חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת שלח לך: אשליה אופטית

מאת הרב בראון דסברג, רב אולפנת אוריה

baron dasberg 2

זוהי אחת השאלות החינוכיות המרכזיות שיש לנו: כיצד להפוך את תלמידינו (ואת עצמנו) לאנשים מאמינים?

פעם חשבו, שאת הכל תרפא הקוגניציה. אם  רק נסביר שכלית את האמונה שלנו,  רק נוכיח למעלה מכל ספק את עיקרי אמונתנו, אז כל אדם תבוני וישר, יהיה חייב לקבל אותה. מעבר לויכוח, האם ניתן להוכיח את עיקרי האמונה, מסתבר שהבנה שכלית בלבד לא תוכל להכווין את אורח חייו של האדם (כמו אנשי רפואה שמבינים שכלית עד כמה העישון מזיק, ובכל זאת מעשנים). אז ניתן להשפיע מהכיוון הרגשי, להעניק את החיבוק, החום והיציבות שהאמונה נוטעת בנו. ניתן לחזק את הרצון, להעצים את הכוחות שבאדם, ואת הדבקות במטרה, ניתן לקרב באופנים פסיכולוגיים, סוציולוגים ואחרים.

אולם, הפרשה שלנו מציעה כיוון נוסף, אחר לגמרי: להתקרב לה’ ולקיום המצוות באמצעות מבט בפתיל התכלת “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם”.

איך זה עובד? איך מבט חזותי יכול לחבר את האדם לאמונה עמוקה וליישום תמידי? כדי לענות על זה, משתמש המדרש בכוח נוסף ונפלא שיש באדם, בדמיון. כך מסביר המדרש “תכלת דומה לעשבים והעשבים דומים לים והים דומה לרקיע והרקיע דומה לקשת והקשת דומה לענן והענן דומה לכסא והכסא דומה לכבוד” (מדרש רבה במדבר יד, ג).

האמת היא, שבאמת צריך דמיון רב, על מנת להצליח ולדמות את התכלת לעשבים, את העשבים לים, או את הענן לכיסא הכבוד. בוודאי ששרשרת הדימויים כולה יחד מאתגרת עוד יותר. האם אכן מבט בפתיל התכלת יציף את דמיוני, וישא אותו למחוזות של כבוד ה’?

נדמה, שהמדרש כולו נכנס לעולם האשליות האופטיות, עולם שמערבב בין מציאות ובין איך שהיא נתפסת בעינינו, כאשר הדמיון קורא תגר על “האובייקטיביות” של השכל. העשבים שבמדרש הם עצמים בודדים, כל אחד מתנועע בפני עצמו, אבל התנועה שלהם דומה לגלים של ים. באמת הים איננו כחול, אלא הוא השתקפות של הרקיע. גם הרקיע עצמו איננו כחול, אלא אנחנו רואים את הגלים הגבוהים של שבירת קרני השמש. אם נראה את מגוון התדרים של קרני השמש שנשברו, אז נראה קשת, אולם זה לא צבעה האמתי, אלא זהו רק המחזה שאנו רואים מהזווית שלנו. מי ששבר את קרני האור זה הענן, שגם הוא משנה צורותיו במגוון אשליות. עולמות של שכל ודמיון מתערבבים.

כך גם המבט שלנו על דרכי ה’ בעולם: פעמים שאנו מנתחים מקרה בודד (כמו עשב), אולם מקרים בודדים לא ישקפו את פועל ה’ בעולם, אלא רק מבט כללי יוכל לחשוף בפנינו את דרכיו. פעמים שמה שאנו רואים הוא רק השתקפות של מעשיו האמיתיים (כמו הים). איננו יכולים לקלוט את אורו הגדול, אלא רק מחזות שונים שנחשפים בעינינו, חלקם מחזות פשוטים (כמו כחול הרקיע) וחלקם מורכבים (כמו קשת), ופעמים שהוא ניבט רק בנקודות השבירה של האור והטוב (כמו מראהו של הענן). כל מה שאנו תופסים בחושנו איננו ה’ עצמו, אלא רק “כיסאו” או “כבודו”.

פתיל התכלת לוקח אותנו אל מחוזות הדמיון. מזכיר לנו שדמיון יכול לעורר פחדים שמשתקים עם שלם, ולא מאפשרים לו להגיע אל הארץ המובטחת, אך דמיון יכול גם לחבר אותנו לעולמות עליונים, למקומות שאליהם השכל לא יכול להגיע.

כשיוצאים למסע בדמיון, צריך לזכור שאנחנו לא אורזים בתיק שלנו את כלי הביקורת והסקפטיות. למסע הזה אנחנו אורזים רצון, דביקות, חיבור, יראה ואהבה. השכל יבוא בעקבותינו.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}