"ההפטרה והמיתוס" הפטרת וירא: ניסים גדולים לאנשים פשוטים

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

הפטרת פרשת וירא עוסקת בסיפור לידתו של בנה של השונמית על מותו ועל חזרתו לתחיה. ההקשר לפרשתנו די ברור. אישה עקרה, שמקבלת את הבטחת הזרע על רקע הכנסת אורחים, התגובה המבטלת של האישה, הגעת הילד לשערי מוות או אף למוות עצמו וחזרתו לחיים.

"ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יקוק והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי [לך] בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי [שכניך] כלים רקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי .ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגשים אליה והיא מיצקת [מוצקת]. ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן. ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי [נשיך] ואת בניכי [ובניך] תחיי בנותר. ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם. ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד. נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה.ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה.

ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו. ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת. ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן. ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמד בפתח. ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי [את] חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך. ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע. ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים. ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו. וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת. ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא. ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה. ויאמר מדוע אתי [את] הלכתי [הלכת] אליו היום לא חדש ולא שבת ותאמר שלום. ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך. ותלך ותבוא אל איש האלהים אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה. השונמית הלז. עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום. ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויקוק העלים ממני ולא הגיד לי. ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי. ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער. ותאמר אם הנער חי יקוק וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה. וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער. ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו. ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יקוק. ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו [כפיו] ויגהר עליו ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו. ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבוא אליו ויאמר שאי בנך.ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא"

לאחר קריאת ההפטרה לעומק הרושם של חיבור ההפטרה לפרשה אף מתחזק. לאחר עקידת יצחק אומר אלוקים לאברהם: עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (כ"ב, יב) ובהפטרה שלנו אומרת השונמית שהנה אשתו של תלמיד אלישע מבני הנביאים : "עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים".

הביטוי ירא השם חושף כנראה אור על זהות בעלה של השונמית. במלכים א יח נאמר:

"וַיִּקְרָא אַחְאָב, אֶל-עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת; וְעֹבַדְיָהוּ, הָיָה יָרֵא אֶת-יְקוָק–מְאֹד".

עובדיה היה האחראי על ביתו של אחאב ואנו יודעים שעובדיה החביא מאיזבל אשתו של אחאב מאה נביאים במערה תוך כדי כך שהוא מכלכל אותם בלחם ומים.

גם במהלך הפגישה של אליהו ועובדיה בה אליהו שולח אותו לדבר עם אחאב אומר עובדיה על עצמו:

"וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, וְרוּחַ יְקוָק יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא-אֵדָע, וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ, וַהֲרָגָנִי; וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת-יְקוָק, מִנְּעֻרָי".

אנו רואים שאדם המכניס אורחים ואישה המכניסת אורחים זוכים לפרי בטן כנגד כל הסיכויים.

הקשר בין יראת השם לבנים מודגש גם בספר תהילים:

א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:

אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְקוָק– הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.

ב יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל; אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.

ג אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה– בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ:

בָּנֶיךָ, כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים– סָבִיב, לְשֻׁלְחָנֶךָ.

ד הִנֵּה כִי-כֵן, יְבֹרַךְ גָּבֶר– יְרֵא יְקוָק.

ה יְבָרֶכְךָ יְקוָק, מִצִּיּוֹן: וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם–כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ.

ו וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ: שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל.

ירא האלוקים אמור לזכות בבנים, בבני בנים. אברהם בנו ניצל והוא מוכרז כירא השם. זוהי בדיוק טענתה של האישה השונמית ובעלה הירא, הבן שנולד אמור לחיות, לא למות.

ההפטרה מדגישה את ההבדל בין הגר שבפרשתנו המוותרת על ישמעאל עד בוא המלאך שאומר לה "קומי שאי את הנער" ומראה לה את מקור המים הקרוב, לבין האישה השונמית שלא מוותרת על בנה, כמו כל אמא רגילה, ולה אומר אלישע: "שאי בנך" לאחר שחזר לחיים על ידי אלישע.

ניתן לראות דמיון בין בשורת הילד לשונמית מקבילה מאוד לבשורת הולדת יצחק. ביצחק נאמר "למועד… כעת חיה" ואילו לשונמית נאמר בנוגע לבנה "למועד הזה בשנה אחרת".

רוב הילדים שנולדים במקרא לאחר בשורה לאם שתגמר עקרותה והנה היא יולדת, הנם אנשים ידועים שהשפיעו רבות על המציאות: יצחק, שמואל, שמשון. אנשים שיעודו לגדולות ואכן השיגו אותה. אך באופן מפתיע בנה של השונמית נשאר אנונימי.

אין לו יעוד גבוה, הוא לא אמור לשנות את העולם. נראה שהוא באמת תיקון עוול שמיימי, שיראי אלוקים מכניסי אורחים יהיו ללא ילד.

אך בזוהר נאמר, שאותו בן שנולד לשומנית הנו הנביא חבקוק- על שם הנאמר והנה חובקת בן:

"וזה הוא חבקוק הנביא כמו שאמר "את חובקת בן". אם כך "חבוק" נצרך לו (להיקרא). "חבקוק" שניים [חיבוקים]. אלא אחד של אמו ואחד של אלישע שהתחבק עמו ["וישכב על הילד וישם פיו על פיו" וגו']. דבר אחר: שני חיבוקין היו בו בין לצד זה [=של אמו] בין לצד זה [=של הנביא]: החיבוק האחד – אותו מקום שהיה תלוי בו בתחילה; החיבוק האחר – שהעלה אותו לדרגות עליונות יותר."

זיהוי הילד עם חבקוק מכניס את הסיפור לטווח של שאר סיפורי המקרא לתוך הקונטקסט של דמויות מפתח אשר נולדות לאחר בשורת הזרע.

אך דברים אלו אינם כתובים בפשט. אמנם המדרש מחפש את הדמויות המיוחדות, אך הפשט נראה שמסתיר אותן בכוונת מכוון.

לקראת סוף ההפטרה אנו נתקלים במות הילד, בעוד מובנית לנו בקשתה של האישה מכניסת האורחים ובעלה ירא השם לבן, מהסיפור כלל לא מובן מדוע אותו בן מת. אלישע אף אומר במפורש- שאלוקים העלים ממנו מדוע מת הילד. המוות שלו הנו נטול הקשר ורנדומלי.

הרב סמט במאמרו על ההפטרה שלנו עומד על כך שהילד לא גודל על ידי הוריו בצורה ראויה. שהרי גם על בנה של השונמית נאמר "ויגדל הילד", כשם שנאמר על שמשון, שמואל ויעקב, אך הילד הזה, בניגוד לאחרין לא גודל ולא גדל לגדולה, הוא ילד רגיל.

אשר קוראים את הסיפור הלוך ושוב, דומה שמדובר בסיפור נסים לאישה רגילה, סיפור שללא דיוק בכתוב לא היינו יודעים שבעלה הוא עובדיה וללא הזוהר לא היינו יודעים שבנה הוא חבקוק. ילד רגיל שנולד מנס לאישה טובה מכניסת אורחים.

נראה לי שזוהי בדיוק גדולת ההפטרה שלנו. במיתוס, נבואות נאמרות רק על אנשים גדולים שישנו את המציאות וגם מתי שמישהו נראה פשוט, מתגלה שהוא בן של אל או של מלך שהוסתר שגדל להשלים את היעוד שלו שנובא עוד לפני לידתו, יש לכך דוגמאות רבות מאין ספור.

גם בתנ"ך נראה שזה המצב, עד שמגיעים לבנה של השונמית.

הנטיה הראשונית שלנו, היא לחפש דמויות מפתח, סליברטאים, דמויות שישנו את ההיסטוריה, שישנו את העתיד של עם ישראל. ניסים לא קוראים סתם כך לאנשים פשוטים.

אך אין זה המצב פה. כאן מדובר על יהודים פשוטים, על אנשים פשוטים. אלישע עוזר לאישה פשוטה שנולד לה ילד פשוט שמת ואותו אלישע מחזיר אותו לחיים בהתערבות אלוקית. לאלוקים אכפת גם מן הפשוטים ולא רק מאלו שישנו את העולם. אלוקים של המקרא לא מתערב רק עבור המצליחים, אלא מתערב גם עבור משפחה פשוטה.

זהו מסר חשוב מאוד שההפטרה הזאת מעבירה לנו. בניגוד לפרשה שמדברת על לידת הילדים של הענק שבענקים ילדים שישנו את ההיסטוריה, ההפטרה עוסקת בלידה של ילד רגיל, שמת ואותו אלישע מחזיר לחיים.

לאור זאת מוארת גם דמותו של גחזי שאנו יודעים שבהמשך ינטה אחרי הכסף, העוצמה והכוח ויסלוד מן האנשים הפשוטים.

לא כך דרכו של אלישע, לא כך דרכו של מקרא.

Print Friendly, PDF & Email

לשיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינקדין