חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“הפרשה והמיתוס” פרשת תרומה: “משכן, מקדש – אוהל מועד”

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

פרשת תרומה מתחילה רצף של פרשות (תרומה- תצווה, ויקהל- פקודי) אשר מתארות את בנית המשכן. פרשות אלו ברובן נושאות אופי שבמבט ראשון נראה טכני ביותר- הוראות לביצוע ודרכי ביצוע. אך כמובן שיש בהם נקודות אור יותר שיריות ועלילות פנימיות מרתקות. בתחילת הפרשה התורה מדברת איתנו לא רק על המשכן, אלא גם על מקדש ממש:

(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:(ט) כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ: כאשר נעשה לבני ישראל מקדש הוא ישכון בתוכנו. כנראה פסוק זה בא ללמדנו שהמקרא מודע לכך שהמשכן מזכיר מאוד את המקדשים של העולם הקדום. הוא דומה להם בצורה וכפי שנראה אולי גם בתפקיד. למשכן יש גם שם נוסף: אוהל מועד.בפרשת תצווה כתוב:

(מג) וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֹ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: ס מהו ההבדל בין השמות?

ניתן לראות מפרשתנו שהשם משכן מבטא את השראת השכינה. אך השם אוהל מועד מבטא נקודה אחרת, את ההתוועדות של עם ישראל עם הקב”ה, את המפגש המתחולל עם האלוקים שנעשה עלי ידי ההתוועדות שמתרחשת באוהל מועד. אוהל מועד הוא לא רק מקום בו שוכנת שכינה, אלא גם מקום בו מתוועדים, או שמא יש לומר מתקרבים אל השכינה. כך עולה מן הפסוקים עצמם:

(ד) וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:(י) וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר: אין הכוונה בדברים אלו אין בנוגע לאוהל מועד פסוקים שמדברים בשפה של עבודה וקדושה, אך הרעיון שעומד מאחורי הפסוקים הוא רעיון של התוועדות וקרבה אל האלוקים. אוהל מועד מזכיר מאוד בצורתו ותכליתו, אוהלים מקבילים של תרבויות נוודיות.

גם בתרבות הבדואית היה אוהל בכל מחנה שנקרא “עוטפה”, “מרכב” או “אבו זהור”. הבדואים מיחסים לאוהל זה כוחות על טבעיים וראו בו משכן של האלוקות. יש עדויות שבמאה ה13 במהלך העליה למכה של הבדואים היה גמל שהלך בראש השיירה שנושא עליו את ה”מחמל” שהנו אוהל קטן בדמות קוביה המחלוקת לשלוש ובו נמצא עותק של הקוראן. אוהל קטן זה מקביל ל’קובה’ הקדם איסלאמי אוהל קטן שהיו בו אלילי האבן עוד בתקופת תדמור ובמסורות שמיות אחרות. אך האם יכול להיות שלרעיון שהאלוקות נמצאת באוהל שנקרא ‘משכן” יש גם מקורות נוספים, האם יכול להיות שמקור השם משכן הוא קדום יותר מפרשת תרומה? צמד המלים משכן- אוהל כציון מקום משכנה של האלוקות מצוי בספרות אוגרית . נאמר שם:

“יאתיו האלים לאוהליהם / דור ( משפחה ) אל למשכנותיהם” ( עלילת כרת) ובמקום אחר נאמר : “חזר כושר לאוהליו / הין חזר למשכנותיו” (עלילת אקהת . ) (מתוך עולם התנ״ך). ניתן לראות מכאן שגם בספרות האוגרית, מקום האלים היה באוהל ושם האוהל היה המשכן. לדעתי, אין מדובר בצירוף מקרים. אנו יודעים שבכל פעם בה יש הקבלה בין התורה לבין המיתוס, כל פעם שיש הקבלה בין התורה לבין כתבי הדתות הקדומות, יש מצד אחד לעמוד על מקור הדמיון, אך מאידך יש גם לעמוד על הנקודה אותה מנסה התנ”ך ללמד אותנו, על נקודות השוני. בציטוט שהבאתי לעיל נראה שגם האלים האוגריים שהו באוהל (בגלגולם הראשון), והאוהל היה משכונתהים. אך ברור שהאוהל והביטוי משכונתהים, בא לבטא מעין בית- והבית הזה הנו המקום בו האלים גרים. אך דווקא השילוב בין השמות אוהל מועד ומשכן יכול ללמד אותנו משהו אחר. כאשר האוהל של השכינה הופך להיות אוהל של התוועדות, אוהל של מפגש, פתאום מחלחלת ההבנה שהמלה משכן אין משמעה רק שכינה, אלא גם שכנות. אוהל מועד שהנו המשכן יוצר מצב מרתק שהשכינה, הופכת להיות השכנה באוהל ממול. אוהל מועד מלמד אותנו שאנו נמצאים ביחסי שכנות עם האלוקות, מחד אנו עצמאיים, אך מאידך, בדיוק כמו שכן, הוא כל הזמן נמצא, יש להתחשב בו, להתרגל לנכוחותו התמידית. אולי זאת הסיבה מדוע בניית המשכן מתחילה כתרומה של הציבור ולא כבנין שבונה המלך. התרומה הנה שותפות הציבור, שותפות השכנים בבנית הבית של השכן החדש בשכונה, זאת מתוך ההבנה שלא מדובר בסתם בית, אלא בבית בו מתוועדים בו. לא מדובר כאן בבית דתי מנותק, אלא בבית שעניינו הנו שכנות וקרבה וזהו מסר עמוק מאוד שהתורה מעבירה בעצם בחירתה בשילוב אוהל מועד- משכן. חשוב לציין שדבר זה גם משפיע על אופי ההתוועדות עצמה. ישנו הבדל גדול בין התוועדות של שכנים אחד לשני, לבין התוועדות של בית הוועד. המשכן אינו רק הבית של השכנים, אלא המקום בו מתוועדים, המקום שנמצא ליד הבית ומהווה מאין תזכורת תמידית על האופציה להתוועד עם הקודש. בסייעתא דשמייא ובעמל רב, בפרשה זו אנו משלימים סבב שלם של הפרשה והמיתוס. מכאן והלאה אנו נמשיך לשלוח את העדכון של הפרשה והמיתוס מאתר אור תורה ובנוסף לכך אתחיל לשלוח גם מאמר קצר על ההפטרה שמציג את ההפטרה, את מחברה, את היחס שלה לפרשה ובעקר את היחס של ההפטרה למיתוס. 


לעמוד “הפרשה והמיטוס”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}