לא נשארים במקום
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
אנו נמצאים באמצע מספר פרשיות העוסקות בפרטי דברים, שבמבט ראשון, לרבים הם נראים מנותקים מחיינו העכשוויים. אחרי הכל, כמה רלוונטי הוא תיאור פרטי בניית המשכן? מדוע אנחנו צריכים להכיר בפרוטרוט את העיצובים המורכבים של כליו או את הבגדים שעוצבו עבור הכהן או הכהן הגדול?
דוגמא אחת היא כלי שמוזכר גם השבוע בפרשת תצווה וגם בפרשת תרומה בשבוע שעבר- שני המזבחות, במקדש ובמשכן. אחד מהם – מזבח מצופה נחושת, שגודלו 10 אמות, כלומר כמעט 4 מטרים, טומן בחובו מסר השייך לכולם, במיוחד בזמנים מאתגרים אלו.
הכהן היה צריך, כמובן, לעלות לראש המזבח על מנת להכין את המנחות והנסכים עליו. אך כיצד היה עליו להגיע? התורה מספרת לנו: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו" (שמות כ', כ"ג). התורה אוסרת על הכהן בפירוש להשתמש במדרגות, ובמקום זה עליו לעלות בעזרת כבש. מה ההבדל בין כבש למדרגות? כיצד הכבש פותר את הבעיה המוצגת בפסוק בעניין גילוי הערווה מעל המזבח? מדוע אחד חובה והשני אסור?
בעת שימוש במדרגות, ישנן שלוש אפשרויות – לעלות, לרדת או להישאר במקום. אך בעת שימוש בכבש, ישנן שתי אפשרויות בלבד – לעלות או לרדת. בכבש אין מישור שבו ניתן לעמוד ולהישאר במקום בקלות. להיפך, אם תנסה לעמוד במקום, התנופה תגרום לך לגלוש כלפי מטה.
בכך, המזבח מסמל את המחויבות שלנו למסירות נפש עבור הקשר שלנו עם הקב"ה. הוא מזכיר לנו שבכל הקשרים בחיינו אנחנו או עולים או יורדים, ואין דבר כזה להישאר במקום. במערכות היחסים החשובות ביותר שלנו, בין אם מדובר בקשר עם הקב"ה, עם בן או בת הזוג, עם ילדנו או כל קשר אחר היקר לנו, אנחנו נמצאים תמיד במצב של צמיחה או במצב של דעיכה.
אם אנחנו באמת מבקשים לתת למערכות היחסים החשובות בחיינו את תשומת הלב הראויה להן, לדאוג שהן תמיד במגמת עלייה וחיוניות, עלינו לעלות בכבש, לעבוד באופן מתמיד על הקשרים שלנו – להשקיע בהם את המשאבים היקרים ביותר שברשותנו, זמן וכוחות נפש. זהו מסר נצחי שהתורה משתפת עמנו בתיאורה את בניית הכלי היחיד הזה, וכך ניתן למצוא מסרים חבויים בניתוח כל המבנים והכלים שבמשכן.
יהי רצון שנמצא את הכוח להתעסק בתהליך מתמשך של צמיחה, של עלייה בקשרים הכי קרובים שלנו, גם עם הקב"ה וגם עם בני המשפחה, הקהילה והחברה.
שבת שלום!
