"גרים מספרים" – איך מתייחס בית הדין הרבני לגיור ילדים מאומצים?

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון

כ״ה בתשרי ה׳תשפ״א (אוקטובר 13, 2020)

כל רגע שיושבים בבית הדין לגיור ועוסקים בכניסה של גברים ונשים לקהל ישראל, יש בו חוויה מיוחדת של יצירה, של חדר לידה של העם היהודי. חוויה זו מתעצמת עוד יותר כאשר אנו מקבלים בבית הדין מקרים של ילדים מאומצים שבאו מרחבי העולם או נולדו בפונדקאות והוריהם מבקשים לגייר אותם ולצרפם לעם היהודי על פי ההלכה.

לפני מספר שבועות, הגיעה לבית הדין משפחה שלצערנו לא זכתה לפרי בטן והם אמצו במשך השנים ארבעה ילדים. ילד ראשון ממוצא אתיופי בארץ, ילד שני מווייטנאם, ילד שלישי מרוסיה והילד הרביעי מקולומביה. המשפחה בהרכב מלא הופיעה בפני בית הדין והיה מרגש לראות את "קיבוץ הגלויות" ואת החסד של ההורים והרצון שלהם להרחיב את המשפחה על ידי אמוץ ילדים. למרות המוצא הביולוגי השונה, והמראה החיצוני המבדיל בין הילדים, הם הצליחו לבנות משפחה לתפארת. לא פעם מגיעות לפתחי בית הדין גם משפחות שיש להן ילדים ביולוגיים ובנוסף הן מבקשות לעשות חסד ולאמץ ילדים. גם אימהות ואבות חד-הוריים פונים לבית הדין לצורך גיור ילדים שאמצו בחו"ל. מדינת ישראל היא השלישית בעולם באימוץ ילדים מחו"ל והראשונה בעולם בשיעור אימוצים ע"י משפחות חד-הוריות.

המניעים לגיור ילדים מאומצים הם שונים. ההורים רוצים שהילד יהיה יהודי כהלכה, שהוא ירגיש שייכות לעם היהודי, שהוא יהיה בן אותה דת של ההורים והאחים ולא יהיו הבדלים בתוך המשפחה, ועוד. לעומתם, יש החושבים בטעות שאם ילד גדל במשפחה יהודית די בכך כדי שהוא יהיה יהודי, ולא מודעים לצורך לגייר ילדים מאומצים שהובאו מחוץ לארץ.

חז"ל התייחסו באופן חיובי ואוהד למי שמאמץ ומגדל ילד שאינו בנו הביולוגי וכתבו: "כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". (מגילה יג עמ' א). דברים אלו אינם מתייחסים רק למקרה של ילד שהוריו נפטרו, אלא גם לילד שאיננו יתום, אבל ההורים הביולוגיים לא יכולים לספק את הצרכים הפיזיים, הנפשיים והחינוכיים שלו.

דברי חז"ל הם מרחיקי לכת ומגדירים את ההורים המאמצים "כאילו ילדו", כלומר שהם הופכים גם למעין הורים ביולוגיים ומקיימים על ידי האימוץ את מצוות פרו ורבו. (חכמת שלמה אה”ע א, א) ואולי הכוונה העמוקה של דברי חז"ל היא שלאחר האימוץ הילד הופך להיות חלק אינטגרלי במשפחה היהודית והיחסים בין הורים לילדים הופכים לקשר עמוק כאילו ילדו אותו.

בין הילדים המאומצים המגיעים לגיור בבית הדין ישנם ילדים אשר אומצו כחוק בארץ במסגרת השירות למען הילד במשרד הרווחה ואחרים שאומצו בחוץ לארץ באמצעות העמותות המאושרות לכך ואינם בנים לאמא יהודייה. החוק בארץ קובע כי ניתן למסור ילד לאימוץ רק למשפחה בת אותה דת, לעומת זאת מי שמאמץ ילד במסגרת אימוץ בין ארצי, הילד נרשם כישראלי וכבנם של בני הזוג והגיור נעשה מתוך רצונם של ההורים. מספר הילדים המועמדים לאימוץ בארץ הם מועטים, מדובר על עשרות בשנה לעומת מספר הילדים המאומצים המגיעים מחו"ל שהם מאות ילדים בשנה. החל מינואר 1998, נכנס לתוקפו תיקון בחוק המאפשר לישראלים לאמץ ילד ממדינה זרה. בשנים האחרונות יש מעבר משמעותי מאימוץ ילדים לפונדקאות בארץ או בארצות בחו"ל ועל כך במאמר אחר.

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין