“גרים מספרים” – גרים דרוזים
פראס סולימאן (שם בדוי) גדל במשפחה דרוזית. הוא נימול בגיל 8 ימים. בהיותו בן 15 עזב את הכפר הדרוזי בו התגורר, כיוון שהרגיש לא שייך לתרבות הדרוזית וביקש להתחיל חיים חדשים. הוא החל לעבוד כבחור צעיר וגילה את החיים מחוץ לעדה. בגיל 18 הוא התגייס ליחידה מובחרת בצבא. לאחר השירות הצבאי, החל לעבוד כמאבטח בכותל המערבי ושם התחזקה אצלו ההבנה שהוא צריך לבחור ביהדות כאמונתו וכאורח חייו ולהיות חלק מהעם היהודי.
הדת הדרוזית היא אמונה סודית, רק חכמי העדה הם היודעים ומבינים את יסודות האמונה הנכתבים על נייר קלף ועוברים מחכם לחכם. רוב בני העדה אינם מכירים את יסודות האמונה הדרוזית. גם פראס גדל מבלי להבין במה הוא צריך להאמין, אלא רק בהבנה שהוא חלק משבט ועדה.
ככל שעברו השנים, פראס נקרע בין הרצון שלו להשתייך לעם היהודי לבין הרצון להמשיך את הקשר עם משפחתו הדרוזית. בשלב של בלבול עם עצמו, ההורים שלו שדכו אותו לבת דודתו והוא התחתן עמה מתוך רצון לכבוד את הוריו. לבני הזוג נולדה ילדה ולאחר הלידה פראס הבין שהוא שואף לחיים אחרים, לחיים יהודים ומשפחה יהודית. הוא התגרש מאשתו. גם גירושין לא מקובלים בעדה הדרוזית והוא חרג מכללי העדה.
גיור דרוזים הוא לא דבר של מה בכך. העדה הדרוזית לא מקבלת בעין יפה את מי שעוזב את אמונתה ובטח לא את מי שמאמץ את הדת היהודית. במשך השנים היו דרוזים שהתגיירו ולאחר זמן מצאו את מותם בנסיבות טרגיות. יש הסכם בשתיקה בין צה”ל לעדה הדרוזית שלא מגיירים חיילים דרוזים, כדי לכבד את העדה. אבל פראס לא חשש מסכנות אלו והחל תהליך גיור. פראס סיפר: “ההחלטה להתגייר בערה בי מבפנים, תמיד הרגשתי שלעם היהודי אני שייך ולא לדת הדרוזית שממנה באתי. באמונה הדרוזית היה חסר לי משמעות בחיים והרגשתי כל הזמן שמשהו בי חסר ולא שלם”.
פראס החל ללכת לשיעורי תורה ולבית הכנסת. באחד מימי החנוכה כאשר הוא עבד כמאבטח בקניון, הוא הדליק נרות חנוכה ושם הכיר את בת זוגתו, שרה. הם החלו לצאת ביחד. שרה הייתה בטוחה שפראס יהודי שכן ראתה אותו מדליק נרות חנוכה והוא דובר עברית רהוטה. שרה נולדה במשפחה חרדית ספרדית, אביה אברך, אבל גם שהתברר להם הרקע ממנו הוא בא, הם ידעו להכיל את המציאות המורכבת של קבלת דרוזי מתגייר לקרב המשפחה. גם המשפחה הדרוזית של פראס קיבלה את רצונו להתגייר. אחת הסיבות לכך היא בגלל שהדרוזים מאמינים בגלגול נשמות ואמא של פראס האמינה באמונה שלמה שהוא גלגול של יהודי, כך שהאמונה הדרוזית עזרה לה לקבל את האמונה היהודית של בנה.
לימים פראס התגייר ונקרא שמו בישראל: איתן. הוא התחתן בחופה וקידושין עם בת זוגתו שרה, הם הקימו בית יהודי שומר מצוות. לבני הזוג נולדה בת אשר זכתה לסבא וסבתא חרדים מצד אחד ולסבא וסבתא דרוזים מצד שני. אין ספק שהחיים במדינת ישראל מביאים לפתחנו הפתעות ואתגרים רבים.
למאמרים קודמים בסידרת “גרים מספרים”
