שלילת הבחירה החופשית של פרעה-האמנם?

תמר אודרברג, עו"ד מארגון יד לאישה ע"ש מוניקה דניס גולדברג

"ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים" (ז, ג). מילים אלו ישר מעוררות פליאה לנוכח מה שנדמה כניפוץ ערך יסוד ביהדות הנקרא "חופש הבחירה". מה חטאו של פרעה אם נשללה ממנו, לכאורה, זכותו  לחופש הבחירה, והקב"ה הוא זה שהקשה את ליבו ומנע ממנו לשחרר את עם ישראל?

סוגיה זו העסיקה פרשנים רבים והוצעו לה מגוון רחב של תשובות. אם נקרא היטב את הפסוקים, נוכל להבחין כי למרות הודעתו של הקב"ה לפיה הוא יקשה את לב פרעה, לא מצינו את הקשיית הלב ע"י הקב"ה בחמשת המכות הראשונות. מהכתוב עולה כי הקשחת  לב פרעה במכות  הראשונות דוקא כן נעשה מרצונו החופשי: "ויחזק לב פרעה".. "והכבד את לבו"…"ויכבד פרעה את ליבו". רק מהמכה השישית והלאה נאמר במפורש "ויחזק ה' את לב פרעה" ו- "כי אני הכבדתי את לבו".

ר' עובדיה ספורנו פירש כי התשובה לשאלת שלילת חופש הבחירה היא כי אין מדובר במניעת הבחירה החופשית, אלא חיזוק רצונו של האדם. דהיינו – פרעה בחר בדרך מסויימת והקב"ה לא הקשה את ליבו אלא חיזק אותו ונתן לו כוח לעמוד בייסורים שבאו עליו מעצם בחירתו.

שד"ל (ר' שמואל דוד לוצאטו) פירש כי פרעה פעל בחופשיות לאורך כל הדרך אך סרבנותו לשחרר את בנ"י לאחר המכות האחרונות היתה כה משונה ולא הגיונית שהיא יוחסה להקב"ה.

הרמב"ם בספרו הלכות תשובה מציע פרשנות נוספת. לדידו, ההכרעה לעולם תהיה בידי האדם אלא שרק בתחילת הדרך הוא חופשי לבחור. מרגע שבחר לילך בדרך אחת אין הוא יכול לבחור בחירה אחרת מתוך אותה קלות שבחר בבחירתו הראשונה. ככל שיבחר למשל לילך בדרך הרעה ויתמיד בדרך זו, אזי תכבד עליו הבחירה בדרך הטובה. יש לו עדיין חופש בחירה אולם היא מצומצמת יותר.

כאמור, האמונה בבחירתו החופשית של האדם היא מאבני היסוד של אמונת ישראל.

בספרו "רעיונות משני חיים" של הרב ד"ר יונתן זקס ז"ל נכתב, כי בעידן המודרני של היום, בו ישנם אנשים אשר חוקרים את המוח האנושי גילו, שהנתיבים העצביים המקשרים בין החלקים השונים של המוח – מעצבים אצל האדם דפוסי התנהגות – שלא בהכרח כולם טובים לו. כך למשל, אדם יכול  מרצונו החופשי ליטול סמים מסוכנים כדי להסיח את דעתו מרגשות כגון פחד וחרדה. ככל שאדם חוזר יותר פעמים על התנהגות מסויימת, ההתנהגות נעשית אינסטינקטיבית ומיידית יותר. ככל שדפוס הפעולה נעשה הרגל קבע כך קשה יותר להשתחרר ממנו. על מנת להשתחרר מדפוס קבוע אנו צריכים לרכוש לעצמינו הרגלים חדשים. אולם זה לא מספיק. יש להתמיד בהרגל החדש וזה לא פשוט. בספרו, מציין הרב זקס ז"ל כי מחקרים גילו כי נדרשים לפחות 66 ימים לרכישת הרגל חדש. זהו למעשה הסבר מדעי מורחב אשר יכול לתמוך גם בפרשנותו של הרמב"ם שהובאה לעיל. אם נחזור לפרשתנו, אזי שסרבנותו של פרעה לשחרר את בנ"י ממצרים בחמשת המכות הראשונות גיבשה אצלו למעשה דפוס התנהגות קבוע, אשר השתרש כהרגל אשר היה קשה לשנותו. ברגע שמתקבע הרגל אצלנו בני האדם, יכולת הבחירה שלנו מצטמצמת כי אנו כבר לא משתמשים בחופש הבחירה הראשוני שניתן לנו, אלא מונעים מכוח ההרגל.

מן האמור ניתן ללמוד כי החופש שלנו אינו נתון ומוחלט. אנחנו עלולים לאבד אותו – כמו שקרה לפרעה וכמו שאנו יכולים לראות פעמים רבות אצל אנשים הבוחרים ברע כדרך קבע – התמכרות לסמים, התמכרות לאלכוהול ועוד.

בעבודתי היום יומית אני רואה את זה קורה לא פעם. אני מייצגת נשים עגונות ומסורבות גט בבתי הדין הרבניים. בעל המסרב לתת גט לאישה ועומד על סירובו פעם אחר פעם, יכול למצוא את ליבו מקשיח. במדינת ישראל ניתן להטיל סנקציות על אדם המסרב לתת גט לאשתו. בתי הדין הרבניים משתמשים בכלי זה במסורה ובהדרגה. יש בעלים שלאחר שמטילים עליהם סנקציה אחת – ישחררו את נשותיהם. אך יש בעלים שימשיכו בהרגלם הרע עד לסנקציה החמורה ביותר הקיימת. במדינת ישראל יש סוג מיוחד של אסירים: אסירים סרבני גט. הם האסירים היחידים אשר מבחירה יושבים בכלא. במוצא פיהם – אם רק יאמרו שמסכימים הם לתת לנשותיהם גט – הם יצאו לחופשי. אך ליבם קשוח, וההרגל שקנו בסירובם לתת את הגט שלל מהם, באופן אבסורד מבחירה חופשית שלהם עצמם, את החופש.

החופש הוא הישג. פרשתנו מלמדת אותנו שגם אדם חזק כמו פרעה יכול לאבד אותו. אל לנו לראות את החופש כמובן מאליו. אדם אשר ידבוק בדפוסי התנהגות שליליים, הם יהפכו אצלו להרגל וימנעו ממנו את היכולת להיות אדם חופשי באמת. כציבור, אנו משתדלים לסייע למי שדבק ברע והפכו להרגל – יש תוכניות שיקום לפושעים, יש מרכזי גמילה מהתמכרויות. גם בתחום סרבנות הגט, עלינו לפעול למיגור התופעה ולשלילתה עוד טרם מתחילה, על מנת שלא תהפוך חלילה להרגל.

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין