"גרים מספרים"- מדוע יהודים שונים זה מזה בצבע עורם?

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים, אור תורה סטון

לאורך הדורות ועד היום, אנו עדים להבדל במראה החיצוני בין יהודים ממקומות שונים בעולם ויותר מכך, לדמיון גדול עם בני המקום. היהודים האתיופים היו דומים לבני סביבתם בדיוק כפי שמיעוטים יהודים אחרים היו דומים לבני סביבתם בתימן, בבוכרה או בפולין. ברור שיש לעם היהודי נקודת מוצא משותפת באבות האומה ובהיסטוריה, אבל עובדה היא שאנשים יהודים נוטים כיום להיראות שונים באופן בולט זה מזה מבחינת המראה החיצוני שלהם, בהשפעת המקום בעולם בו גרו אבותיהם. גם החברה היהודית בארץ היא פסיפס של פנים ומנהגים שהועתקו מגלויות שונות לארץ ומורכבת מאנשים שצבעי העור, העיניים והשיער שלהם מעידים על מוצאם השונה.

מצב זה מעורר שאלות רבות, הן בהגדרת העם היהודי והן באשר לגורמים שהביאו לשוני זה בעבר ובהווה. האם העם היהודי מוגדר על פי היבטים אתניים או רוחניים? כיצד חברי אוכלוסיות יהודיות שונות נהיו כל כך שונים במראה החיצוני אחד מהשני? מדוע "בני ישראל" בהודו הם בעלי תווי פנים הודיים כבני עירם ויהודי בוכרה דומים לשכניהם? היסטוריונים ומומחים בגנטיקה ניסו לתת את תשובות והסברים לתופעה זו. נדמה מכלל הדעות, שהמגוון והשוני במראה החיצוני הוא תוצאה של מידה מסוימת של ערבוב עם האוכלוסייה במקום בו גרו יהודים. לאורך שנות ההיסטוריה חיו קהילות יהודיות בתפוצות בתוך אוכלוסייה מקומית שלא פעם הייתה שונה מבחינה גנטית מאותם יהודיים מקוריים. כידוע, תופעת ההתבוללות ונישואי התערבות עתיקת יומין, מהנשים הנוכריות בתקופת עזרא ונחמיה ועד ימינו. ייתכן  וחדירה של גנים לא יהודיים לתוך העדה היהודיות מתקופה קדומה ועד היום היא הגורם לשינוי הפיזי בין יהודים. תערובת נחשבת בוודאות כאחד הגורמים העיקריים היוצרים דמיון באופן הפיזי של יהודים ולא-יהודים בכל מקום פרט לארצות שבהן היהודים הם מהגרים חדשים בעשורים האחרונים.

נראה שהעם היהודי הוא תוצר של מערכת איזונים – בין שמירה על קהילה סגורה, להתמזגות בקהילות זרות. שכן, לעם היהודי לדורותיו חדרו גורמי תערובת גנטית, כפי שעולה מן המרכיבים ההיסטוריים הבאים: היהדות פתוחה לגרים; בתקופת הבית השני הייתה תנועת התגיירות גדולה. יש לציין גם את התופעה הרחבה של החזקת עבדים ושפחות, שחרורם וגיורם, שהייתה מצויה בחברה היהודית בארצות האסלאם בתקופת הגאונים וסמוך לאחריה. כמו כן, נישואי תערובת בחברות שונות ובתקופות שונות ותופעה של אונס נשים יהודיות על ידי נוכרים בזמנים ובמקומות שונים. איננו יכולים לומר בוודאות מהו הגורם לגיוון הקיים כיום במראה החיצוני היהודי, אולם תהיה זו גישה תמימה ובלתי מתחשבת בנתונים היסטוריים וחברתיים, להאמין שלכלל היהודים יש מוצא משפחתי אחד בלבד.

התשובה לשאלה מיהו יהודי לא נקבעת בהלכה על פי סממנים חיצוניים או צבע עור אלא על פי חזקה והשתייכות למשפחה או קהילה יהודית. המעמד היהודי של אדם ויחוסו, נקבע על פי מוצאו ואמונתו ולא על פי צבעו ומראהו. בפוסקים אין צבע העור או מראה הפנים מהווה סימן למיהו יהודי או איננו יהודי על פי ההלכה. למעשה, אין כל קשר בין צבע עור ליהדותו של אדם.

אחד הדיונים המעניינים המלמדים על כך שלא החיצוניות הפיזית היא הקובעת את יהדותו של אדם הוא הדיון האם צבע עור שחור או אחר, יכול להיות סיבה לטעון שמאן דהו איננו יהודי. מעניין, כי אפילו ראשוני עולי תימן המוחזקים כיהודים מדורי דורות, נתקלו ביחס של ניכור מצד הקהילה האשכנזית בירושלים, כמסופר באיגרת רבי שלום אלשיך משנת 1908: "אין איש מקהילות ירושלים מכיר אותם שהם יהודים, גם כן לא היו מאמינים להם שהם מבני אברהם יצחק ויעקב שגם הכרת פניהם וכל סימני יהדות עתה בהם בירך ה'… עם כל זה לא היו משלימים מהם למנין עשרה לקדיש וקדושה" (א' יערי, מסעות ארץ ישראל עמ' 640). כמובן, לא ארכו הימים לקליטת יהודי תימן כיהודים לכל דבר בעיני הכול.

במשנה במסכת נגעים (פרק ב' משנה א') מוזכר שצבע עורם של בני ישראל משתנה ממקום למקום והוא בעל גוונים שונים: "בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה, רבי ישמעאל אומר: בני ישראל הרי הן כאשכרוע (עץ בעל גוון חום) לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים".

הרב עוזיאל כתב בתשובה בנושא בני ישראל בהודו לגבי צבע עורם "מעולם לא הרחיקו את מי שהוא מישראל מפני מראהו או צבע עורו שהוא דומה לגויים…" (קובץ בני ישראל, תשכ"ב, ע"מ כ"ה). הרב משה פינשטיין ציין בדבריו על היהודים הפלאשים "שאין לדינא חילוק במה שהם שחורים" (מכתב משנת תשמ"ד). הנשיא בן צבי בספרו "נדחי ישראל" כתב על נושא זה: "ממצאי האנתרופולוגיה הפיזית מראים, בניגוד לדעה העממית, שאין גזע יהודי… הדבק במדינה המתייהדת, הייתה דת, לא הגזע ולא הלשון. ההתגיירות פתחה פתח רחב לכל הגזעים להסתפח לעדת ישראל" (עמ' 68).

נדמה שבעיניי חכמי ישראל השאלה הרלוונטית לא הייתה כיצד נראה יהודי אלא מי יהודי, וכך ניתן לכלול בעם ישראל יהודים בעלי מראה שונה – אבל בעלי אמונה אחת.

(משפטים תשפ"ב)

למאמרים קודמים בסידרת "גרים מספרים"

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין