הגר מאמזונס שאביו יהודי ואמו מוסלמית

בכותל המערבי, סמואל היה מוקף במשפחה המרוקאית של אביו מהאמזונס מצד אחד, ומהצד השני עמדה אמו ובני משפחתה בן עיסא, מוסלמים מחברון

בשבוע האחרון התקיימה בכותל המערבי בירושלים בר מצוה ייחודית ואולי יחידאית. למרות עשרות אלפי ברי מצווה הבאים מרחבי תבל לחגוג את טקס כניסתם למצוות במקום הקודש ולציין את החיבור שלהם לעם ישראל ולהיסטוריה היהודית, הסיפור שלפנינו הוא מיוחד במינו. חתן הבר מצווה היה סמואל – שמואל, בן לאביו נתן בן זקן ולאמו אדווה אבו עיסא.

משפחתו של אבי הבר מצווה, משפחת בן זקן, הגיעה מטנג'ר במרוקו, באמצע המאה ה-19 ליערות הגשם בנהר האמזונס בברזיל.

סיפורם של היהודים המרוקאים שהגיעו לאמזונס החל בשנת 1810, אז היהודים עזבו את מרוקו בחיפוש אחר הארץ המובטחת וזהב האמזונס (עצי הגומי) והיגרו לצפון ברזיל. הגל המרכזי של הגירת היהודים ממרוקו לאמזונס החל בשנת 1850 כאשר החל הפיתוח של עצי הגומי. יותר מאלף משפחות הגיעו ממרוקו לאזור זה בשנים שבין 1810 ו-1930, והתיישבו בכפרים לאורך נהר האמזונס ובערים בלם ומאנאוס, בנו קהילות ויצרו חיים יהודיים יש מאין. כיום הקהילות היהודיות היחידות אשר נותרו באזור האמזונס בברזיל הן הקהילות של בלם ומאנאוס. בבלם יש כ-200  משפחות יהודיות ובקהילה במאנאוס כ-300 משפחות.

משפחתה של אמו של בחור הבר מצוה סמואל, היגרה מחברון לעיר מאנאוס באמזונס לפני כשישים שנה. סבו של סמואל, מוחמד אבו עיסא, היה פלסטינאי מוסלמי, אשר ביקש גם הוא לחפש אופקים חדשים לפרנסת משפחתו ומצא את אזור האמזונס כמתאים.

כך, משפחתו של אבי הבר מצוה הגיעה לאמזונס ממרוקו והיו יהודיים, ומשפחתה של אם הבר מצוה הגיעה לאמזונס מחברון אבל היו מוסלמים.

לאחר לידתו של סמואל, הוריו קיימו את מצות ברית מילה בעתה ובזמנה על ידי מוהל כשר, ובמעמד הברית סמואל קיבל את שם סבו היהודי, שמואל. הם הסכימו על כך שאם המשפחה ובנה סמואל יתגיירו כדת וכדין מתוך רצון להקים משפחה יהודית, אולם לימים בני הזוג החליטו להיפרד והתגרשו. האם אדווה לא המשיכה בתהליך הגיור, אבל למרות הרקע המשפחתי שלה היא הסכימה ותמכה בגיורו של בנה סמואל. סמואל עבר להתגורר עם אביו היהודי ושניהם למדו והתכוננו לקראת הגיור בפני בית הדין. הם הכשירו את ביתם, החלו לשמור שבת, להניח תפילין ולהתפלל. סמואל אף החליט לגדל פאות כדי לשמור על מראה יהודי בפני חבריו הלא יהודיים בבית הספר ולהופיע בפניהם כיהודי גאה ביהדותו.

ביום הבר מצוה בכותל, סמואל שימש כחזן ובעל קורא, התפלל, שר וקרא בתורה את פרשת בלק. קשה לתאר את התפילה הנאה, החזנות והסלסולים המרוקאים בתפילתו של סמואל. הוא למד לקרוא עברית, לשיר ולקרוא בתורה תוך זמן קצר. בכותל המערבי, סמואל לא היה לבד. הוא היה מוקף במשפחה המרוקאית של אביו מצד אחד ומהצד השני עמדה אמו אדווה ובני משפחתה בן עיסא, מוסלמים מחברון שבאו גם הם לברך את חתן הבר מצוה בברכת מזל טוב ולזרוק עליו סוכריות כמנהג היהודים.

הוא אשר כתבתי בתחילת דבריי, מדובר על בר מצווה ייחודי. לא כל יום בחור בר מצווה מלווה בבני משפחה יהודים ומוסלמים בעת התפילה וקריאת התורה בכותל. ללמדנו שהקיום היהודי הוא מורכב ולעיתים מוזר והזוי כסיפורו של הנער מאמזונס שגם בסוף העולם שמאלה בנהר האמזונאס, בחר בדת של אביו וממשיך את המסורת של אבותיו, התגייר וחגג בר מצווה.

משמעותו של הגיור של סמואל, הוא הבחירה להיות יהודי, לאמץ את המסורת היהודית, להשתייך לקולקטיב היהודי ולבחור במשפחתו היהודית על פני משפחתו המוסלמית. האתגר איננו כיצד להיות יהודי טוב בירושלים או בבני ברק אלא כיצד להמשיך להיות יהודי בג'ונגל של האמזונס, על כך נאמר: "עם ישראל חי וקיים".

(מטות תשפ"ב)

למאמרים קודמים בסידרת "גרים מספרים"

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין