"וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים"

מאת הרבנית דבורה עברון, מנהלת המכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד 

 הרבנית עברון

מגילת רות נלמדת כמגילה של חסד באופן שמדגיש כיצד דמויות המגילה פועלות מעל ומעבר ולפנים משורת הדין, ובכך מבטאות עולם ערכי ומוסרי המושתת על חסד. ברצוני להאיר מנקודת מבט אחרת על אירועי המגילה, בעיקר על מעשיו של בועז בפרק האחרון, ולבחון כיצד פעולותיו של בועז הן דווקא פעולות של צדק ומשפט, בתוך החוק ובתוך הדין.

במפגש בגורן בועז מבטיח לרות שכבר למחרת היא תיגאל. מדרש תנחומא מסביר כי בועז מבטיח הבטחה זו מפני שזוהי ההלכה: "שנאמר "וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו", אלא עמוד וקיים את התורה. אמר לה "הואיל ובאת לקיים את התורה, ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל", שהיה לו אח גדול ממנו ושמו טוב, "ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר" (תנחומא,  בהר).

אמנם ההלכה היא שרות זכאית להיגאל ויש חובה על הגואל לגאול אבל בועז אינו ראשון בגואלים. פלוני אלמוני נמצא לפניו. במגילת חסד היינו מצפים שבועז יעשה חסד כל שהוא על מנת שרות תיגאל. למשל ישלם לגואל כדי שזה יגאל או יקדש בעצמו את רות מיד.

בועז אינו נוהג כך. הוא אינו סומך על החסד אלא שם יהבו על המשפט והצדק. ואכן בפרק ד' מתואר כיצד בועז מביא לכך שרות תיגאל על ידו. הוא עולה לשער, מזמן עשרה מזקני העיר שישבו שם ומדבר עם הגואל הקרוב ממנו.

האלשיך מסביר כי להתנהלות הדברים קדם תכנון מפורט של בועז: "על כן אמר בלבו אם אומר לגואל ביני לבינו, אולי יענה אחת משתים או יאמר שאתנה לו זמן להיות נועץ אם יעשה ואם יחדל, או בדרך שני לומר כי עתה יגאל את השדה ואחר חדש או ימים יכנוס. או אולי יעקור את הכל, ויחשוב כי גם הנקבות בכלל "לא יבא עמוני ומואבי"..אולי יאמר כי אחר היות נשואי מחלון בגיות (כשרות היתה גויה) אין בה שייכות לדרך ייבום להקים שם המת על נחלתו..על כן יעצוהו כליותיו לעשות שני דברים – אחד לעלות השערה אל בית וועד הבית דין הגדול, למען יבוש הגואל מהם לבלתי ידחה הדבר, ולהודיע לו בפניהם ענין מואבי ולא מואביה והיות בזה דרך ייבום..שנית להביא זולת הסנהדרין יושבי על מדין, עוד עשרה זקנים מחכמי העיר, שיהיו מוכנים לברכת חתנים.. ודעתו לאמר לגואל, "הנה אלה מוכנים או ברך ברכת חתנים בפניהם אתה או אני" לבל יתמהמה..כי אם מיד באומרו "גאל לך אתה את גאולתי" יקחנה לו בועז מיד ויברך ברכת חתנים".

יעדו של בועז ברור. הוא מעוניין לקיים את מצוות הגאולה ולשאת את רות לאשה. לשם כך הגואל הקרוב ממנו צריך לוותר על הזכות לגאול. בועז חושש משלושה דברים – מהתמהמהות של הגואל, מהגבלת האפשרות לשאת את רות משום היותה מואביה ומדחיית מצוות הגאולה בטענה שאין חיוב של ייבום. הוא מבין שההתמודדות עם שלושת החששות הללו חייבת להיות משפטית הלכתית ולכך הוא נערך מראש. בועז מקיים את השיחה בשער, במקום ישיבת בית הדין. הוא בא עם טיעונים הלכתיים בעד קבלתה של רות לעם ישראל. ולבסוף הוא מזמן עשרה אנשים כדי שאפשר יהיה לקיים את הגאולה מיד כפי שמסופר: וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְקֹוָ֨ק אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם (רות ד יא).

פעולותיו של בועז משקפות את האמון שיש לו בתורה ובהלכה ביכולתן להביא לפתרון האתגר שעומד לפניו. הוא מבין שמפאת החידוש שהוא יוצר כאן, נשיאת אישה מואביה, עליו לפעול מתוך ההלכה הקיימת ולא מחוצה לה. בדרך זו לא יהיה ניתן בעתיד לערער על מעמדם של רות וצאצאיה. זו גם החלטה טקטית כפי שמתארת ד"ר אורית קמיר: "לשם תיקון ושכנוע בועז משתמש ברטוריקה פטריארכלית הגמונית מקובלת על הכול – הקמת שם המת על נחלתו. רטוריקה זו בשער העיר מוסיפה נופך מוסרי משכנע לעמדתו של בעז ומקשה להתנגד לה". וזו גם החלטה שמדגישה את המחוייבות העמוקה של בועז להלכה והאמון שיש בתורה כלים לסייע משום היותה תורת צדק לא פחות מתורת חסד. המדרש מצרף את ברכתו של הקב"ה באומרו: "ר' אליעזר אומר: בעז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, ונעמי עשתה את שלה. אמר הקדוש ברוך הוא עלי לעשות את שלי" (רות רבה פרשה ז).

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין