בנייתה של מורשת – בין ערכים למעשים
המורשת שאנו משאירים לצאצאנו אינה נבנית רק מהערכים בהם אנו דוגלים אלא מעצם כך שאנו חיים את חיינו הלכה למעשה על פיהם. פרשת תולדות ממחישה לנו מה קורה כאשר אנחנו לא מצליחים לעשות זאת, שהרי אז הסדקים והסתירות מתגלים ותוצאותיהם הופכים לבכייה לדורות
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
מהי המורשת אותה נוריש ליקירנו? האם הם יוכלו לומר שחיינו את חיי המופת של הערכים בהם דגלנו? או שמא יראו לבסוף ילדינו, יקירנו שמכירים אותנו יותר מכולם, הקהילה שלנו, את הסתירות או השברים שעלולים להיות?
אלו שאלות קשות שנכנסות למיקוד בפרשת השבוע, פרשת תולדות, כשאנחנו פוגשים בדינמיקה משפחתית מורכבת מאוד, זו של יצחק ורבקה ויעקב ועשו. כמו אצל כל הדמויות בתנ"ך, אנו נדרשים ללמוד מחוזקותיהם ואף מחולשותיהם.
בפרשת השבוע אנו לומדים כיצד לא לנהוג, ומה קורה כאשר אנו לא מהווים דוגמה אישית. כשרבקה מבקשת שיעקב ירש את הברכה, היא מלבישה אותו על מנת שירגיש ויראה כמו אחיו עשו: "ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צווארו" (בראשית כ"ז, כ"ט). רבקה מתכננת תחבולה בכדי לרמות את יצחק ובמעשיה אומרת למעשה שתרמית היא דרך אפשרית להשיג את מבוקשך. אולם, למרות שיעקב זוכה בברכות הנוספות בדרך זו של הונאה, מעיון בפסוקים ניתן לראות שהברכות שנתנו, בסוף אינן מתקיימות, ואולי, בכך לצערנו הרב, יש פה בכיה לדורות.
כאשר בסיפור הקשה של מכירת יוסף, ילדיו של יעקב מבקשים לרמות את אביהם באמרם שיוסף נטרף, מה הם עושים? הם מטבילים את כותנתו של אחיהם בדם עיזים. והנה, בדיוק כפי שרבקה השתמשה בעז כדי לרמות את יצחק בשם בנה יעקב, כך גם נכדיה, בהפרש של דור, זממו להשתמש בעז כדי להתל בבנה – אביהם יעקב במעשה מרמה אכזרי. מידה כנגד מידה.
בעולם הזה, הדבר החשוב ביותר הוא ההתנהגות אותה אנו מפגינים, והמורשת שאנו משאירים לצאצאנו היא המורשת לפיה אנו חיים. וכך, אנו חוזרים לשאלות ששאלנו בתחילה – מהי המורשת שנוריש ליקירנו? האם הם יוכלו לומר שחיינו את חיי המופת של הערכים בהם דגלנו? או שמא ילדינו, יקירינו, הקהילה שלנו, יראו לבסוף את הסתירות, את הסדקים שעלולים להיות? האם מעשינו משקפים דוגמה של רמאות שנועדה להחיש את הרגע, או שמא מעשינו משדרים חיים של ערכים ומשמעות? עלינו לשאול את עצמינו, "לו היינו כותבים את ההספד שלנו, מה היינו רוצים שהוא יספר עלינו?", ואז עלינו לשאול את עצמינו, "האם חיינו אכן משקפים את הרעיונות הללו?".
אין זה מקרי שפרשה זו שדורשת מאתנו להתייצב מול שאלות קשות אלו נקראת "תולדות", קרי דורות. מעשינו משקפים מורשת של כוונה ומשמעות. זהו הישג שעלינו להשקיע בו כאשר אנו יוצרים את ה"תולדות" שלנו, מורשת לדורות. זהו היעד שלנו. זוהי מטרתנו בעולם הזה. יהי רצון שנזכה ליצור "תולדות" עליהם יסופרו מורשת יפה לכל הדורות.
