פרשת ראה: איך ליצור חוויה
הרב מיכאל לייטנר הוא בוגר ישיבת המבתר והוסמך לרבנות על ידי המכון להסמכת רבנים ע"ש יוסף וגיננדל שטראוס בשנת 2003. כיום הוא משמש כרב התוכנית היהודית החינוכית בקהילת United Synagogue וכעוזר רב בקהילת Finchley Synagogue (Kinloss) שבלונדון.
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ […] וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם […] לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים (דברים, י"ד, כ"ב-כ"ג)
בפסוקים הללו מתואר מעשר שני, אחד המעשרות על מזון בארץ ישראל, וכן הליך אכילת המעשר במקדש אשר בירושלים.
מדוע נאכל מעשר שני בבית המקדש בזמן שבית המקדש היה קיים?
מדוע מספקת התורה למעשה זה את הסיבה "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים"?
נסכם פרשנויות נבחרות של הראשונים, אותם מפרשים גדולים מימי הביניים שפרשנותם כה חשובה, הן מבחינת תוכן והן מבחינת מתודולוגיה, ליצירת מסגרת ללימוד המקרא.
ר' אברהם אבן-עזרא, 1089–1167, מסביר שמצווה זו מעניקה לנו הזדמנות לעלות למקדש – המקום שבו למדו וחוו את התורה בפעולה.
ככזו, אופייה החווייתי של המצווה משמעותי במיוחד, ולא רק עצם אכילת המעשר.
הביקור במקדש מותיר חותם רוחני לאורך זמן, ומגביר את הערכתנו לתורה וליישומה במובן הרחב.
החותם הזה לא נעלם עם המקדש.
לדוגמה, פרנץ רוזנצווייג, ההוגה הגרמני בן המאה ה-20, חווה רגע כזה של השראה בבית כנסת קטן בליל כל נדרי בתחילת המאה ה-20 שבעקבותיו חזר ליהדות.
ר' שמואל בן-מאיר (רשב"ם), 1085–1158, מציין כי כשראו את השכינה שורה בבית המקדש, ואת הכוהנים והלוויים יחד עם יתר העם עוסקים במלאכת הקודש, היו המבקרים בו מתמלאים בהשראה.
אולי קשה לנו להעריך כראוי את ההשפעה של החוויה מרוממת הרוח הזו של עלייה למקדש, אך עבור העולים לרגל היה זה יום חג של ממש.
ר' חזקיה בן מנוח (חזקוני), פרשן בן המאה ה-13, מוסיף לדברי רשב"ם ואומר שהחוויה של לראות את הסנהדרין בפעולה בבית המקדש, פוסקים הלכה לעם, עוררה את העולים לרגל לחוש 'יראה' כלפי ה' במובן של הערכת הרצינות של המצוות, ועודדה אותם לשמור אותן.
הגישות הללו מסבירות לנו מדוע החוויה של העלייה למקדש, אפילו בסתם יום של חול ולא ביום טוב, הייתה משמעותית מאוד בפיתוח אישיות דתית.
רגעים חווייתיים מעין אלה אינם מעבר להישג-ידנו למרות שבית המקדש כבר איננו קיים. כאמור, פרנץ רוזנצווייג גילה רגע כזה במהלך תפילת כל נדרי.
התפילות שלנו מלאות בהזדמנויות כאלה. עלינו לחפש אותן בכל עת, כפי שמעודדת אותנו פרשת השבוע לעשות. פרשה ששמה, "ראה", בעצמו מבקש שנביט ונבין.
