פרשת תצווה: משה ואהרון, צוות לעניין

ד"ר ג'ולי ליבר (מדרשת או"ת לינדנבאום 93–95) היא כיום האחראית על תחום החיים היהודיים והמעורבות בארגון היהודי Jewish Colorado

משה ואהרון לא היו רק אחים. הם היו צוות. בכל זאת, היה זה אהרון שסלל למשה את הדרך להסכים בחוסר-רצון להוציא את בני ישראל מעבדות לחירות. על אף שה' בחר במשה להנהיג את העם, הוא היה זקוק לאהרון שיעמוד לצדו ויעזור לו להעביר את המסר. לצורך כך, הסינרגיה ושיתוף הפעולה ביניהם חייבים היו להיות מושלמים. ובמשך שנים רבות, כך אכן היה. משה ואהרון פעלו יחד כצוות: אהרון הביא על המצרים את המכות הראשונות, ומשה את האחרונות.

ואז הגיעה נקודת השבר הדק, או השינוי שחל בצוות המגובש. בפרשת השבוע, פרשת תצווה, אנו מתחילים להבחין בהפרדה בין השניים – בעוד שאהרון ובניו מוזמנים להמשיך בעבודת ה' באמצעות הכהונה, ילדיו של משה נותרים ללא תפקיד הנהגתי ספציפי בשלב החדש הזה בחיי בני ישראל. משה עוד לא יודע זאת, אך הוא אינו צפוי להנהיג את העם בכניסתם לארץ ישראל. לעומתו, אהרון וצאצאיו ימשיכו להיות עמוד תווך רוחני בעם ישראל מהנקודה הזאת ואילך. השינוי הזה אף מקבל ביטוי בטקסט עצמו במחווה ספרותית – שמו של משה אינו מוזכר בפרשה אפילו פעם אחת.

ועם זאת, הנוכחות של משה עודנה מורגשת, גם אם באופן חדש ושונה. משה מתבקש לפקח על הכנת בגדי הכהונה המרהיבים. הדרישה אף מתחדדת כאשר ה' מצווה את משה להעלות את אחיו ואחייניו למעמדם החדש. בניגוד למשימות האחרות שאותן העביר משה לבעלי המלאכה, המעבר הזה מוצג כמצווה שה' מצווה בה את משה עצמו – "ואתה" – ושאותה הוא לבדו יכול לקיים.

כאשר ה' מצווה את משה להקריב אליו את אהרון ובניו לכהן לפניו ולהסמיך אותם לתפקידם החדש, אהרון מוזכר שוב ושוב תוך ציון המילה "אחיך", כדי להזכיר לנו שהיותם אחים ושותפים היה ה"סמל המסחרי" של היחסים ביניהם במשך שנים רבות.

פעמים רבות עלתה בי השאלה: מה חשב משה כשמשח את אחיו ואחייניו לכהונה? האם הוא הצליח למלא את תפקיד האח הנאמן ולשמוח בשביל אחיו, אהרון, שקיבל סוף סוף את ההכרה כמנהיג בפני עצמו? האם פילחה את לבו הקנאה, ולו לרגע, או תחושת האובדן, כשהבין שאחיו אהרון, מי שהיה עד לאותו רגע שותפו התומך, יעזוב אותו כעת וייכנס לשלב חדש של שירות בקודש, ואילו הוא לא?

אני רוצה להאמין שמשה רבנו, בחוכמתו הרבה, נרתם לשינוי, והבין שעבודתם המשותפת כצוות במשך שנים כה רבות למעשה הכינה אותם בדיוק לרגע הזה. בתור נביא, מורה ומנהיג, ודאי היה למשה ברור שהוא היה זקוק לאהרון ולתמיכתו בשנותיו הראשונות, כשנכנס לראשונה לתפקיד המנהיג, ושכעת הגיע הרגע שבו אהרון ובניו צריכים לסלול לעצמם דרך חדשה. האירוע הקצר הזה בפרשתנו מאיר את משה ואת מנהיגותו באור חדש, ומלמד אותנו שלפעמים היכולת הפשוטה לפנות לאחרים את המקום היא שמעידה על היותנו מנהיגים אמיתיים ועל עבודת הצוות שלה אנו מסוגלים.