מחג השבועות: חג האחדות והאחריות ההדדית
הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים, אור תורה סטון
ב' בסיון ה׳תשפ״ג (מאי 22, 2023)
בקרוב נחגוג את חג השבועות, הרגע המכונן בהיסטוריה של עם ישראל בשעה שעם-ישראל עמד למרגלות הר-סיני והתכונן לקבלת התורה. הדבר קרה לפני 3,318 שנים. התורה מתארת זאת במילים: "ויחן שם ישראל נגד ההר", ומפרשים חז"ל: "ויחן – לשון יחיד, כאיש אחד בלב אחד".
בדרך כלל, כאשר התורה מתייחסת לאומה, היא עושה זאת בצורת 'רבים', וכך גם לגבי עם ישראל. ניתן למצוא לדבר ביטוי בחומש שמות (פרק י"ט פס' ב') בו הפסוק מספר על מסעותיו של עם ישראל "וַיִּסעו… ויבואו… ויחנו" – והכול בצורת רבים. אבל, כאשר התורה מתארת את מצבו של עם ישראל במעמד של קבלת התורה היא אומרת זאת בלשון יחיד: "וַיִחַן שם ישראל נגד ההר" – עם ישראל חנה אל מול ההר כאיש אחד. בהגיעם אל הר סיני, משתנה פתאום ההתייחסות לעם ישראל ועוברת מצורת 'רבים' לצורת יחיד. מבאר רש"י – "כאיש אחד, בלב אחד" – במטרה משותפת ובשאיפה אחת.
בקרוב נחגוג את חג השבועות, הרגע המכונן בהיסטוריה של עם ישראל בשעה שעם-ישראל עמד למרגלות הר-סיני והתכונן לקבלת התורה. הדבר קרה לפני 3,318 שנים. התורה מתארת זאת במילים: "ויחן שם ישראל נגד ההר", ומפרשים חז"ל: "ויחן – לשון יחיד, כאיש אחד בלב אחד".
בדרך כלל, כאשר התורה מתייחסת לאומה, היא עושה זאת בצורת 'רבים', וכך גם לגבי עם ישראל. ניתן למצוא לדבר ביטוי בחומש שמות (פרק י"ט פס' ב') בו הפסוק מספר על מסעותיו של עם ישראל "וַיִּסעו… ויבואו… ויחנו" – והכול בצורת רבים. אבל, כאשר התורה מתארת את מצבו של עם ישראל במעמד של קבלת התורה היא אומרת זאת בלשון יחיד: "וַיִחַן שם ישראל נגד ההר" – עם ישראל חנה אל מול ההר כאיש אחד. בהגיעם אל הר סיני, משתנה פתאום ההתייחסות לעם ישראל ועוברת מצורת 'רבים' לצורת יחיד. מבאר רש"י – "כאיש אחד, בלב אחד" – במטרה משותפת ובשאיפה אחת.
בקרוב נחגוג את חג השבועות, הרגע המכונן בהיסטוריה של עם ישראל בשעה שעם-ישראל עמד למרגלות הר-סיני והתכונן לקבלת התורה. הדבר קרה לפני 3,318 שנים. התורה מתארת זאת במילים: "ויחן שם ישראל נגד ההר", ומפרשים חז"ל: "ויחן – לשון יחיד, כאיש אחד בלב אחד".
בדרך כלל, כאשר התורה מתייחסת לאומה, היא עושה זאת בצורת 'רבים', וכך גם לגבי עם ישראל. ניתן למצוא לדבר ביטוי בחומש שמות (פרק י"ט פס' ב') בו הפסוק מספר על מסעותיו של עם ישראל "וַיִּסעו… ויבואו… ויחנו" – והכול בצורת רבים. אבל, כאשר התורה מתארת את מצבו של עם ישראל במעמד של קבלת התורה היא אומרת זאת בלשון יחיד: "וַיִחַן שם ישראל נגד ההר" – עם ישראל חנה אל מול ההר כאיש אחד. בהגיעם אל הר סיני, משתנה פתאום ההתייחסות לעם ישראל ועוברת מצורת 'רבים' לצורת יחיד. מבאר רש"י – "כאיש אחד, בלב אחד" – במטרה משותפת ובשאיפה אחת.
אין ספק שזו תכונה חיובית, המעידה על מקוריות המחשבה, אבל אולי התכונה הזאת אחראית גם לכך, שההיסטוריה היהודית משופעת במחלוקות ובפילוגים רבים כל-כך. חז"ל מספרים לנו על המחלוקות שהיו בקרב בני-ישראל בגלות מצרים. את המשך המחלוקות והטרוניות אנו מוצאים בתורה שבכתב עצמה. אפילו מול משה איש האלוקים היו שסברו כי רעיונותיהם ועצותיהם טובים משלו.
הסוד כדי לשמור על האחדות ועל היחד, מתוך כבוד הדדי ואחווה, הוא היסוד שחז"ל מלמדים אותנו: "כל ישראל ערבין זה לזה". זהו ערך עליון ההופך אותנו לעם אחד, התחושה שיש לנו אחריות כלפי כל יהודי, שיש לנו קשר גם ליהודים שנמצאים מעבר לים, גם אם לא הכרנו אותם באופן אישי.
השימוש הנפוץ והמושרש בעיקרון זה של כל ישראל ערבים זה בזה חוצה מחיצות אידיאולוגיות וגיאוגרפיות לדורות.
בניינה של חברה ומדינה מחייבת ערבות הדדית. אם הערבות תיעלם, החברה תתפורר. האינדיבידואליזם יהרוס אותה. כעת, לקראת חג השבועות, ננסה כולנו ביחד לחזק את הערבות ההדדית וכן ליצור תחושה אמיתית של אחדות "כאיש אחד בלב אחד".
(נשא – שבועות תשפ"ג)
