"גרים מספרים" – בנים לאבא יהודי, זרע ישראל

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון

 

מה מעמדו של בן לאבא יהודי ולאימא לא יהודייה? מה יחוסו של אדם זה? ברור שהוא אינו יהודי כהלכה, שכן אמו אינה יהודייה, אבל האם היותו בן לאבא יהודי מקנה לו מעמד מסוים? האם יש מצווה לקרבו ולגיירו?

בדרך כלל, כאשר שואלים מה מעמדו של בן לאימא לא יהודייה ואבא יהודי, התשובה הקלאסית היא" גוי" או לא יהודי. אולם מעניין, שבמשך הדורות האחרונים יצרו הפוסקים מעמד מחודש המאפשר למי שהוא בן לאבא יהודי להרגיש חלק מהמשפחה, גם אם הוא אינו יהודי כהלכה. מעמד מחודש זה מוגדר בפוסקים כ"זרע ישראל". למעשה, המושג זרע ישראל חל על לא יהודי ממוצא יהודי והוא מקנה לו יחס מיוחד.  כדברי הרב הרצוג, הרב הראשי לישראל:

"אינו דומה גויה אשר נולדה מאב ואם גוים לנולדה מאם נכריה ואב ישראל, שבוודאי קיבלה פחות או יותר השפעה יהודית, ולבה יותר קרוב לישראל וליהדות, ויותר קל להאמין שהיא תחת השפעה יהודית". (בספר מזכרת עמ' 56).

הרב צבי הירש קאלישר (1795 -1874) שנמנה עם תנועת "חיבת ציון" והיה ממבשרי הציונות, היה אחד הפוסקים הראשונים אשר חידש את המושג של "זרע ישראל" וביקש לקרב את הבנים הלא יהודיים אל חיק היהדות:

"בילד אשר אביו ישראל ואמו הנכרית מצווין אנו לפתוח לו פתח תקוה למולו כעת וכשיגדל יוכל מהר לעשות כרצון אביו לטבול עצמו כדת וכדין ואם אין מלין אותו דוחין אותו בידיים מעדת ישראל, ולא ככתוב ואל ידח ממנו נדח… " (בתוך שו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר, בחלק א – יו"ד סימן רכ"ט, רל)

בעקבות דבריו של הרב קאלישר כתב גם הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (1953 – 1880) אשר היה הראשון לציון הראשון לאחר הקמת מדינת ישראל, דברים מהותיים על מעמדו של ילד שהוא בן לאימא נוכרייה ולאבא יהודי:

”…ולהרחיק את בניהם שאעפ"י שאינם קרויים בנים אבל זרע ישראל הם מצד האב ועלינו לקרבם אל היהדות ולא להרחיקם מתורת ישראל ומקרב היהדות לעולם… הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות" (שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן סא).

השקפתו של הרב עוזיאל, המשתרעת על פני תשובות רבות, איננה רק הגותית אלא גם פרגמטית ובעיקר אקטיבית. לדעתו, עם ישראל צריך לפעול באופן מעשי לצירופם של אותם אנשים שהם צאצאי יהודים כדי להרחיב את המעגל היהודי. הרב עוזיאל מציג גישה פנורמית ביחס לגבולות העם היהודי, ביחס למי שהוא נטוע בעם היהודי כיוון שהוא נולד לאבא יהודי ויכול להצטרף גם באופן הלכתי ולחזק את העם היהודי.

הרב עוזיאל דן בתשובותיו ביחסו לבנים שהם זרע ישראל, מתוך ראיה עתידנית, מתוך  ראיה ארוכת טווח ופרספקטיבה קולקטיבית המבקשת לשמור על עתידו של העם היהודי. במובן מסוים הרב עוזיאל לא חושב רק על  מצבו של ילדו של האבא היהודי, אלא גם על מצבה של האומה כולה. ראייתו היא ראיה אסטרטגית כללית, ראיה מכילה כלפי אותם אנשים שהם זרע ישראל.

כמובן שהרב עוזיאל התנגד בכל תוקף לנישואי תערובת וראה בהם סכנה להמשך קיומו של העם היהודי, אבל מאידך גיסא הרב עוזיאל לא פחד לשאול את השאלה הקשה, כיצד להתמודד עם נישואי תערובת דה פקטו? האם להכריז על הבנים של אבא יהודי ואימא לא יהודייה כפורשים מכרם בית ישראל או שמא יש לקרבם לא רק לטובתם, אלא מתוך צורך אגואיסטי לקיומו העתידי של העם היהודי? הרב עוזיאל בחר בתשובה השנייה.

גם בדבריו של הרב אלישיב זצ"ל, אנו מוצאים הדרכה לטפל בקירובם ובגיורם של הילדים לאב יהודי ולאימא לא יהודייה: "על דבר השאלה, בן או בת שנולדו לאב יהודי ולאם גויה לא עליכם, וסבורים לתומם כי הינם יהודים כי אביהם יהודי, וכעת מתעניינים הבן או הבת הנ"ל בלמוד יהדות, האם יש לקרבם בכוונה לגיירם כדת וכדין – או שצריך לרחקם ככל גוי הרוצה להתגייר… בכה"ג בוודאי צריך לקרבם ואין לרחקם, והוא כיון שהם מזרע יהודי…" (בשם גרי"ש אלישיב שליט"א קובץ נצח ישראל – ד' תשס"ט עמ' שס"ב).

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין