שמיטה וראש השנה: זמן התחדשות
מאת הרבנית ד"ר חנה השקס, מנהלת תוכנית ההלכה המקוונת של אור תורה סטון
במהלך השנה של חיינו המודרניים לא תמיד קל להיכנס לאווירת החגים. מקומות העבודה והלימודים שלנו מתפקדים על פי לוח השנה הכללי, ולא על פי מעגל השנה העברי. לכן לעיתים קורה שאנחנו לא פנויים להקדיש את תשומת הלב הדרושה למועד המתקרב. השנה, לדוגמא, התחיל חודש אלול בשבוע השני של חודש אוגוסט. מבחינת מקומות התעסוקה והלימודים היינו בעיצומם של ימי חופשה חסרי מסגרת ושגרה. גל נוסף במגפת הקורונה גרם להתעצמות של תחושת העירעור ולקושי נוסף בתכנון העבודה הרוחנית שלנו. שוב השנה לא יכולנו להתכנס לתפילה, לסליחות, ללימוד, ולהתעוררות כפי שהתרגלנו. תפקידה של העבודה הרוחנית בחודש אלול הוא להכין אותנו לראש השנה, היום בו "כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון", וכן ליום הכיפורים שבא אחריו. הקביעה של חז"ל שאחד בתשרי הוא "ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות", מוסיפה לראש השנה תוכן של סיום פרק והתחדשות. גם ההתחדשות דורשת הכנה, ולכך נועד חודש אלול. אבל השנה בארץ ישראל ראש השנה הוא גם התחלה של שנת השמיטה. בכך מזמן לנו לוח השנה העברי הזדמנות לחוות את תחילת השנה החדשה כהתחלה ממשית בחיי היום יום שלנו. עובדה זאת עשויה לעזור לנו לכוון את תשומת לבנו, ולהתמקד בתודעה הנחוצה להתחדשות.
הגמרא במסכת ראש השנה, דף ח' עמוד ב' שואלת כיצד יודעים שראש השנה החל באחד בתשרי הוא ראש השנה לעניין שנת השמיטה. מדוע לא נתחיל את שנת השמיטה מראש השנה החל בחודש ניסן, שהוא "ראשון… לחדשי השנה"? תשובת הגמרא היא לימוד מגזירה שווה. במצוות השמיטה, בספר ויקרא פרק כ"ג, התורה אומרת: "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ". כיצד יודעים מהי ראשית ה'שנה' השביעית? הרי התורה מתייחסת דווקא אל חודש ניסן כאל החודש הראשון לחדשי השנה? ההתייחסות לראשית השנה מוזכרת בדברים פרק י"א כאשר ה' קושר בין ההתנהגות של עם ישראל לבין השגשוג בארץ ישראל: "אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה." ראשית השנה בפסוק זה מובנת כראש השנה החל בתשרי ולא בניסן. הגמרא מסבירה שבפסוק זה מדובר על עונת הגשמים, וזו מתחילה בראשית השנה של תשרי, ולא בראשית השנה של ניסן. הגמרא מסיקה שהשנה המוזכרת במצוות השמיטה – השנה השביעית – מקבילה לשנה המוזכרת בפסוק על ראשית השנה בדברים, ולא בניסן. זאת משום שניסן מוזכר כראש החודשים, ואילו בספר ויקרא במצוות השמיטה מדובר על שנה כיחידה שלמה, מבלי להזדקק לחודשים. ובלשון הגמרא: "דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים. ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים" (שם). דרשה זאת חוזרת שוב בהסבר של דברי המשנה שאחד בתשרי הוא ראש השנה לנטיעה ולעניין חישוב שנות הערלה (שם, ט' ע"ב).
חז"ל הבחינו, אם כן, בין אחד בניסן, שהוא ראש החודשים, ואחד בתשרי, שהוא ראש השנה, כי זוהי תחילת עונת הגשמים החדשה. הבחנה זו היא גם רעיונית, והיא יכולה לשמש להבנת ראש השנה כזמן של התחדשות. החשיבות של ספירת החודשים קשורה לקביעת זמני החגים ולקיומן של מצוות נוספות. אבל המשמעות של התחדשות הלבנה אינה דומה להתחדשות של השנה, שמהווה תקופה משמעותית בחיים האנושיים. הפסוק בדברים י"א, המדבר על השגחת ה' על הארץ (ועל ישראל) מראשית השנה עד לאחריתה, מלמד אותנו להתייחס בכובד ראש לשנה כיחידת זמן שלמה. יש בסגירת המעגל השנתי ממד של התחלה ובסוף הקשורים להתנהגותינו כבני אדם. לפי רעיון זה ה' רואה בשנה יחידת זמן שבה אפשר לזהות מגמות בהתנהגות של בני אדם, להעריכם, ולשפוט אותם. כמו שנה לצורך גשמים, גם שנה אנושית היא יחידה ארוכה דיה כדי שאפשר לשפוט אותה באופן חיובי, או פחות חיובי. מצד שני השנה היא לא יחידת זמן ארוכה עד כדי כך שהיא מייצגת את כל חיי האדם. הסיבה לכך היא שמעבר השנה הקודמת מאפשר התחדשות ושינוי, ולכן השנה החדשה יכולה להיות התחלה חדשה בתודעה שלנו כבני אדם, ובהערכתנו העצמית במושגים של טוב ורע.
המשנה השנייה במסכת ראש השנה קובעת שבראש השנה "כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון." בכך קובעת המשנה שאותו ראש השנה של השנים, השמיטין, והיובלות, הוא גם ראש השנה של הזמן האנושי הרוחני-מוסרי. זהו הזמן שבו אנחנו מסיימים תקופה אחת ומתחילים תקופה חדשה, ולכן אנחנו יכולים ליצור לעצמנו זהות רוחנית חדשה. הזהות הרוחנית החדשה תלויה בהתנהגותינו במהלך השנה כולה. הקושי הוא, כפי שכתבתי קודם, שלא תמיד קל לנו להקדיש את תשומת לב הנדרשת למעבר לתקופה החדשה בחיינו, לחשבון הנפש, ולתהליך התשובה שנדרשת הנדרש בימים אלה.
אבל השנה, שתהיה שנת שמיטה, יחול שינוי ממשי בחיינו במעבר בין חודש אלול, ערב ראש השנה אל ראש השנה והימים שאחריו. ימי השנה החדשה יהיו ימי שנת שמיטה. המשנה במסכת שביעית מפרטת את מלאכות הקרקע שאפשר לעשות לפני ראש השנה כדי להכינה לשמיטה. אמנם יש פעולות בקרקע שצריך להימנע מלעשותם כבר במהלך חודשים רבים לפני השמיטה, כחרישה ונטיעה. אבל דינים אלה רק מקדימים את רגע התחלת השמיטה בשל חישוב תהליכי הצמיחה של הגידולים השונים.
המעבר מהשנה הששית לשביעית איננו רק רלוונטי למי שעיסוקו חקלאי, אלא גם לכל מי שיש לו גינה, וכמובן לכל מי שקונה ירקות, ובהמשך גם פירות, וכן מוצרים שמכילים גידולי הקרקע ובעלי החיים. גם מי שיושב בחו"ל, ומשתמש בתוצרת ישראלית, ובייחוד ביין, חייב להיות מודע יותר להתחדשות השנתית. התחדשות זאת, ההזדמנות לעסוק בקיום מצווה שאיננה חלק מקיום המצוות הרגיל שלנו, יכולה לשמש לנו גם מצפן פנימי לשינוי שאנו רוצים להשיג בשנה החדשה. אמת, השנה חודש אלול מצא אותנו בעיצומו של חודש אוגוסט, ולכן קשה לנו מאד להיות בתודעה של הכנה לקראת העתיד. ובכל זאת השינוי בשנה זו מורגש יותר מאשר בכל שנה אחרת. ייתכן שאם נוסיף לזיכרון שיוצר קול השופר, את הזיכרון של התחלת שנת השמיטה נוכל להיכנס למצב רוח המתאים ולהכין את עצמינו לימי הדין הבאים. השנה החדשה מביאה איתה מצב רוחני והלכתי חדש, ולכן היא עשויה גם להביא איתה תודעה רוחנית חדשה.
אני מאחלת לכולנו שהשנה הנכנסת תביא עמה התחדשות לטובה, ושנזכה שייענו תפילותנו למיגור המגיפה ברחבי כל העולם, ולשפע המובטח לשומרי השמיטה. כך נוכל להתמקד בעבודת ה' ובצמיחה רוחנית הראויים.
