פרשת קורח: מנהיגות לא-אנוכית למען העם

הרב טוד ברמן הוא סגן מנהל ישיבת ארץ הצבי. הוא הוסמך לרבנות במכון להסמכת רבנים ע"ש יוסף וגיננדל שטראוס וגם סיים לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת קולומביה ולתואר שני באוניברסיטת הרוווארד. הרב ברמן הוא גם בוגר ישיבת המבתר וישיבת הר עציון. הוא מייסד היוזמה ללימודי יהדות בקמפוס (Jewish Learning Initiative on Campus, JLIC) באוניברסיטת ברנדייס, ושימש כרב יועץ לקהילה האורתודוכסית המקומית במשך שנים אחדות בטרם שב ארצה לתפקיד ר"מ ורב המגורים במדרשת או"ת לינדנבאום.

לעתים מעלים מנהיגים את רעיון המוסר המקראי או המסורת לעיגון נטיות-לבם או העדפותיהם בתורה. אך אם נבחן מקרוב את תכונותיו של המנהיג כפי שהן מובאות בתורה, נגלה מודלים של הנהגה שלעתים קרובות מדי נדמה כי הם נעדרים.

בפרשת קורח מובא המרד הראשון והמפורסם ביותר נגד הנהגת העם היהודי. קורח משבט לוי, יחד עם דתן ואבירם, מותחים ביקורת על הנהגתם של משה ואהרן. הם אוספים סביבם מאתיים וחמישים איש וקוראים תיגר על ההירארכיה הקיימת. הוויכוח ביניהם ותגובתו של הקב"ה, אשר הובילו למותם של קורח וכל עדתו, ידועים. אך סיפור פשוט, שכמעט חוזר על עצמו, תפס את תשומת לבי.

במהלך הוויכוח מורה משה למורדים להתכונן לתחרות של העלאת קטורת. הם עושים כן, ובאמצע הסיפור, מביע ה' את זעמו ומשה ואהרן מגיבים בהתאם:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע: וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף (במדבר, פרק ט"ז, פסוקים כ'-כ"ב)

הקב"ה מתכונן להשמיד את אלה הקוראים תיגר על מנהיגיו הנבחרים ומבקשים להחליף את המערכת הקיימת. משה ואהרן כמעט מאשימים את הקב"ה בחוסר-צדק: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף?". הם נחושים בדעתם ונראה שה' חוזר בו מכעסו הראשוני. כשקוראים את הדו-שיח ביניהם מיד מזהים בו הד להאשמה הכבדה שהטיח בו אברהם בסדום מאות שנים קודם לכן:

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: … חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (בראשית, פרק י"ח, פסוקים כ"ג-כ"ה)

משה ואהרן, בשחזור כמעט מדויק של דרישותיו ההרואיות של אברהם, מסרבים לאפשר לקב"ה לפעול באופן שאינו צודק. כצאצאיו הראויים של אבי האומה היהודית, שנבחר לתפקידו זה בזכות החסד והמשפט שהיו נר לרגליו, מוכנים משה ואהרן ליטול סיכון ולקרוא תיגר על אלוקים.

דומה שהסיפור הקצר הזה חוזר על עצמו בפרשתנו, אם כי בתוספת אחת חשובה. לאחר השמדתם של קורח ועדתו מביעים בני ישראל את חששם שזעמו של הקב"ה מחליש אותם כעם:

וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה': וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה': וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם (במדבר, פרק י"ז, פסוקים ו'-י')

בדומה לאברהם מתחננים שוב משה ואהרן לפני ה' ומבקשים שירחם על עמו. אך בפעם הזו, הם מוסיפים מהלך נוסף:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה (במדבר, פרק י"ז, פסוקים י"א-ט"ו).

במקרה הזה, משה ואהרן לא מסתפקים בנשיאת תפילה לה' ובקשת רחמים, הם פועלים באופן מיידי לעצירת העונש האלוקי. מעשיהם אינם מצילים את כולם, אך מרבית העם נרפאים. הפעם, התפילה והדו-שיח אינם מספקים את צורכי השעה. משה ואהרן מוכנים לנקוט צעד פעיל כנגד העונש שהטיל הקב"ה.

בכל שלושת הסיפורים – אברהם וסדום, משה ואהרן עם קורח, והמקרה האחרון עם העם – שלושת המנהיגים תובעים צדק מעם הקב"ה באמצעות שיח, תפילה או מעשה. בכל שלושת המקרים, ה' יכול היה לסרב להם. העם חטא, והקב"ה מעניש אותו. לפעמים העונש עצמו אינו מוצדק או, לכל הפחות, חמור באופן לא מידתי. אך הנהגה פירושה נטילת סיכונים – לא בעבור עצמך או להאדרת שמך, אלא למען העם.

הסיפורים הללו מהווים דוגמה מנוגדת למעשיהם של קורח ועדתו. העלאתם של משה ואהרן לדרגת מנהיגים על פי צו אלוקי מרגיזה את המורדים. קורח עצמו עמד בראש שבט לוי, ואת שבט לוי ייעדו לעבודת ה' במשכן. אך התפקיד המיוחס לא השביע את רצונו של קורח ולא הספיק לאגו שלו. קורח התמקד בצרכיו האישיים. משה ואהרן הגנו על העם. הנרקיסיזם שהוביל את קורח ועדתו למרוד הוא בדיוק החולשה המגבילה את יכולותינו ומדגישה כנגדה את מעלותיהם ותכונותיהם הטובות של משה ואהרן.

מנהיגות אותנטית צריכה להעמיד את צורכי העם לפני צרכיה שלה, ולהעדיף את טובת הכלל על פני טובתה האישית. אברהם, משה ואהרן אכן מייצגים את המודל המקראי המדויק של מוסר יהודי מנהיגותי.

כבוגר של ישיבת המבתר ואור תורה סטון העוסק בלימוד תורה אני נושא עיניי פעמים רבות אל עבר המודלים המקראיים של המנהיגות שמהם הייתה לי הזכות ללמוד ושאותם אני מקווה לחקות. הרבנים שליוו אותי הנחילו לי תורה של חסד ומשפט. מאברהם אבינו ועד משה ואהרן, ולאורך כל הדורות, הנהגת התורה דרשה שהפרט יקריב את עצמו למען טובת כלל ישראל. ברצוני להודות לרשת אור תורה סטון על שהציבה אותי על מסלול שכולי תקווה שיאפשר לי להעביר את ערכי התורה הנצחיים הללו הלאה בהצלחה גם לתלמידיי.