״המדרש והמיתוס״ פרשת נצבים: הבחירה בחיים

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

אביע

ניתן רק לדמיין את הרושם שעשה נאומו הגדול של משה רבינו על בני ישראל. ערב הכניסה לארץ שומעים בני ישראל את הברכות ואת הקללות, הם שומעים מה יקרה להם אם לא ישמורו על התורה והמצווה. איך הנקמה האלוקית תיפול בצורה חדה על עם ישראל.

אי אפשר שלא לחשוב על היאוש שפוקד את בני ישראל אל מול הדברים הללו. עם ישראל אומר לעצמו, איך בדיוק אנחנו יכולים לעמוד בציפיות הללו, בסופו של דבר אנחנו רק בני אדם?! זהו הרקע לדבריו של משה בסוף פרשתנו:

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא:
(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:
(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:
(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

בדברים אלו משה מממש יותר מכל את ייעודו הגדול כמורה, כרב של עם ישראל. השאיפה של כל מורה היא שתלמידיו יצליחו בלעדיו, זהו בדיוק הרעיון של מבחן. המבחן אמור להיות הרגע בו התלמיד מיישם את מה שהוא למד, ללא כל עזרה של המורה. הידע עבר מן המורה לתלמיד ובעקבות כך הוא בידי התלמיד ולא בידי המורה.

משה רבינו הוא זה שהעביר אותנו את הים בכדי שנגיע להר סיני לקבל את התורה, משה רבינו הוא זה שעלה לשמים להביא לנו את התורה. הבטחון שיש לעם ישראל ביכולתם לקיים את התורה, תלוי לחלוטין בנכוחותו של משה. אך משה כמו אומר לבני ישראל אתם לא צריכים אותי. אתם יכולים לבד. התורה ניתנה מהשמים והתקבלה בארץ והיא אפשרית, אפשר לקיים את התורה, גם אם לא אתם חציתם את הים או עליתם לשמים.

זה בידי כל אחד ואחד. משה מוכיח כאן את מעמדו לא כגבור, אלא כמורה. מורה טוב הוא כזה שמשחרר, שנותן לתלמיד את היכולת להצליח בעצמו. יותר מכך, משה משחרר את העם מנוכחותו הפיסית, אך בכך מעביר את האחריות לנכוחות שלו לידי העם. מעכשיו והלאה, כל פעם שעם ישראל יקיים את המצווה, הוא ינכיח את משה רבינו, הוא ינכיח את מעבר ים סוף, הוא ינכיח את מעמד הר סיני, הוא ינכיח את נותן התורה.

כאשר משה מעביר את האחריות, מהמון בחינות הוא מגביר את האופציה לנוכחות, אך הנוכחות מכאן ואילך תלויה בקיום של העם את מצוות השם. אלו החיים שאחרי המוות, זוהי נשמתו של משה שמצויה בעולם ומתקיימת על ידינו.

זהו הרקע להמשך הפרשה:

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:
(טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
(יז) וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם:
(יח) הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָב֥וֹא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:
(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:
(כ) לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֧ק לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם: פ

המדרש עומד על כך שפסוקים אלו הנם הרקע לבחירה החופשית של האדם:

טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים. מגיד הכתוב שרשותו שלאדם בידו, ויש לו להטות את עצמו לאיזה צד שירצה, אם לדרך החיים אם לדרך המות. ולפיכך ראוי להפרע ממנו על מעשיו הרעים, ולשלם לו שכר טוב על מעשיו הישרים. תמן תנינן הכל נתון בערבון. הכל נתון בערבון, מלמד שהאדם על ידי ערב משנולד, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צא, יא),

ואומר והנה מלאכי אלהים עלים ויורדים בו (בראשית כח, יב),

ללמדך ששני מלאכים מהלכין עמו ביום ושני מלאכים אחרים מהלכין עמו בלילה, אותן שמהלכין עמו ביום כותבין בלילה מה שהוא עושה ביום, ושמהלכין עמו בלילה כותבין ביום מה שהוא עושה בלילה, ובאין ומעידין לפני הקדוש ברוך הוא. והמצודה פרושה על כל החיים. זו מצודתו שלמלאך המות, שנאמר כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה (קהלת ט, יב),

ואומר אנה אלך מרוחך וג' (תהלים קלט, ז).

והחנות פתוחה. זו דרך הטוב והרע שהן נפתחין לפני אדם, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. ועוד אמרו חכמים בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו. והחנוני מקיף. זה יצר הרע שמקיף לאדם מעט מעט עד שיתמלא ספקו, וכיון שנתמלא ספקו אבד ובטל מן העולם, שנאמר במלאת שפקו יצר לו (איוב כ, כב).

והפנקס פתוחה והיד כותבת. זה פנקסו שנכתב בו כל מה שעשה, שנאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו (תהלים קלט, טז), וכתיב ביד כל אדם יחתום (איוב לז, ז).

והגבאין מחזרין תמיד בכל יום. אלו פירות מעשיהן שלרשעים בעולם הזה, והקב"ה פורע מהן, שנאמר אוי לרשע רע וג' (ישעיה ג, יא), ואומר ויאכלו מפרי דרכם (משלי א, לא).

ואם תאמר עבירה שיש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר כי גמול ידיו יעשה לו (ישעיה שם),

כבר פירש, עבירה שעושה פירות יש לה פירות, אבל קרן כולו קיים ליום הדין. ויש להן על מה שיסמוכו. טעם שאמרנו על כל מדה ומדה. והדין דין אמת. כמשמעו. והכל מתוקן לסעודה. מלמד שהכל מתוקנין למיתה, שנאמר הכל כאשר לכל (קהלת ט, ב).

ולמה נקראת מיתה סעודה, ללמדך שכשנקראין בני אדם לסעודה הכל נכנסין בפתח אחד, אבל כשיושבין אין יושבין אלא כל אחד ואחד לפי כבודו. אף בשעת פטירתן, מקרה אחד לצדיק ולרשע (קהלת שם),

ולענין כבוד כל אחד לפי מעשיו. ולא די שנתן הקדוש ברוך הוא לפניהן שלישראל דרך החיים ודרך המות, אלא שנתן להן עצה לדבוק בחיים, שנאמר ובחרת בחיים (פסוק יט), כאדם שהוא אומר לחבירו טול לך מנה זו שהיא יפה לך.

מן המדרש אנו למדים בראש ובראשונה שלאדם יש בחירה חופשית לנטות לדרך החיים או דרך המוות. המדרש מזהה את דרך החיים עם הטוב. מי שבוחר טוב, מי שעולה על דרך החיים, מן השמים מסייעים לו לעשות טוב אך זו בחירה שלו. הסאבטקסט של המדרש הוא אכן הקושי. הבחירה החופשית בעודה היא מוחלטת נתקלת בקושי של המציאות, המון פעמים אדם רוצה לבחור בטוב ופשוט אינו יכול. יותר מכך, יש במציאות עצמה משהו קשוח מאוד, הכל נראה כאילו הוא מתוקן למוות, בסוף כולם והכל ימות. נראה שהמוות מלווה אותנו בכל אשר נעשה, החיים עצמם יכולים להיות צבועים בצבע של המוות המתקרב, מה שיגרום לחיים עצמם להיראות כלא שווים, להיראות כחסרי משמעות. לכן צריך לדבוק בחיים, כי זה לא מובן מאליו, התורה מלמדת שרק מי שדובק בחיים חייו לא יצבעו בצבע המוות.

עוד פסוק בפרשתנו שעוסק בבחירה החופשית בעקיפין עוסק בכך שהנסתרות הנם במודעות של הקדוש ברוך הוא והנגלות לנו ולבנינו:

(כח) הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤נוּ וּלְבָנֵ֙ינוּ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת: ס

המדרש עומד על כך שמדובר על דרכי הנהגה של אלוקים את העולם:

פס'. הנסתרות לה' אלהינו. אלו קיצי הגלות שהם סתומים וחתומים. כענין שנאמר על ידי דניאל (דניאל י״ב:ד׳) ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ. ואומר (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי אפילו הלב לפה לא גילה. והנגלות. אלו תשובה ומעשים טובים. עד עולם. אפילו בגלותנו.

ישנן שתי דרכי הנהגה, הראשונה היא הנסתרת, סופו של עולם לטובה. בסוף תהיה גאולה, יבוא קץ לגלות. אך הנגלות הן בידינו. הנגלות זה תשובה ומעשים טובים, שמקרבות את הגאולה בתחומה הנגלה.

מדרש אחד מסביר את הרעיון של הנסתרות כרעיון חברתי. הקדוש ברוך הוא רצה שגם העבירות שנעשה בסתר יהיו גלויות לכולם ברגע שחטאנו, אך עם ישראל השאיר את הנסתרות רק לידיעת השם.

רַבִּי אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, הִשְׁווּ כֻּלָּן לֵב אֶחָד לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְמַשְׁכְּנִין עַצְמָן זֶה עַל זֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְרוֹת עִמָּהֶן בְּרִית עַל הַסְּתָרִים וְעַל הַגְּלוּיִים. אָמְרוּ לוֹ: עַל הַגְּלוּיִים אָנוּ כּוֹרְתִין וְלֹא עַל הַסְּתָרִים. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד חוֹטֵא בַּסֵּתֶר וִיהֵא הַצִּבּוּר מִתְמַשְׁכֵּן עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים כט, כח) לְפִיכָךְ, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים.

יש יתרון בהסתרה, יש יתרון בסוד. לאדם מגיע שיהיה לו ברית פרטית עם הקדוש ברוך הוא. אם הכל יהיה פומבי, הציבור ישפוט והציבור הרבה יותר קשוח מן הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הוא מלך מוחל וסולח, בני האדם הרבה פחות. האדם צריך מקום שזה רק הוא והאלוקים, רק הוא ואף אחד אחר.

מבחינה זו כל יום הברית עם אלוקים היא חדשה לחלוטין. כל יום יש עוד נסתרות וכל יום הנסתר, האפל, קורא לי לבחור מחדש בחיים אל מול אלוקים. כל יום יהיו בענינו חדשים, כל יום הברית נכרתת מחדש. הבחירה בחיים לעולם לא נגמרת.

פס'. ראה נתתי לפניך היום וגו'. בכל יום ויום יהו לפניך חדשים כיום שניתנו בו. את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כענין שנאמר (משלי ח׳:ל״ו) כי מוצאי מצא חיים. ואומר (שם) כל משנאי אהבו מות:

הברית הנצחית הזו שנכרתת כל יום מחדש, כל יום מחדשת את האמון של האדם בחיים, אמון שבכלל לא ברור שהאדם ראוי לו, שבכלל לא ברור שהאדם רוצה בו. זו הכרעה לבחור בחיים, הכרעה שאינה קלה, אך אינה מעבר לים, לא בשמים, אלא כאן קרוב איתנו, בפינו ולבבנו לעשותו.

לעמוד "המדרש והמיטוס"

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין