שמות או Exodus?

הרב שראל, רוזנבלט ראש כולל להסמכת רבנים ע"ש יוסף וגיננדל שטראוס.

ספר שמות או ספר Exodus? איך נקרא לחומש השני שאותו אנחנו מתחילים לקרוא עכשיו? אנשים רגילים לחשוב שספר שמות נקרא כך רק בגלל המילה השניה של החומש "ואלה שמות בני ישראל" ואילו השם Exodus (שניתנו בתרגום התורה ליוונית במאה השלישית לספירה) מבטא את היחס לתוכן של החומש והיינו היציאה ממצרים. אך למען האמת המילה 'שמות' (Names) מבטא עניין מהותי בפרשת שמות ואולי בכל הספר כולו. נראה אם כן שההבדל בין 'שמות לExodus , משקף מחלוקת עקרונית לא רק על הבנת החומש השני של התורה אלא גם בשאלה מהי גאולה ומה מקומו של האדם בתוכה.

ספר שמות אובססיבי לשמות של אנשים. הפרשה פותחת בשמותם של בני ישראל הבאים מצרימה והפרשנים מיד עומדים על כך שבסוף ספר בראשית התורה כבר מנתה את כל שמותם של בני יעקב שבאים מצרימה ומדוע לחזור על כך שוב?

רש"י מסביר שמתוך חיבתם של ישראל לפני המקום רצתה תורה למנות את בני ישראל פעם נוספת. הרמב"ן נותן טעם ספרותי לפיו ספר שמות הוא לא רק המשך של ספר בראשית אלא גם יחידה ספרותית סגורה ולכן יש צורך לחזור על שמות בני ישראל כדי להבין את הרקע לסיפור שיעבוד וגאולת מצרים. ברם, אפשר ושמותם וזהותם של הבאים מצרימה חשובים מסיבה נוספת.

בהמשך, התורה מספרת על שפרה ופועה. מי הם שפרה ופועה? המדרש שואל את עצמו מדוע להזכיר שמות של שתי מיילדות, מה טעם בכך? למה זהו פרט חשוב בעלילה (בניגוד למשל, לאיש המצרי שמכה איש עברי והתורה לא חושפת את שמותם)? ולכן בעיני המדרש השמות האלה מספרים סיפור עומק על דמותם של יוכבד ומרים.

אך לא רק שמות של אנשים מוזכרים בפרשה אלא גם שמותיו של הקב"ה. במעמד הסנה משה רבנו מתעקש לדעת את שמותיו של הקב"ה. משה רבנו מבין שהוא לא רוצה לדבר על מושג כללי ואמורפי של "אלוקים". הוא רוצה שם, שם שיש בו הבנה יותר עמוקה, יותר פרסונאלית עם ריבונו של עולם. הקב"ה משיב: "כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם" אך מיד אח"כ מוסיף עוד ואומר: "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (ג,טו). הקב"ה מעדיף להזדהות כאלוקי אברהם יצחק ויעקב ודווקא על כך הוא אומר "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור". כך אני רוצה שתזכרו אותי.

מהי אם כן החשיבות של השמות?

השולחן ערוך פוסק (אורח חיים סימן נו) שאדם שנכנס לבית הכנסת ולא שמע את החזן אומר קדיש אך כן שמע את הקהל עונה "יהא שמיה רבה מבורך" שיענה איתם גם כן אע"פ שלא שמע את החזן עצמו. לפעמים אנחנו לא שומעים את החזן עצמו אך אנחנו שומעים אנשים ששומעים את החזן וזה מספיק לנו להבין שיש כאן עניין של קדושה. באופן דומה, פעמים רבות אולי קשה לנו לשמוע ולהרגיש את הקב"ה בחיים שלנו, אך אנחנו יכולים להכיר אנשים שכן מצליחים והם מנכיחים את דבר ה' בעולם.

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ה) קובע שחילול ה' וקידוש ה' יכולים להתרחש על פי התנהגות טובה או לא טובה של אנשים דתיים, או תלמידי חכמים כיון שהם מייצגים את אלוקים בעולם. במילים אחרות, האופן שבו הקב"ה מופיע בעולם הוא לא רק באמצעות ספרים אלא בעזרת האנשים שהולכים בדרכו.

לכן הקב"ה אומר למשה רבנו שיגיד לבני ישראל שהוא אלוקי אברהם יצחק ויעקב, כדי לומר להם שגם אם קשה להם להרגיש ולהאמין בקב"ה במצב הקשה של גלות מצרים, את אבותיהם, את הסבים והסבתות שלהם הם מכירים והם הכירו והאמינו בקב"ה וחייו חיי מופת. ודרכם, דרך זקני הדור, דרך המסורת, דרך המסורת המשפחתית, יכול אדם להכיר את בוראו. "שאל אביך ויגדך, זקנך ויאמרו לך"

הרב קוק בספרו 'אדר היקר' מספיד את החותן שלו הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת) שהיה רב בפונביץ', במיר ובירושלים. בתוך דבריו כותב הראי"ה בשבח סיפורי צדיקים. פעמים רבות אדם יכול להסתכל על התורה והרעיונות הגדולים שלה והדרישות הגבוהות לקיום מצוות, למידות טובות ולהתייאש ולחשוב שאין זה אפשרי לבן אנוש לחיות באופן כל כך נשגב, מדויק ורוחני. בעת כזאת "ישא ישראל עיניו, אל הזקנים שבדור ; אל יחידי הסגולה" ומתוך כך יבין ויכיר לא רק את ערכם של הצדיקים אלא גם את הפוטנציאל שטמון בתוכו. שהרי הצדיק הוא האדם שמנסה ומתאמץ וגם מצליח הוא איש המופת שמראה לכולם שזה אפשרי, שבתוך כל אחד מאיתנו יש הרוח ואת הכח להתקדם ולהשתפר.

יש כאן הכרה בכך שלפעמים דווקא הדיבור על אידיאלים גדולים וניסים כבירים מבלי לדבר על אנשים גדולים יכולים דווקא להנמיך את האדם, להקטין אותו ולהביאו לייאוש. אך כאשר יכיר אדם אנשי מופת אמיתיים שוב יצליח להרגיש שזה אפשרי גם עבורו.

השם Exodus מגדיש את הנס, את היציאה, הוא מדבר על אירוע מסוים שאולי מדגיש את הנס שעשה הקב"ה אך לא מתעלם מהאנשים שבזכותם יצאנו ממצרים. שאנחנו קוראים לחומש השני 'חומש שמות' זה לא רק בגלל הפסוק הראשון של החומש אלא בגלל שאנחנו רוצים להאיר ולהדגיש את האנשים שבזכות המאמצים שלהם לשמור על הזהות היהודית, לדבוק בריבונו של עולם עד כמה שיכלו; בזכות נשים שהחליטו שהן מורדות במלך מצרים ושומרות על חיי הילדים ובזכות אברהם
יצחק ויעקב שכל הזמן מלמדים אותנו שגם אנחנו יכולים להיות אנשי מופת.