שו"ת קורונה: שיחות עם רבנים על חיי הדת בצל המגפה
איך דת חברתית־קהילתית כמו היהדות תשרוד את ההסתגרות הממושכת בין ארבע קירות? האם הטכנולוגיה תגשר על הפערים, או רק תנציח את הניתוק? אילו שו"תים בלתי צפויים כותב משבר הקורונה? והאם נוכל, כשהכול ייגמר, לשטח את העקומה של פסיקות הלכה שנועדו למצבי חירום? צביקה קליין שוחח (רק בטלפון) עם הרבנים שמוצפים בשאלות ובתהיות, ושמע מהם על ההשוואה לטראומות עבר ועל חזונם ליום שאחרי המגפה
צביקה קליין ח׳ בניסן ה׳תש״ף (02/04/2020)
בתוך מגזין דיוקן
לפני חודש בלבד, איש לא היה מבין את השאלה הזו. לא את המושג העומד במרכזה, וגם לא את עצם העלאתה לדיון. אבל בשבוע האחרון נדמה שאין בית בישראל – בוודאי לא בית שומר תורה ומצוות – שהצליח לחמוק מהעיסוק בה: האם אפשר לקיים סדר פסח דרך זום? וביתר פירוט: האם מותר מבחינה הלכתית להיעזר בשיחות וידאו, כדי לאפשר לסבא וסבתא, או שמא בן משפחה חולה, להשתתף בליל סדר משפחתי למרות תקנות הסגר והבידוד?
סערה מגזרית פרצה בציבור הדתי־לאומי לאחר שכמה רבנים הוציאו פסק הלכה שמתיר לעשות זאת – כמובן, בתנאי שהתוכנה מופעלת לפני התקדש יום. זמן קצר לאחר הפרסום, בעוד הטונים של הוויכוח הולכים ועולים, הודיעו כמה מהחתומים כי הם מסירים את שמם מהפסיקה הזו. מנגד, רבנים אחרים הצטרפו לתמיכה בפסק ההלכה הפורץ דרך, שמן הסתם לא היה בא לעולם אלמלא המצב היוצא דופן שאנו מצויים בו: החיים בימי מגפת הקורונה.
פרשת הזום אולי זכתה להדים הרבים ביותר, אך זו בהחלט לא הסוגיה ההלכתית היחידה שהתעוררה בעקבות התפרצות הנגיף הקטלני. בשבועות האחרונים מתמודדים רבנים מכל הזרמים עם שאלות תקדימיות, כמו האם להכריז על סגירת בית הכנסת, והאם לאסור על טבילה במקווה. לצד אלה עולות וצומחות גם תהיות עמוקות באשר לטלטלה שעוברת היהדות המעשית: האם אנחנו עומדים בפתחו של מפץ הלכתי? האם הפסיקות הנובעות ממצב החירום יותירו את חותמן לדורות? ואיך מגשרים על הפער בין הנחות היסוד הדתיות למציאות המשתנה במהירות כה רבה?
בשיחות עם רבנים ומומחים ניסינו למצוא תשובות לשאלות הללו. היו מהם שהביעו את ביטחונם כי מיד כשתדעך המגפה, גם החיים היהודיים ישובו למסלולם משכבר; אחרים משוכנעים כי לטוב ולרע, היהדות עומדת בפני עידן חדש, שיביא הסתכלות שונה על מה שעד אתמול היה מובן מאליו.
המשתתפים בכתבה: הרב שלמה ריסקין, הרב חיים דרוקמן, הרב ישראל מאיר לאו, הרב שלמה אבינר, הרב שמואל אליהו, הרב יגאל לוינשטיין, הרב מנחם בורשטין והרבנית ימימה מזרחי.
בפתח השיחה עם הרב שלמה ריסקין, רב המועצה המקומית אפרת ומייסד רשת "אור תורה סטון", אני מספר לו שביקשנו לראיין לכתבה את "זקני הרבנים". "אני לא צעיר?", מוחה־צוחק הרב ריסקין בן ה־79.
איך רב קהילה מתמודד עם תקופת הקורונה? איך היא מתבטאת בשאלות ההלכתיות המגיעות מהציבור?
"כל היום והלילה אני מקבל שאלות הקשורות למצב הזה. הייתי מהראשונים להכריז על ביטול מניינים עד להודעה חדשה, וזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בכל שנותיי כרב. הרי הקדשתי את כל חיי כדי לבנות בתי כנסת ובתי מדרש, והנה אני מוכרח לסגור אותם. זה לא עבר חלק. הרבה רבנים באפרת לא הסכימו איתי, אבל זמן מה לאחר מכן גם הרבנות הראשית החליטה לאסור את התפילות בבתי הכנסת".
ההימנעות מתפילה במניין, אומר הרב ריסקין, היא לא רק שינוי טכני באורח החיים היומיומי של האדם הדתי. "אחת הגדולות של עם ישראל היא הציבוריות והקהילתיות, ולכן הנזק החמור ביותר של הווירוס הוא הפגיעה באופי הזה. הדרך הדתית שלנו תמיד הייתה קהילתית. התפילה והקהילה היו מעורבות ביחד, כשהתפילה שלנו מחזקת את הציבוריות, והציבוריות מחזקת את הדתיות. ואילו כעת זה בדיוק מה שאסור לנו לעשות, מכיוון שמדובר בפיקוח נפש.
"יש בתפנית הזו גם דברים חיוביים. אני יכול להגיד לך שהיו לי בינתיים שבתות נחמדות מאוד: התפללתי עם אשתי, אנחנו קוראים יחד את פרשת השבוע, ויש בזה משהו יפה ומיוחד. הבן שלי מתפלל בשבתות עם ששת ילדיו. התפילה הפכה להיות חלק מהמשפחה, יותר מאשר חלק מהקהילה".
הראשון לציון הרב יצחק יוסף פסק שבשעת הצורך, אפשר להצטרף למניין דרך האינטרנט, בימות החול כמובן. מה עמדתך בעניין?
"מניינים דרך רדיו, אינטרנט או תוכנת זום לא תופסים. בשעת הדחק, אם זו הדרך היחידה לחבר אדם קשיש לתפילה בציבור, ובלעדיה הוא ייכנס לדיכאון, יש מקום לאפשר. אך חשוב להבין שיש גבולות לטכנולוגיה; גדלות התפילה במניין היא מעצם הציבוריות. אם אדם יחשוב: אני אשב בנוחות על הספה ואצטרף דרך זום למניינים – זו לא הדרך להשתתף בתפילה בציבור, להיות חלק ממשהו גדול ממך.
"בליל הסדר זה פחות בעייתי, הרי לא צריך מניין. זו דוגמה למקרה שבו אפשר לקדש את הטכנולוגיה, והיא יכולה לספק פתרונות, לא רק בעיות הלכתיות. אם אתה מפעיל את הזום לפני החג, ואחר כך לא נוגע במחשב עד צאת החג, זה אפשרי. כך שתי משפחות יכולות לעשות את ליל הסדר יחד, ואלמן בודד יוכל להיות עם ילדיו".
חג הפסח, על ההכנות הנמרצות הנלוות אליו, יוצר כמובן אתגרים מעשיים נוספים. "דאגנו להעביר לכל התושבים את הלכות הגעלת כלים, כדי שיוכלו לעשות זאת בבית אם ירצו. יהיו גם כמה עגלות בודדות להגעלת כלים עבור הציבור, אבל נאסור שם התקהלות. ייתכן שיש להתיר לאשכנזים אכילת קטניות, אם קשה למצוא בסופר מאכלים אחרים, אבל זה היתר נקודתי לגבי השנה הנוכחית ולא לשאר השנים".
אם המצב הקיים יימשך עד סוף השנה, איך ייערכו תפילות ראש השנה ויום כיפור?
"הקב"ה ישמע את התפילות שלנו. הרי המצווה על היחיד היא להתפלל, וחובת קיום מניין מוטלת רק על ציבור של גברים. אם יהיה צורך, נתפלל בבית בימים הנוראים, והמצווה תהיה כשרה ומלאה. לגבי תקיעת שופר, הייתי אומר שיעשו שכונות־שכונות: בעל התוקע יסתובב ויתקע בחוץ בכל אזור ביישוב או בעיר, בשעות שייקבעו מראש".
סוגיה אחרת שעלתה בימים האחרונים היא הטבילה במקווה. מה אתה אומר לאישה שמתלבטת אם ללכת ולטבול?
"בוודאי שלא נאמר לנשים לא ללכת. אין כל בעיה בריאותית עם המקוואות, ולמעשה אין מקום בטוח יותר מאשר בתוך המים, מכיוון שיש בהם הרבה כלור וזה ממית את הנגיפים. עם זאת, הכללים משתנים: כל אישה צריכה להתכונן בבית, אסור ששתי נשים יגיעו למקווה ביחד, ואחרי כל טבילה יש להקפיד לנקות את כל המשטחים בעזרת כלור".
יכול להיות שההתנתקות של בני האדם תפגע בקהילתיות גם בהמשך?
"אני לא חושב. האדם הוא חיה חברתית, והרצון להיות חברתי הוא גדול במיוחד אצלנו, היהודים, כי זו גם מצווה. אבל מצוות התקופה כעת היא ריחוק חברתי, אין מה לעשות".
