"גרים מספרים"- האם משפחת גויים שנטמעה בתוך עם ישראל, נטמעה?

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים, אור תורה סטון

דור של קיבוץ גלויות מביא עמו לארץ מולדת, יחידים ומשפחות שיש ספק ביחס ליהדותם. עולים רבים מגיעים לארץ ונרשמים כיהודים למרות שלא תמיד ניתן להוכיח את חזקתם היהודית. האם הכלל הידוע "משפחה שנטמעה נטמעה" מתייחס גם למשפחות מסוג זה? האם צריך לחשוש למשפחות שנטמעו בתוך החברה הישראלית לעניין יוחסין או כיוון שהתערבו במשפחות ישראל הן בחזקת כשרות?

הנושא של משפחה שנטמעה – נטמעה, הפך בימינו לאקטואלי ולמרות שהוא רגיש וטעון יש להתייחס אליו בכובד ראש כדי להיות, מצד אחד, רגיש לציבור העולים ומאידך גיסא לשמור על קדושת מחנה ישראל. מקור הכלל הוא במסכת קידושין: "אמר רבי יצחק צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה" (ע"א, א). חז"ל מנסים להשיב על השאלה, כאשר יש קול על משפחה שיש בה פסול ממזרות או על יחיד שיש עליו חשש ממזרות עד כמה מצווים אנו לחקור ולדרוש ולעמוד על בוריים של דברים?

משמעות הכלל הזה הוא שאין צורך לחקור או לחשוש שמא יש פסול במשפחה וההלכה מתירה בעצם להתעלם מהפסול במעמד האישי שלא ידוע לרבים. החידוש בדברי חז"ל הוא שלא חייבו לגלות מיהו ספק ממזר, במיוחד כאשר זה יכול לפגוע במשפחה שלמה והתבססו על כך שספק ממזר כשר. מתוך דברי חז"ל עולה בבירור שאף המכיר ויודע פסול של ממזר אינו רשאי לגלותו, ויתירה מזאת אם אדם יודע על פסול במשפחה אינו רשאי לגלות שכן התורה התירה את הפסול, כלומר שאסור לחקור אחר פסול במשפחה וגם מי שיודע צריך להסתיר את הדבר וכבוד אלוקים הסתר דבר. לפי דברי הר"ן, כשם שאליהו הנביא לא יגלה לעתיד לבוא מי הם הפסולים, כך אין לעשות זאת בימינו: "כיון שאין אליהו עתיד לגלותן, אף היודעים בהם עכשיו אין מגלין אותם, שאין בעין העולם לימות המשיח לעניין זה כלום" (ברי"ף על קידושין ל, ע"ב).

הנחת היסוד כדי להתיר מקרים מסוג זה היא "שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבוא" (רמ"א). כלומר, לעתיד לבוא, כאשר יבוא אליהו, הוא יטהר את כולם, ולכן אנו מקבלים אותם כבר בזמן הזה. נימוקים אחרים להיתר הפסולים הוא חוסר הידיעה ביחס לפסול או ביטול ברוב.

השאלה המעניינת היא – מה היקף הדין של משפחה שנטמעה נטמעה והאם יש לכך גם השלכות על כניסתם של לא יהודים כהלכה לכרם בית ישראל ולא רק לממזרים?

בשלטי גיבורים בפרק עשרה יוחסין כתב: "ונראה בעיניי שבזמן הזה לאורך הימים נתערבו הפסולין עם הכשרים ברוב המקומות… ולאורך הימים נתערבו ואמרו חכמים כל משפחה שנטמעה נטמעה והרי היא בחזקת כשרה הואיל ולא נתערבו פסולין מדעת… לפיכך אין לו לאדם ליזהר בזמן הזה אלא מן הפסולין הידועים לא בימיו" (קידושין ל ע"ב). כלומר, לא עוברים על האיסור אם מתחתנים עם ממזר או עם פסול אחר שלא ידוע שהוא ממזר או פסול. כדברי הטור: "ולכן כשלא ידע שהוא ממזר ליכא איסור כלל ואין מחוייבין לגלות כיון שליכא תקלה…וכעין זה מצינו במלאכות שבת שאם לא ידע שעושה מלאכה אין שום איסור דמלאכת מחשבת אסרה התורה ולא נחשב שעושה מלאכה אף שעל כל פנים נעשית המלאכה בידיו ורק בידע שעושה מלאכה אזי עושה איסור בשוגג…" (אבן העזר, ח"ד, ס', ט').

הרב יהושע ארנברג, שהיה אב"ד בתל אביב, חידש שדין זה של משפחה שנטמעה נטמעה מתייחס גם לכניסת גויים לעם ישראל לאורך הדורות ומבסס את דבריו על דברי החזון איש: "מה שטענו דלא שייך משפחה שנטמעה נטמעה אלא באם אין להסתפק אלא לממזר או עבד ולא אם בספק שמא הוא גוי דאז צריך לבדוק, מתוך דברי החזון איש מוכח שגם מי שאומר ישראל הוא דנאמן… לא רק שאין צריך לבדוק אחריו אלא שגם אינו רשאי לבדוק אחריו" (שו"ת דבר יהושע, חלק ה, סימן י"ד).

וכך נראה גם מלשונו של הרמ"א שלא הגביל את ההיתר של משפחה שנטמעה דוקא לפסול ממזר, אלא התייחס לכל החללים: "אבל משפחה שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבוא" (אבן העזר, ס' ב').

נראה שקשה להכריע בשאלה זו ויהיה צורך להמתין לתשובתו של מלך המשיח, כדברי הרמב"ם אשר כותב על פועלו של מלך המשיח לעתיד לבוא: "בימי המלך המשיח. כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל. יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו… ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם. שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני. אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה" (הלכות מלכים, יב, ג).

(ויקהל תשפ"ב)

למאמרים קודמים בסידרת "גרים מספרים"

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין