אדם אחרים. ואכן, במרבית התרגומים שראיתי לא קיימת אפילו הגדרה ספציפית לכל אחד מהם, והמונחים המקבילים משמשים בערבוביה כנגד החלופות השונות בעברית. ואולם, הרב שמשון רפאל הירש – הרש"ר הירש – מציין שיש התקדמות הן מבחינת תוכן המצוות והן מבחינת האופן שבו מתייחסים לכל "זולת" במצוות השונות.

הוא מסביר שרצף ההתקדמות מתחיל במצוות "לא תלך רכיל בעמיך" (פרק י"ט פסוק ט"ז). כאן, לדבריו, מתייחסים לזולת כאל עמים נפרדים – כל בית אב מצוי במעגל סגור משלו, ואסור לאדם לפרוץ את גבולות המעגלים הסגורים באמצעות הפצת רכילות על אחר.

משם ממשיכה התורה לאיסור "לא תעמוד על דם רעך". הרש"ר הירש מסביר שלא די בהימנעות פעילה מהפצת רכילות ומפריצת מעגלים, עלינו גם לבוא באופן פעיל לעזרת אדם הנמצא במצוקה. כאן הוא משווה בין המילה "רע" למילה "רועה". תפקיד הרועה הוא להגן על הצאן ולסייע לו למצוא מקום מרעה ומזון. לא די בהימנעות מפגיעה בזולת, שכן אין הוא רק חבר במעגל סגור אחר, אלא רֵע של ממש – שעליו עלינו לנסות להגן ולעזור לו לצמוח בדיוק כפי שעושה הרועה בעבור צאנו.

הפרק ממשיך במצוות "לא תשנא את אחיך בלבבך". כעת עוברות המצוות מהנחיות הנוגעות למעשים בלבד לכאלה הנוגעות גם לרגשות. גם אם הזולת עשה מעשה שגרם לו לאבד בעיניך את התואר "רֵע", אנו מצווים להכיר בו כאח בהיותו בנו של הקב"ה כמונו. וגם אם בנסיבות אחרות היית שונא את אותו אדם, אולי אפילו בצדק, אל תרשה לעצמך להרגיש את השנאה הזו, כי שניכם צאצאים של אותו "אב אלוקי".

כדי לעזור לנו לא לחוש עוינות כלפי הזולת, אנו מצווים גם להוכיח אותו במידה שאנו חשים שיש בו איזשהו פגם, ואם יש צורך, אף יותר מפעם אחת: "הוכח תוכיח את עמיתך". כאן הרש"ר הירש מציין שהמשמעות של "עמית" היא אדם שווה-ערך לך – שכן אל לנו להוכיח אדם מתוך התנשאות.

וגם אם אנו חשים שכבר הושטנו יד לעזרה והענקנו מעצמנו לזולת, והזולת דחה את ניסיונותינו שוב ושוב, חשוב לוודא ש"לא תקום ולא תטור את בני עמך" (פרק י"ט פסוק י"ח). עלינו לראות באחר את בן עמנו כי כולנו חלק מאותו עם, עַם ה'. וכפי שה' מצווה אותנו לקיים מצוות אחרות, כך הוא תובע מאתנו שנעבוד על התחושות שלנו כלפי אחרים.

כל המצוות המתייחסות לאופן שבו אנו נוהגים זה בזה מגיעות לשיאן במצווה הידועה "ואהבת לרעך כמוך". לציווי הזה אין שום קשר לתכונה מסוימת בזולת, אך הקב"ה מצווה אותנו למצוא בכל אדם "מרעה" – כר פורה המקדם את השלוֺמוּת שלנו, תנאי יסוד לאושר שלנו עצמנו בחיים (הרש"ר הירש על ויקרא, פרק י"ט פסוק י"ח). כאשר אנו שמחים על הדברים הטובים שקורים לזולת, ועצובים כשהוא חווה טרגדיות, אנו תלויים איש בשלומות רעהו. כדי להגיע למעלה הזו עלינו לראות בעצמנו את יצירי האל, אחד מני רבים. רק אז נוכל לראות גם בזולת את יציר האל ולדאוג לשלומות של כולם באופן שווה.

בכל צעד ושעל לאורך הדרך, ה' מנחה אותנו להתבונן בעצמנו ובאופן שבו אנו משתלבים בחברה הסובבת אותנו. ההתנהלות שלנו תלויה בחלקה בהתנהלות שלהם, אך עלינו ללמוד לראות את עצמנו לא רק כחלק מבני האדם האחרים אלא כחלק מכל ברואיו של הקב"ה. השליחות המשותפת שהוטלה עלינו מעודדת אותנו לדאוג לשלומות של כל הסובבים אותנו, ולדאוג לרווחתם כפי שאנו דואגים לרווחתנו שלנו, ללא קשר למעשיהם. את האמת העקרונית הזו הניצבת בבסיס החברה היה צורך לצוות לכל העם יחד – "אל כל עדת בני ישראל".

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}