חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9F

“גרים מספרים” – יחס הגר להוריו הביולוגים

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון ‘שטראוס עמיאל’ להכשרת שליחים, אור תורה סטון

 י”ד

pexels luizmedeirosph

רוברטו (שם בדוי) בא להתגייר לאחר שלמד יהדות והחל לשמור מצוות, להתפלל בבית הכנסת, לשמור שבת ולברך על המזון. למרות שהוא היה מוכן לקראת גיורו, הוא ביקש לדחות את מועד הגיור. כאשר שאלתי אותו מדוע הוא מבקש כל פעם לדחות את הגיור בפני בית הדין, הוא פתח את ליבו וסיפר לי שאביו ואמו הם נוצרים קתוליים הגרים במקסיקו. אביו נמצא על ערש דווי והוא חושש שאם הוא יתגייר, הקשר המשפחתי בינו לבין הוריו ייפסק והוא לא יוכל להתאבל על אביו הנוכרי לאחר גיורו.

המציאות של קיבוץ גלויות וגיור במדינת ישראל מעוררת דילמות ושאלות ייחודיות ביחס של יהודי לאביו הגוי, בין הגר להוריו ובין יהודי מלידה לבין אביו הגוי.

פעמים רבות גרים חוששים לאבד את משפחתם בגלל תהליך הגיור. לעיתים בגלל ששינוי הדת עשוי לפגוע נפשית בהורים הביולוגים המאמינים בדת אחרת ולעיתים בגלל החשש שאחרי הגיור לא יוכלו לכבד את ההורים הלא יהודים כדבעי. גרים רבים שואלים האם לאחר הגיור הם יכולים לומר ‘מי שברך לחולה’ עבור הוריהם הלא יהודיים? האם הם חייבים להמשיך לכבד את האב והאם הביולוגים? האם יהיה מותר להם להתאבל, לשבת ‘שבעה’ ולומר קדיש על ההורים?

הרקע לשאלות אלו מבוסס על כך שההלכה מתייחסת לגר כמי שנולד מחדש, “גר שנתגייר כתינוק שנולד דמי” (יבמות צז, ב).  חז”ל רואים את הגיור כשינוי רדיקלי  ואת הגר כמעין יצירה חדשה מבחינה רוחנית וכאדם שנולד מחדש ולמעשה אין לו יחוס משפחתי וקרבת משפחה לקרובים הביולוגים הקודמים. ההורים הם כבר לא הוריו ואפילו ילדיו הביולוגים הם כבר לא בניו, אם הם לא התגיירו. אין הכוונה באמירה זו לפגוע ביחסי המשפחה הקודמים, אלא להדגיש את הזיקה הלאומית והמשפחתית החדשה הנוצרת בין הגר לאומה היהודית לאחר גיורו, כביכול הגר נולד לתוך האומה. כך נוצר מצב מוזר במקצת, שבני משפחה ביולוגים הם לא בני משפחה על פי ההלכה. כמובן שבמובן הרגשי, אין הגר מתנתק מקרוביו וממשפחתו וקשרים אלו נותרים בעינם גם לאחר הגיור.

ביחס  לכיבוד אב ואם לאחר הגיור כתב הרמב”ם: “הגר אסור לקלל אביו העכו”ם ולהכותו ולא יבזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו אלא נוהג בו מקצת כבוד” (הלכות ממרים, פ”ה, ה”י). מצד המוסר צריך לנהוג בהוריו הלא יהודים מנהג כבוד, הנימוק המרכזי הוא כדי שלא יחשב הגר כפוי טובה, שכן הם הולידיהו וטיפלו בו.

גם הרב משה פינשטיין כתב שאמנם הגר אינו חייב בכיבוד אב ואם באופן פורמאלי בגלל שינוי מעמדו ביחס למשפחתו, אך בוודאי שהוא חייב בהכרת הטוב וביחס מכבד וערכי כלפי הוריו, גם אם לא התגיירו, ולכן יש צורך לשמור על “מקצת כבוד” כלפי ההורים. מעניין, שהרב פינשטיין מגדיר את רמת הכבוד להורים הלא יהודיים על פי רמת הכבוד המקובל בחברה: “כפי מה שלא יתחשב בעיני הבריות לכפוי טובה, ובכל מקום וזמן לפי מה שחושבים אז הבריות”, כך שמקצת הכבוד הופך לכבוד מלא (אגרות משה, יו”ד, ח”ב, ס’ ק”ל).

גם בנושא האבלות על הורים נוכרים עמדו הפוסקים והשאירו פתח רחב לבן היהודי להתאבל על אביו שאינו יהודי, אם הוא ירצה בכך. פעמים רבות שאנו מוצאים שהגדרת אבלות היא סובייקטיבית כפי שתלמיד יכול להתאבל על רבו או בן מאומץ על הוריו המאמצים. (שו”ע יו”ד, ס’ רמ”ב, כ’ה). ביחס לאבלות על אביו הגוי כתב הרב עובדיה יוסף: “גר צדק שאביו הנוכרי או אמו מתו נכון שיאמר עליהם קדיש לעילוי נשמתם… ואף ראוי שיאמר עליו קדיש וכן לעניין השכבה…” (יחווה דעת חלק ו, סימן ס’).

בכל הקשור להוריו הביולוגים, אין הגר פטור מלכבד אותם ולהכיר להם טובה על כך שהם ילדו אותו וגידלו אותו וגם על כך שבזכותם הוא התגייר, אבל המקור למעשיו היא לא מצוות כיבוד אב ואם מהתורה אלא מדין הכרת הטוב. במבחן המעשה התוצאה היא זהה, אבל מקור החיוב הוא שונה.

למאמרים קודמים בסידרת “גרים מספרים”

 

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}