חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

בנחישות וברגישות – משה ואהרון, מורי דרך במשבר

הרבנית דבורה עברון, מנהלת כולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד

Devorah Evron Headshot

זהו יום דרמטי במשכן. יום מלא התרחשות ועשייה. אהרון מקריב את הקרבנות של חנוכת המשכן, אש יוצאת מלפני ה’ ואוכלת את הקרבנות שהוקרבו וכל העם מתרוננים ושמחים ונופלים על פניהם.

קורבנותיהם התקבלו לרצון. היום המרנין הזה מופרע באירוע טראגי של מות שני בני אהרון. שוב יוצאת אש מלפני ה’ ושוב האש אוכלת אלא שהפעם אין רינה ואין שמחה אלא אבל ועצב ודממה. משה מורה לאהרון ובניו להמשיך בעבודת המשכן, לא לפרוע את שערות ראשם ולא לפרום את בגדיהם. מיד בהמשך משה מדבר אל אלעזר ואיתמר, שני בניו הנותרים של אהרון, ומורה אותם ואת אהרון עצמו בהלכות כלליות של הקרבת קורבנות ושירות במשכן, ובהוראות ספציפיות לגבי קורבנות שעליהם להקריב מיד ולאכול באותו היום. ניתן להבין את הפתעתו של משה כשהוא מגלה שקורבנות החטאת אכן הועלו על המזבח אך לא נאכלו על ידי אהרון ובניו למרות הוראתו המפורשת. משה פונה בנזיפה אל אלעזר ואיתמר, כך מדגיש המדרש, ושואל אותם “מדוע לא אכלתם את החטאת”? אלעזר ואיתמר שותקים. רק אהרון יענה לאחיו. חכמי המדרש במספר מקומות לוקחים את השיחה למרחב ההלכתי, ואומרים שנעלמה ההלכה ממשה אודות כהן שאסור באכילת קדשים בזמן אוננות. ולכן לאחר שאהרון מזכיר את ההלכה משה מקבל את התנהגותם וחוזר בו מנזיפתו.

נראה לי שמעבר לעניין ההלכתי, יש כאן אינטראקציה בין משה ואהרון שצומחת מתוך אופיו המנהיגותי של כל אחד מהאחים.

משה הוא נביא הנביאים והמורה הגדול שמורה הלכה וחוק לישראל. בפסוקים רבים בפרשתנו משה מדבר על חוק וציווי: כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י יְקֹוָ֑ק כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי (ויקרא י, יג), וְהָיָ֨ה לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אִתְּךָ֙ לְחָק־עוֹלָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְקֹוָֽק: (ויקרא י, טו). משה מבין שהתיקון לאסון הנורא שקרה הוא על ידי הקפדה על החוק והציווי. ולכן הוא בודק האם אהרון ובניו מילאו אחר הכללים של אכילת קרבן חטאת כפי שנצטוו.

אהרון הוא איש של אנשים. אהרון הכהן אוהב את הבריות ורגיש למה שעובר עליהם. כאן הוא רגיש למה שעובר עליו ועל בניו. הוא מבין שלאחר יום קשה כל כך אי אפשר לבקש מהם לאכול מהקורבנות שהועלו על המזבח. הם עדיין עסוקים באובדן של נדב ואביהו, עדיין תוהים כיצד קרה להם אסון כזה, עדיין מנסים לעכל את המצב המשפחתי החדש, עדיין עסוקים בארגון הבאת מתיהם למנוחת עולמים. זה מה שבדרך כלל מעסיק אוננים בזמן שבין הפטירה לקבורה. מתוך הרגישות הזאת, אהרון זוכר ומבין את ההלכה. הם אינם אמורים לאכול קדשים במצב הזה.

רגישותו של אהרון באה לידי ביטוי גם באופן שבו הוא מדבר עם משה. במקום לנזוף במשה על ששכח את ההלכה, ובמקום לדבר עם משה כמורה שמחדש משהו לתלמיד, אהרון מציב את דבריו כשאלה עליה משה ייתן את התשובה, ובכך משה עצמו יהיה זה שמורה הלכה.

זכינו ולימוד התורה של נשים בימינו מתאפיין גם בעיסוק בהלכה ובציווי כדרכו של משה, וגם בחידוד המבט הרגיש של אהרון בדרך שמשלבת בין השניים.

השבת, בשבת “דורשות טוב”, נתכנס ברחבי הארץ, בקהילות מגוונות, ונשמע שיעורים מפי נשים מלומדות שישתפו בתורתן את הציבור. בעז”ה, שבת זו תביא ברכה לכלל עם ישראל.

מאמר זה נכתב עבור עלון ארגון “קולך” לקראת “שבת דורשות טוב”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}