"גרים מספרים"- מתי וכיצד מטיפים דם ברית לגר?
הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים, אור תורה סטון
מצוות ברית מילה חשובה עבור כל יהודי והיא מהווה חלק אינטגרלי גם ממעשה הגיור, כדברי חז"ל: "רבי אומר, ככם, כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים". כלומר, שהמודל של כניסת עם ישראל לברית במעמד הרב סיני, חוזר על עצמו לאורך היסטוריה: יש צורך במילה וטבילה, ובעבר בהקרבת קרבן, כדי להפוך לאדם יהודי (מסכת כריתות, ט, א).
אולם, מה יעשה גר שמסיבות רפואיות או מסיבות דתיות נימול לפני גיורו? כמובן שאין צורך או אפשרות שהוא ישוב וימול, אלא, כפסק השולחן ערוך יש צורך רק בהטפת דם ברית: "גר שנכנס לקהל ישראל, חייב במילה תחילה ואם מל כשהיה עובד כוכבים צריך להטיף ממנו דם ברית" (שו"ע יו"ד, רס"ח, א').
למעשה, הטפת דם ברית באה במקום המילה, כמעשה גיור המכניס את הגוי לברית עם הקב"ה ועם ישראל. הטפת דם ברית היא קיום מצוות מילה באדם או בגר המתגייר ולמעשה מעין שכפול של מצוות מילה כדבריו של הרב עוזיאל: "מכאן למדנו מפורש דעיקר מצות המילה היא הטפת הדם שבה, לפי שדם המילה היא ברית של ישראל… מעין הברית שבהר סיני… הלכך גם מצות מילה צריכה דם" (משפטי עוזיאל יו"ד ב, מח, ב).
במצבים מיוחדים, כאשר לא נתקיימה מצוות המילה כהלכתה, דנו הפוסקים בצורך לתקן או לשדרג את המילה על ידי הטפת דם ברית. למשל, מי שנולד מהול או מי שנימול לפני שמונה ימים או יש אומרים שמי שנימול על ידי רופא שאינו יהודי (השו"ע והרמ"א, יו"ד סי' רסד סעי' א), או שלא יצא דם ברית בעת המילה – צריך להטיף ממנו דם ברית.
אם הגר נימול בגויותו לשם מצוה ובא עתה להתגייר, נחלקו בשאלה זו הפוסקים. דעת הרב שמואל סלנט הייתה להקל בזה וסבר שאם הילד נימול בטעות כיהודי וכוונו במילה לשם מצוה- זה מספיק ואין צורך לחזור ולהטיף דם ברית: "בדבר מילת הילדים מישראלים שנשאו נכריות שלא כד"ת הנה אחרי שנימולו ברצון אביהם וברצון אמם הנכרית אם אחרי כן מתרצית גם האם לקבל דת ישראל, ולטבול לשם גירות אז די להילדים שיטבילו אותם לשם גירות והמילה שמלו בראשונה, עלתה להם, ואין צריכים להטפת דם ברית" (ראה גם שו"ת הר צבי יו"ד סי' ריט, ושו"ת מנחת יצחק, ח"א סי' לו).
גם דעתו של הרב הופמן היא שאין צורך בהטפת דם ברית אם נעשה ברית מילה לילד או למבוגר המתגייר: "אפילו אם לא ידע המוהל כלל שאמו נכרית וסבור שהתינוק ישראל גמור הוא ולא מל אותו לשם גירות, מכל מקום עכ"פ מל אותו לשם מצות מילה ומצות מילה חדא מצוה היא בין ישראלים בין גויים שמצוה עלינו למול את הזכרים… אבל נימול מישראל לשם מצות מילה לא שמענו שצריך הטפת דם ברית…" (מלמד להועיל, סימן פ"ב). בעל צפנת פענח על הרמב"ם בהלכות מילה כותב: "דאם מל לשם מצוה אף לא לשם גירות מ"מ אם נתגייר אחר כך אין צריך להטיף דם ברית…" (פרק ג הלכה ז).
פוסקים אחרים חולקים על כך וסבורים שהמילה צריכה להיות מתוך כוונה שהיא חלק מהגיור ולא ניתן להסתפק בברית שנעשתה לאדם בגויותו ולכן יש צורך בהטפת דם ברית. הרב משה פיינשטיין כתב בתשובה בשנת תשכ"א שיש להצריך הטפת דם ברית גם אם נעשה ברית מילה על ידי מוהל לפני הגיור: "ומצד שהאב לקח מוהל כשר למולו שהוא מצוה דישראל, אין לומר שיהיה זה ממילא מילה לגרות… ולכן יש להצריך בעובדא זו הטפת דם ברית בפני שלושה כשרים לב"ד דמילה הוא עיכוב לגרות ומילתו בקטנותו שהיה נכרי אינו כלום כיון שלא היה לשם גרות… ואחר הטפת דם ברית צריך שיטבול בפני ב"ד במקוה כשרה ורק אז יהיה גר כשר." (אגרות משה, יו"ד ח"ב סימן קכ"ח, יש לציין שבתשובה אחרת משנת תש"כ התיר לסמוך על המילה הראשונה בלא הטפת דם ברית, כיוון שהאם חששה מאד לעשות הטפה לילד בגלל סיבות רפואיות. יו"ד ח"ג סי' ק"ה)
כדי לקיים את מצות ברית המילה על ידי הטפת דם ברית, יש צורך בבדיקה שהמילה והפריעה נעשו כדת וכדין ואין ציצין מעכבים או כל דבר אחר שיכול לפסול את המילה. רק כאשר אדם איננו ערל והוסרה הערלה אפשר לקיים את מצות הטפת דם ברית. הטפת דם ברית נעשית על ידי דקירה או שריטה קלה במקום המילה באמצעות מחט, וכתוצאה מכך יוצאת טיפת דם ברית שהיא מהות הברית בין ישראל לקב"ה במצות דם מילה, אבל למעשה, מספיקה אפילו אדמדמות קטנה. למעשה, בתי הדין שוקלים כל מקרה לגופו, בין אם מדובר על ילד או על בוגר ושוקלים את הצורך לפטור או לחייב בהטפה. מצד אחד המגמה היא לא לגרום לצער או לחבלה, אבל מאידך, אם הפטור מהטפה אינו כדין, נמצא שהמתגייר איננו גר.
(נשא תשפ"ב)
