הסכנות הקיימות בדחיית גרים לחיק עם ישראל

הרב עוזיאל מסיק שהסכנה הכרוכה בדחיית הבא להתגייר גדולה יותר מבחינה לאומית ועל כן עמדת ההלכה היא שההחלטה תלויה בראות עיני הדיינים

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים, אור תורה סטון

ה אלול ה׳תשפ״ב (ספטמבר 1, 2022)

בדרך כלל, אנו רגילים לעסוק בערך החיובי של קבלת גרים ובמצווה של צירוף גרים לחיק עם ישראל, אבל יש גם לציין את הסכנות הקיימות בדחיית גרים או הרחקתם כאשר באים להתגייר. סיפור נורא המתאר את ההשלכות של הרחקת גרים מופיע בדברי חז"ל: "תמנע בת מלכים הייתה. באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קיבלוה. הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק שציער את ישראל. מאי טעמא? (מדוע קרה האסון הזה?) שהואיל ורצתה להתקרב היו צריכים לקרבה ולא להרחיק אותה" (סנהדרין דף צ"ט ע"ב). לפי דברי חז"ל אלו, הדחייה האישית של תמנע גרמה לענישה קולקטיבית של עם ישראל על ידי עמלק. מעניין שחז"ל מציינים את עונשם של האבות ושל עם ישראל ואת הסכנה הכרוכה באי קבלת גרים כמעשה שיש בו סכנה קיומית לעם ישראל.

ובמקום אחר, חז"ל מציינים בחומרה רבה שהסיבה לגלות מצרים הייתה כיוון שלא קיבלו גרים לחיק עם ישראל: "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? רבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה שנאמר 'תן לי הנפש והרכוש קח לך'". (נדרים דף ל"ב ע"א). למרות שסביר שהאבות לא קיבלו את האנשים שרצו להסתופף תחת כנפי השכינה מסיבות מוצדקות, התוצאה נחשבת לשלילית ולמסוכנת בעיני חז"ל.

גם בספרות הפוסקים במזרח ובמערב, העלו הפוסקים שיקולים שונים שמתוכם אנו למדים על הסכנה שבדחיית גרים. בשו"ת מים חיים כותב הרב יוסף משאש, מה עשוי לקרות אם לא מגיירים ומציג ביקורת חריפה על הרבנים הנמנעים מגיור בערי אלג'יריה וטוניס: "כמה פעמים אירע שהאשה לא נתגיירה, מפני שדחה אותה רב העיר ולא רצה לגיירה, ונסעה לעיר אחרת היא ובעלה, וקבעו שם דירתם בחזקת ששניהם יהודים, והולידו בנים ובנות, והבנות היו לאנשים יהודים והולידו גם הם בנים ובנות, ואחר כחמישים שנה נודעה החטאת שהסבתא לא נתגיירה, שאז כל צאצאיה נכריות הנה, והיו מהומות רבות מזה, ויש מהם שהצאצאים נתגיירו אחר עמל רב ותלאה עצומה, ויש שלא רצו להתגייר ונסעו למרחקים ונטמעו, ומי אשם בכל זה, הרבנים המתחסדים, שאינם חכמים לראות את הנולד ואת תוצאות הזמן" (יורה דעה סימן קח).

סברא שונה ומקורית על הסכנה בדחיית גרים, עולה מתוך דברי הרב יהודה לייב צירלסון בספרו "מערכי לב". הוא מתייחס למקרה של גיורת שהתארסה עם כהן מבני הקהילה וכאשר נודע השידוך הנ"ל בקשו הרבנים לדחותה. הרב צירלסון מעלה שיקול מעניין שיש צורך לחשוש למה יאמרו הגויים ולסכנות שעשויות להתעורר בדמותם של מעשים אנטישמיים נגד היהודים בגלל שדנים את הגיורת כזונה ולא מחתנים אותה עם בחיר ליבה: "לבד מכל זה, נראה דבנידון דידן, היוצא בתכלית מסדרי החיים הרגילים, בהציתו אצל האזרחים הנוצרים אש עברה וזעם, בשעה שהאנטישמיים עומדים על המשמר להשתמש גם בכל מקרה קל איזה שיהיה לפרוע בנו פרעות, עד כדי לבלענו חיים – הנה במצב כזה שהסכנה המרחפת עלינו גלויה לעין כל, הרי אפילו המחמירים… יודו… 'אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש'… שיש לחוש שיהיו עומדין על גופינו ומאודינו" (שו"ת מערכי לב, אה"ע סימן ע"ב).

גם ר' חיים עוזר גרודזינסקי בשו"ת אחיעזר חושש שהרחקת גרים בתוך הקהילה היהודית יכולה להביא לקשיים עם ראשי הקהילה וחבריה שלא יבינו את ההחלטה של הרבנים לדחות את הגרים של משפחות מעורבות. "…אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלוי' נגד הגרות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחלול השם שאינם מניחים הנשים להתגייר, ובפרט הילדים שבאמת עפ"י דין אפשר לגיירם". במקרה זה, החשש של הרב  גרודזינסקי הוא לחילול השם בעיניי הציבור היהודי.

הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל, כדרכו בקודש, מסתכל על נושא הגיור בראיה רחבה ובחשיבה אסטרטגית וכך כתב בספרו משפטי עוזיאל: "וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין ויאמר עלינו 'ואת הנדחת לא השבותם ואת האובדת לא בקשתם' (יחזקאל ל"ד ד') … ועל כגון זה נאמר הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, מטעם זה הנני אומר מוטב לנו שלא נסור מדברי רבותינו שמסרו הלכה זאת לפי ראות עיני הדיינים שכוונתם לשם שמים" (סי' כ').

הרב עוזיאל מציג את הדילמה של קבלת גרים לעומת דחיית הגר ומסיק שהסכנה הכרוכה בדחיית הבא להתגייר גדולה יותר מבחינה לאומית ועל כן, הוא חוזר ומדגיש את עמדת ההלכה שההחלטה תלויה בראות עיני הדיינים והתורה נתנה להם את חופש ההחלטה מתי וכיצד לקבל את הגרים.

(תודתי נתונה לידידי הרב דוד בס, דיין בבית הדין לגיור, על העזרה בחיפוש המקורות למאמר זה).

(שופטים תשפ"ב)

למאמרים קודמים בסידרת "גרים מספרים"

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין