לבחון, ללמוד ולצמוח – כוחה של הבחירה החופשית שבתשובה

ההוגה, הנוירולוג, הפסיכיאטר וניצול השואה ד"ר ויקטור פרנקל כתב, כי "בין הגירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב זה בכוחנו לבחור את תגובתנו, בה טמונים הצמיחה והחופש שלנו." במובנים רבים, דברים אלה שקולים למשמעותו של המונח היהודי "תשובה".

תשובה איננה רק התנצלות או חרטה. היא איננה רק הזדמנות נוספת המוענקת לאדם לניסיון חוזר. התשובה היא הפעולה, אשר באמצעותה אנו בוחנים את הגירויים בחיינו, שעשויים לגרום לנו לסטות מדרך הישר, ואל מולם בוחרים לקבל החלטות טובות יותר לגבי האופן שבו נגיב אליהם בעתיד.

במובן מסוים, בפנינו עומדות שתי אפשרויות תגובה לשגיאות שעשינו – מחד, אנו יכולים להיכנס לדיכאון בעקבות העובדה ששגינו, ולחוות שיתוק שמקורו בתחושת חרטה וכישלון. מנגד, אנו יכולים להגיב באמצעות שימוש בטעויות שלנו כבמקפצה, תוך שאנו שואלים את עצמנו שאלות קשות שיאפשרו לנו להשתפר, ובכך הופכות השגיאות לזרז ומובילות אותנו לשינוי חיובי ולצמיחה. במקום לבחור לוותר ולהרים ידיים בייאוש, באפשרותנו להתחייב לעבוד קשה על מנת לבנות תגובות מועילות יותר לחוויותינו המאתגרות, כך שנשתנה לטובה – הן כפרטים והן כקהילה יהודית.

היהדות מבהירה שמושג התשובה מתייחס לאפשרות השנייה – הבחירה לבחון, ללמוד ולצמוח. היחסים בין הקב"ה לבני האדם אינם יחסי עימות, ולקב"ה אין שום רצון לראות בכישלוננו. היחסים שבין הקב"ה לאנושות בנויים על שותפות ועל האמונה העמוקה שלו בכל אחד ואחת מאיתנו, שנשכיל לבחור נכון. הבחירה החופשית מושתת על אמון זה, והיא מרכיב עיקרי ביחסים בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

במובן זה, היחסים שלנו עם ה' דומים ליחסים בין הורים וילדים או בין איש לאישה. הורות אפקטיבית גורסת שכאשר ילד שוגה, כל עוד לא מדובר בשגיאה מבישה, התגובה הטובה ביותר היא להפגין ביטחון בכך שהוא ילמד מטעותו תוך שאנו מזכירים לו שאנו סומכים עליו שיקבל את ההחלטה הראויה בעתיד. בדומה לכך, כאשר בן-זוג אוהב שוגה, אנו לא מוותרים על הנישואים אלא מוצאים הזדמנות להשלים וללמוד מהמצב. אנחנו בעסק הזה ביחד עם הקב"ה –  אנחנו זקוקים לו, וכן – גם הוא זקוק לנו, לשותפיו הזוטרים.

המרחב הזה שעליו דיבר פרנקל, שהוא כאמור מהות התשובה, מתקיים בין הרגע שבו עשינו שגיאה ליכולת להגיב בדרך חדשה. אין להגדיר אותו באמצעות אשמה משתקת או דיכאון – על אף שיש הסוברים כך. לא בכדי, היום שנבחר לחזרה בתשובה הוא היום הראשון בשנה החדשה – ראש השנה, אשר מסמל את ההזדמנות להתחלות ואפשרויות חדשות. המסר הוא שהתגובה שלנו לטעויות אינה לשקוע בהן, אלא להגיב אליהן בדרכים מועילות שיהפכו את העתיד שלנו לטוב יותר.

לאור כך, היום שבו מגיעים עשרת ימי תשובה לשיאם – יום כיפור, איננו יום אבל. אמנם  חשבון הנפש וההערכה העצמית שאנו מקיימים הופכים מוחשיים יותר בשל מצוות הצום וההימנעות מיתר מנעמי העולם, אך יום הכיפורים הוא יום של שמחה בכל מובן, ומהווה תזכורת לכך שהיכולת לשנות ולסלול לעצמנו דרכים חדשות נמצאת בידינו. למעשה, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו בנות ירושלים מחוללות בבגדים לבנים בשעות אחר הצהריים של יום הכיפורים באירוע פנויים-פנויות, אשר הדגיש את רעיון הדרכים החדשות של ההתחדשות שנמצאות בידינו.

אנו ניצבים בתקופה בתולדות האנושות, שבה רבים מאיתנו חשים מוגבלים לנוכח אי הוודאות המתמשכת המאפיינת את עולמנו. בשנה וחצי האחרונות נוצרה תחושה של שיתוק בין-לאומי במובנים רבים, כאשר בדיוק ברגע שבו נדמה לנו שאנחנו יכולים שוב לנוע ולרוץ כפרטים וכחברה, המציאות מנחיתה עלינו עוד מהלומה.

אך עלינו לאזור את האומץ הדרוש להגיב באופטימיות ולהכיר בכך שטעויות העבר, אי הוודאות והאתגרים אינם מגדירים אותנו, ואל לנו לאפשר להם להגביל אותנו. כפי שפרנקל ציין בצדק רב וכפי שמלמדת אותנו המסורת היהודית שלנו, מה שבאמת מגדיר אותנו כפרטים וכחברה הן התגובות שלנו, הבחירה החופשית שהוענקה לנו אותה אנו חוגגים בחודש תשרי.

הכותב הוא נשיא וראש רשת 'אור תורה סטון' המונה 30 מוסדות ותוכניות

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין