מה הקשר בין גילוח הזקן לגיור?
הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים, אור תורה סטון
ו' באדר ה׳תשפ״ג (פברואר 27, 2023)
בשבוע שעבר כתבתי על המושג "קבלת מצוות חוץ מדבר אחד" והסברנו שהגיור דורש קבלת מכלול המצוות ללא ויתור אפילו על מצווה אחת או פרט אחד מדברי סופרים. סביב עיקרון הלכתי זה, אתאר כאן מעשה שהיה לפני שנים רבות.
כאשר קיבלתי על עצמי את תפקיד הרב הראשי של הקהילה היהודית באורוגואי, פניתי לרבנים הראשיים שכיהנו באותה תקופה ברבנות הראשית לישראל, כדי לקבל את ברכתם. בפגישה עם הרב הראשי האשכנזי שוחחנו רבות על דרך הנהגת קהילה בתפוצות ולבסוף כאשר שאלתי באופן כללי, איזו עצה טובה הרב נותן לי לתחילת הרבנות, תשובתו הייתה: "בתחילת הדרך אל תעשה גיורים". נכנסתי גם ללשכתו של הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי כדי להתברך ולשמוע את עצתו הטובה, ולאחר שדיברנו רבות על הדרך הראויה לפסיקת הלכה בקהילות ישראל בתפוצות, שאלתי את כבוד הרב מהי העצה הטובה שהרב נותן לי לתחילת דרכי ברבנות? תשובתו לא אחרה לבוא וגם הוא השיב לי: "בתחילת הדרך אל תעשה גיורים". כביכול, שניהם היו מתואמים זה עם זה למרות שלא ידעו שאני עומד לבקר את שניהם ביום אחד. מעניין הדבר שלא השיבו: "אל תעשה גיורים", אלא הדגישו: "בתחילת הדרך", כמובן מבלי לפרט מהו הגדר של תחילת הדרך, האם מדובר על חודשים או על שנים.
אולם, לפני סיום שנת הרבנות הראשונה, ניגש אליי בחור צעיר כבן 20 שהיה הקומונר של סניף בנ"ע בעיר מונטבידאו- בחור דתי לכל דבר, השתתף כל בוקר במניין והניח תפילין, שמר שבת וכשרות בביתו ולימד תורה לצעירים אחרים בקהילה כדי לקרב אותם למורשת ישראל סבא. ביום מן הימים, התברר לו בדרך מקרה, שאמו עברה גיור קונסרבטיבי, אבל מעולם לא סיפרו על כך. למעשה, הוא לא היה יהודי על פי ההלכה, למרות שהרגיש יהודי וחי כיהודי שומר מצוות. משה (שם בדוי) הגיע אליי בבכי תמרורים ואמר לי "הרב: אני לא יהודי! אני מניח תפילין כל יום ואני לא מקיים מצווה? אני צריך לעבור גיור כהלכה באופן בהול ומיידי!". כמובן שהבנתי לליבו ואף רציתי לעזור לו, אבל דבריהם של הרבנים הראשיים: "בתחילת הדרך על תעשה גיורים" עמדו לנגד עיניי. הייתי קרוע בדילמה גדולה בין דברי הרבנים לבין הבכי של משה. החלטתי להתקשר לראשון לציון וסיפרתי לו את אשר אירע והרב הראשי ענה לי בטבעיות: "אמרתי לך לא לעשות גיורים בתחילת הדרך… אבל לא אמרתי לך כמה זמן זה תחילת הדרך, עשה כחוכמתך".
הבנתי שעליי לעשות מעשה, אבל בהיותי רב ראשי צעיר לימים, לא היה לי ניסיון במעשה הגיור והחלטתי לבקש את עזרתו של אחד הרבנים החשובים שהוא גם דיין במדינה סמוכה בארגנטינה. הרב הנ"ל היה רב מתנועת חב"ד, תלמיד חכם, מנוסה בכל מעשה בית הדין, גיטין וגיורים וביקשתי שיגיע למונטבידאו אורוגואי, כדי לשבת עמי בדין ולהדריכני בגיור הראשון שהייתי אמור לעשות בחיי. הרב הסכים בשמחה ולמחרת טס והתייצב בבוקר במשרדי, לאחר שהוא הבין מדבריי את הצורך להקל על נפשו של משה כדי שירגיש יהודי בכל רמ"ח אבריו.
התחלנו לקיים דיון בין בית הדין למשה וכל דבר ששאלנו אותו בתחום האמונה, הלכות, קיום מצוות, היה פשוט בעיניו והשיב על הן הן ועל לאו לאו. היה ברור לבית הדין וגם לאב בית הדין הדיין החבד"י שמדובר בבחור שומר מצוות לכל דבר ועניין. בית הדין החליט לקבל אותו ולהמשיך את התהליך בטבילה במקווה. כאשר קמנו מישיבתנו בבית הדין וניגשנו לפתח הבית כדי לעבור למקווה, הרב של חב"ד שאל את הבחור: "אני רואה שיש לך חתימת זקן, איך אתה נוהג לעשות עם הזקן"? כיוון שהיינו בימי ספירת העומר משה גידל זקן ולא התגלח והשיב לדיין: "אני לא מתגלח בימים אלו כיוון שאנו בספירת העומר אבל במשך השנה אני מתגלח עם מכונה וכמובן לא בתער". באותו רגע, הרב החבד"י פנה אליי ואמר לי: "אם כך, אני לא יכול לגייר אותו. הבחור ראוי לגיור, הוא בחור מצוין ושומר מצוות, אבל כיוון שהוא מתגלח ואצלנו בחב"ד יש איסור גילוח, הרי שמבחינתי הוא עובר על איסור שלא מקבל מצווה אחת ממצוות התורה!". כמובן שניסיתי לשכנע את הדיין בכל כוחי שיש לדון לפי האדם המתגייר ולא לפי האמונות ודעות של הדיין המגייר וכן שצריך לקבל אותו על פי שיטת השולחן ערוך גם אם זה לא תואם לשולחן ערוך הרב, אבל לצערי לא הצלחתי בניסיונותיי. חסידי חב"ד מקפידים מאד שלא לגלח כלל את הזקן ואף שלא לסדר את הזקן. הרבי השלישי ה'צמח צדק' פסק שאסור לגלח זקן אפילו שלא ע"י תער ואפילו במספריים, מפני איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה" וזוהי דרך הנשים שפניהם חלקות) שו"ת הצמח צדק- יורה דעה סימן צ"ג). גם האדמו"ר האחרון, הקפיד מאד על גזירת הזקן ואמר כי זהו המקור לכל הברכות וההשפעות מלמעלה באופן של רחמים, כפי שמובא בספר הזוהר שבזקן מאירים י"ג מידות הרחמים.
הדיין היה גם הוא מוטרד מהמצב שנוצר והתקשר מיד לדיין אחר בארגנטינה, הסביר לו את המצב וביקש ממנו להגיע ולהצטרף אליי לבית הדין. למחרת הגיע הדיין השני שאיננו דיין הפוסק על פי שולחן ערוך הרב והוא בעצמו היה ללא חתימת זקן וביחד הטבלנו את משה כדי להפיג את צערו ולהפוך אותו ליהודי לכל דבר. זה היה הגיור הראשון שעשיתי, על פי אישורו של הרב הראשי לישראל, ולמדתי רבות מהדיון עם הדיין החבד"י האם הולכים על פי הדין או על פי הדיין, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
(תצוה זכור תשפ"ג)
