הרב ד"ר כתריאל ברנדרמאי ״וגילו בּרעדה״? אמר רב אדא בּר מתנא אמר רבּה: בּמקום גילה שם תהא רעדה.

הגמרא מצינת שגם בזמנים שבהם האשר הוא עצום יכולים להתקים בה באותה עת היראה והפּחד.

כך בדיוק אני מרגיש הערב. מצּד אחד – שמחה אדּירה. אני חושב על השעור הראשון בתלמוד שׁהעביר רב סולובייציק בּמכללת שׁטרן לנשים בּשׁנת 1977 ועל העובדה שנמצאות עמנו כאן שלוש נשים שעסקו בלימוד תורה בּרמה הגבוהה ביותר ושהנן בעלות שׁיעור-קומה הלכתי משמעותי. זה לֹא פחות ממדהים . ומה שאנחנו חוגגים הערב זה על הרצף  החל מהשיעור שהרב סולובייציק נתן לפני 44 שנים.

המחיבות של הסגל – הרבנית דבורה עברון, הרב שמואל קליצנר, הרב שוקי רייך, הרב גיגי, הרב אהד טהרלב והרב אביעד סנדרס – היא שׁהביאה אותנו עד הלוֹם.

כמובן שׁעלינו לציין גם את המשפחות, בני הזוג והיּלדים שׁל הבוגרות שעשו וותורים כה רבים.

הרעיות שׁלכם והאמהות שלכם הפכו את בּית המדרש לביתן השני, ולפני בחינות, אולי אפלו  לביתן הרִאשון.

זכות היא לנו שמצטרף אלינו הערב גם הרב ריסקין, שחזונו הניח את היסודות לתוכנית הזו.

אני רוצה לפנות לבּוגרות ולהפציר בּכן שתבינו שמה שחשוב יותר מכל ש”ך או ט”ז מסויים שׁלמדתן, ומכל סוגיה בש"ס אוֹ בהלכה שׁבה העמקתן, ומכל שו"ת שעיינתן

הוא שהמשמעות של התעודה שלכן תמשיך להתקיים רק כּל עוֹד לימוד התורה שלכן ימשך.

כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.

כפי שׁהקדשתן את חצי העשור האחרון ללימוּד תּורה, כּךְ עליכן להמשׁיךְ ולעשות כּל ימיכן.

אך אל לנו להסתפּק בהצבת המטרה "צמאה לך נפשׁי" בלבד, שכן הדבר יהווה מעין נרקיסיזם  (narcissism)רוחני.

אין אנו טכנאי הלכה בּלבד, אלא מעצבי עתידה של החברה.

עלינו ללמד את כל היהודים וליצר עמם שיח… בין אם הם מערבים באפן רשמי או שטרם הפכו מערבים באפן רשמי. יש לפתח בּפני כלם ולשוחח עם כלם בערכה של התורה ושל החיים היהודיים.

חנה, שירה, וחמוטל יש לנו את היכולת לשנות את העולם היהודי.

בגמרא במסכת ברכות מתֹארים ימיו האחרונים של רבן יוחנן בן זכאי כך:

וּכְשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הִתְחִיל לִבְכּוֹת. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: ״נֵר יִשְׂרָאֵל, עַמּוּד הַיְּמִינִי, פַּטִּישׁ הֶחָזָק״, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה?

אָמַר לָהֶם: אִילּוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתִי, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי אֵין כַּעֲסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי — אֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי — אֵין מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וַאֲנִי יָכוֹל לְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וּלְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן, אַף עַל פִּי כֵן הָיִיתִי בּוֹכֶה,

וְעַכְשָׁיו שֶׁמּוֹלִיכִים אוֹתִי לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי — כַּעֲסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי — אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי — מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וְאֵינִי יָכוֹל לְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וְלֹא לְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנַי שְׁנֵי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל גַּן עֵדֶן וְאַחַת שֶׁל גֵּיהִנָּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מוֹלִיכִים אוֹתִי, וְלֹא אֶבְכֶּה?!

והגמרא מסיימת כך:

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ כֵּלִים מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה, וְהָכִינוּ כִּסֵּא לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁבָּא.

מדוע הגיע דווקא חזקיהו מלך יהודה ללוות את רבן יוחנן בן זכאי לעולם הבא או לגיהינום?

כּי רבן יוחנן בן זכאי קבל את ההחלטה לאפשׁר את חרבנה של ירושלים החמרית על מנת להבטיחַ את עתידו הרוחני שׁל עם ישראל:

"תן לי יבנה וחכמיה"

הוא קיבל את ההחלטה לוותר על ירושלים כדי להגן על אינטרס גדול יותר – החיים היהודיים ותורת ה'.

רבים התנגדו להחלטתו זו של רבן יוחנן בן זכאי.

גם חזקיהו קיבל החלטות שלא היו מקובלות על כולם – הוא ניסה לשחד את מלך אשור כדי למנוע ממנו לכבוש את ירושלים, וכשהדבר לא הועיל, הוא התכונן לסגר שתטיל אשור בכך שׁהקריב ערים מסיומות בּיהודה, הטה את מי גיחון כדי שלצבא אשור לֹא תּהיה גישה למים נקיּים, וחזק את חומות ירושלים כּדי להגן עליה תוך הרס בתי העניים שהתגוררו בפאתי העיר.

למעשה, ישעיהו, ומאוחר יותר התלמוד הבבלי, מתחו בקרת עַל חזקיהו בּעקבוֹת חלק מן היזמות שקדם. אך הוא בצע אותן מפני שבקש לעשׂוֹת כּל שביכולתוֹ על מנת להבטיחַ את עתידו של עמו. והוא הצליח.

אוֹמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: כּמו חזקיהו גם אני קבלתי החלטות חסרות-תקדים מתוך כונה טובה מבלי לדעת אם הן היו נכונות. כשאלך לעולמי יבוֹא חזקיהו ללוות אותי לגן-עדן או לגיהנום מפּני שׁאני לא בטוח איך יגיב בית דין שׁל מעלה להחלטות שקבלתי.

אשׁקר אם לֹא אשתּף אתכם גם ברעדה שׁאני חש ברגע זה. לא מחשש למניעים סמויים בקרב נשות התכנית – התלמידות או הבוגרות. להפך, אני מתרשם מהמחיבות המלאה שלָהן לתורת ישראל, מנאמנותן לכל הבטי ההלכה ומרצונן לחולל שנוי בחברה הישראלית וביהדות התפוצות מתוך עולם ההלכה.

החשש שלי הוא שמא בעוד שאנו מנסים לקדם שנוי במסגרת המסורה נמצא עצמנו מפלגים את הקהלה שלנו ויוצרים שסעים פּנימיים.

יש הבדל בין להנהיג ובין לצעוד לבד ועלינו להנהיג ולא לצעוד לבד.

אלא שׁיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת שׁל גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי.

אנו עושים זאת מהסבות הכי נכונות, אך מדבר בשנוי אדיר בתולדות עמנו. עלינו להשתדל לשמר על האחדות והענוה תוך גיוס כלל משאבּינו – מארגז הכלים הפדגוגי ועד התמיכה הקהלתית – כדי להניע את העגלה הזו קדימה.

יחד עלינו לצעד בשביל ההתקדמות ועם זאת בתוך גבולות המסורה המאפשרים לנו להיות בטוחים שנשים ימשיכו למלא תפקידי הנהגה תורניים משמעותיים.

על כן, בּערב משמח זה אני פונה ואומר לכל תלמידותינו, ובמיוחד לבוגרות, לתלמידות החכמים שלנו – הנשים האמיצות שלנו – הרבנית חנה, הרבנית שירה, והרבנית חמוטל מזל טוֹב, ההישג שלכן כביר וחסר-תקדים בקהלה התורנית.

אנחנו נמשיך ללוות אתכן ולעשות את כל הדרוש כדי להביע את תמיכתנו בכן, נוסיף להיות גאים בהישגים שלכן  ולברך על כך שיש לנו תלמידות כה נהדרות שכעת אתן שותפות שלנו להנעת הספור היהודית קדימה.

מזל טוב.

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין