שמחת תורה: עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח
שולי שוורץ רזניקוביץ היא מנהלת גיוס שליחים במכון שטראוס-עמיאל
שמחת תורה, שילוב מילים שכל כך השתרש בנו וכל כך התרגלנו אליו, אבל בעצם, איזה דבר מפליא זה. למה כ"כ חשוב לנו לשמוח בתורה? באיזה חלק בתורה צריך לשמוח? ובכלל איך השמחה הזו צריכה להראות.
שלא יהיו כאן אי הבנות, אני מבינה את החשיבות של לימוד התורה. התורה, היא חיינו, היא היסוד של כל עולם קיום המצוות שלנו.
אבל למה חשוב לשמוח בתורה?
בכמה מקומות אנחנו נפגשים שוב ושוב עם החשיבות הגדולה של השמחה והעונג בלימוד. כך בתפילתו של רב שהוסיף אחרי תפילתו: "חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה" – אהבת תורה ולא סתם שנצליח ללמוד. וכך אנו מבקשים בברכת התורה בכל יום יום: "וְהַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל", והט"ז מסביר שעלינו לבקש שהתורה תהיה מתוקה לנו: "ונראה דמ"מ יש לכוון כשאומר הערב נא שתהיה התורה מתוקה עלינו".
איזה בקשה מופלאה זו, שהתורה תהא מתוקה עלינו. כמה פעמים בחיינו אמרנו את המשפט הזה ולא חשבנו באמת מה הוא אומר? ועל כך אני תמהה עוד יותר, למה זה כ"כ חשוב? למה צריך לבקש על זה בדווקא? שנאהב את זה, שזה יהיה מתוק לנו, למה חשוב שנשמח בתורה?
נראה שההסבר לדברים מצוי בדברי בעל האגלי טל, רבי אברהם בורנשטיין, מייסד חסידות סוכטשוב. הוא מתאר אנשים שחושבים שהנאה בלימוד סותרת את הערך של לימוד תורה לשמה: "ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק ואמרו כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כ"כ לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג".
לטענתו, ההפך הוא הנכון – ההנאה בלימוד היא חלק מהותי מהלימוד! היא מה שהקב"ה רוצה ולכן אנחנו מתפללים על כך, שנזכה למתיקות, להנאה ולשמחה! שנזכה והדברים יהיו ערבים לנו!
ועדיין, למה זה כ"כ חשוב?
כי רק מתוך שמחה מתחברים לדברי התורה: "ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה".
בעולם שלנו אנחנו אוהבים לדבר על חיבור לדברים. ומבינים כמה החיבור לפעולה שאנחנו עושים משמעותית, בטח כזו שיכולה להיות לה השפעה מהותית על חיינו, שם החיבור חשוב ביותר. ואומרים לנו כאן – שלא רק שהנאה הכי חשובה, ההנאה היא ערך מהותי! בא נבין לעומק את החיבור אותו מתאר האגלי טל, הוא מדבר איתנו על החיבור העמוק ביותר, דברי התורה נבלעין בדמו, הם ממש נהיים חלק ממנו. ההנאה מדברי תורה, מביאה לדבקות בתורה, והרי כל אדם רוצה לדבוק בתורה, להצליח להפוך את התורה לחלק ממנו.
בהמשך הוא מביא זוהר מדהים ומפעים: "ובזוהר הקדוש דבין יצר הטוב ובין יצר הרע אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה. יצר הטוב מתגדל מתוך שמחה של תורה". מה קורה לאדם מתוך אותה שמחה של תורה? יצר הטוב שלו גדל. וכאשר יצר הטוב שבי גדל, העולם גדל.
אני מנסה לחשוב לעומק על הזוהר הזה שהאגלי טל מביא, בשבמחה הזו של תורה גדל יצר הטוב. עכשיו אני שואלת את עצמי את השאלה הבאה – איזה כח יש לשמחת התורה של חג שמחת תורה? חג שכולו שמחה בתורה. חג שבו אנו מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש ורוקדים איתם ושמחים איתם. מתרגשים מסיומו של חומש דברים, ומיד לאחר מכן שמחים בהתחלה הזו מבראשית. אני רק חושבת בתוכי על הכח והאנרגיה הזו של השמחה בתורה שיכול להשפיע לקראת הימים שאחרי. אותם ימים עלומים המכונים "אחרי החגים". לחשוב איזה כח יש לאהבת התורה ושמחת התורה שלנו, ואיזה שפע היא יכולה להשפיע על הימים הבאים. שפע של שמחה בתורה שנפתח בשמחת תורה, שפע שיביא אותנו ללימוד תורה בשגרה מתוך שמחה.
איזה דבר מופלא זה שהתורה שלנו היא כזו, שמטרתה שמחה. התורה היא חיינו, היא נר לרגלנו, היא מובילה אותנו בחיי היומיום שלנו. איזה תפקיד קסום יש לנו, ביציאתנו לעולם, במפגש עם אנשים שאולי התורה היא לא קרובה אליהם, או שלעיתים מרגישים (והאמת שגם אנחנו) שהתורה היא לא מקור של שמחה, היא מקור של סבל. ואנחנו באים לספר לעולם שהתורה היא מקור של שמחה וחיות. שמטרת הלימוד בה היא לימוד שיביא אותי לשמחה. שנזכה שהתורה תערב לנו ולסובבים אותנו.
