פרשת ראה: במקום אשר יבחר
מאת הרב שוקי רייך, ראש המכון למהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד
העובד את השם, באופן טבעי מחפש את קרבתו במקום מיוחד. המקום השגרתי והרגיל, ששם לא ניכר יחוד, שם תחושתו של האדם שיהיה קשה למצוא את הקשר בינו לבין השמים. רגשותיו של האדם מביאים אותו למקום נשגב, והנה הר הבית שבירושלים, נקרא בשם הר, אבל ישנם הרים גדולים ממנו. ושם בדווקא הוא מקום הקרבת הקורבנות.
"הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכָל מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה: כִּ֣י אִם בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר יִבְחַ֤ר ה' בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ:"
לא אל המקום "הנראה". ומסביר החזקוני : הישמר לך פן תעלה וגו' מה שהחמיר הכתוב כל כך לאסור הבמות משנבנה בית עולמים היינו שעל ידי הבמות גרמו להם לישראל שנמנעו לעלות לרגל ומזבחים ומקטרים בבמות, ומשהתחילו לזבוח ולקטר בבמות עוד הוסיפו למעול מעל לזבוח ולקטר לעגלים שבבית אל ושבדן. הבעיה בבמה היא המחשבה שהיכן שאדם רוצה, שם הוא המקום הנבחר. ומסביר הנצי"ב שבעיה זו קיימת דווקא בקרבן העולה: מי שמביא עולה … הוא כדי להשיג דעת א-לוהים כמאמר הושע ו' כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת א-לוהים מעולות וכמו שכתב בספר שמות שם ובכל מיני מקומות, והיה הדעת נותנת דזה שרי בכל מקום שראוי ומסוגל לקדושה כמו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והיינו שהזהיר עוד הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, בעיני השכל אשר כאן הוא מקום מוכשר להשיג רוח הקודש ודעת אלוהים. אפילו דעת א-לוהים, אינה ניתנת אלא במקום אשר יבחר.
