פרשת וירא: ניסיון עקידת יצחק כבירור הרצון

הרבנית אביגיל סוקולוב היא בוגרת מדרשת או"ת לינדנבאום ומכהנת היום כרמ"שית בתכנית הדס

פירושים רבים ומגוונים יש על עקידת יצחק ועניינה. אחד הפירושים הייחודיים על הניסיון הגדול הזה הוא של מי השילוח, האדמו"ר מאיז'ביצא.

עיקר הנסיון מהעקידה מחמת שהיה מפורש לפניו הלאו לא תרצח ומה גם לשחוט את בנו, כי בפשיטות היה בנקל לפני אברהם אבינו לקיים מצות השי"ת בכל נפשו אף להעלות עצמו, ורק כאן שאיתא בזוהר הקדוש (ח"א קכ) שזה המאמר היה לו באספקלריא דלא נהרא, היינו שלא נאמר לו מאמר מפורש, והיה נבוך בלבו והיה יכול לפשוט הספק לכל צד, שבאם היה לו קצת נגיעה ליצחק כאהבת אב לבן היה פושט לעצמו שלא יעלהו, שעמדו כנגדו מחשבות ודעות שונות והיה נבוך בהם וכדאיתא במדרש (בראשית רבה נו י) היה לי מה להשיב אתמול אמרת כי ביצחק וגו' ועכשיו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, וזה היה עיקר הנסיון (מי השילוח, וירא, ח"ב)

פרשנים רבים מבארים שהציווי האלוקי על עקידת יצחק היה ודאי וברור, והניסיון היה טמון במסירות הנפש הדרושה מאברהם, בגודל אהבת ה' ויראת ה' שדרושים בשביל לקיים את הציווי (לדוגמא רמב"ם מורה נבוכים ג, כד). מי השילוח הולך בדרך אחרת: הוא סובר שעצם הציווי האלוקי לעקוד את יצחק לא היה ברור. אם הציווי היה ודאי וברור, לא היה זה ניסיון קשה עבור אברהם אבינו. אז מהו הניסיון?

בזוהר מובא שציווי ה' לאברהם על העקידה היה באספקלריא דלא נהרא, כלומר סוג של נבואה או התגלות אלוקית שהיא לא ישירה, לא ברורה. בעקבות זאת, מי השילוח מפרש שעצם הניסיון לאברהם היה בצורך לברר ולהבין את רצון ה'. הציווי האלוקי על עקידת יצחק עמד כנגד הלאו של "לא תרצח", שגם הוא ציווי אלוקי. בתוך המתח הזה, וההתגלות שאינה בהירה, לא היה ודאי לאברהם שעקידת יצחק היא הרצון האלוקי האמיתי. אברהם היה "נבוך בליבו" והיה עליו לפשוט את הספק, מהו רצון ה'. הוא נדרש לערוך בירור נוקב, מעמיק, נקי, ומתוך בירור זה הגיע למסקנה שרצון ה' הוא שיעקוד את יצחק. עצם הניסיון, היה הבירור הזה, העמידה בחוסר הודאות והצורך לברר ביושר ובעומק ובחתירה לאמת האלוקית.

והאלקים נסה את אברהם. ענין נסיון של העקידה היה גודל האמונה שהיה לאברהם אבינו, כי אף שאמר לו כה יהיה זרעך ונאמר לו את בריתי אקים את יצחק, ועכשיו כשנאמר לו העלהו לעולה עם כל זה האמין בדברים הראשונים כמו מקודם ולא נפלו אצלו, וזאת האמונה אין בשכל האדם להשיג. (מי השילוח, וירא, ח"א)

מרכיב נוסף בפירוש של מי השילוח, שגם הוא קשור לחוסר הודאות שבו היה נתון אברהם, הוא גודל ומורכבות האמונה שהייתה לאברהם אבינו. אברהם קיבל את הציווי לעקוד את יצחק, אחרי שכבר קיבל הבטחה אלוקית – "כה יהיה זרעך.. את בריתי אקים את יצחק". באופן פשוט הדברים סותרים לחלוטין – איך ההבטחה לברית עולם עם יצחק וזרעו, מסתדרת עם הציווי לעקוד את יצחק?! וגם בנקודה זו היה ניסיון לאברהם – להאמין בהבטחה הראשונית של הקב"ה ובאמיתותה, בד בבד עם קבלת הציווי להעלות את יצחק לעולה. להחזיק את ההבטחה של ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע" ובאותו זמן ללכת להעלות את יצחק לעולה. האמונה הזו שהאמין אברהם, היא אמונה שמסוגלת להחזיק בתוכה אי הבנה, שמסוגלת להחזיק בתוכה מרכיבים שונים שבמציאות החומרית השטחית לא מסתדרים זה עם זה. שבוטחת ויודעת שנסתרות דרכי ה'.

בפירושו לסיפור העקידה, מי השילוח נוגע בעניין מהותי שמלווה את האדם בחייו – הצורך להעמיק ולברר מהו רצון ה' בסיטואציה מסוימת, בהחלטה מסוימת, באורחות חיים. יש דרכים שונות לערוך את הבירור הזה (עליהן מי השילוח מרחיב במקומות אחרים) בצורה נקיה ועמוקה. התביעה והאתגר בעבודת ה' הם לא רק בהתאמה של שגרת החיים אל מצוות ברורות וציוויים ודאיים, אלא גם בעצם ההימצאות במקומות של ספק, שמכילים מרכיבים שונים וסותרים, ולא ברור מה עלינו לעשות; שם אנו נקראים לעמול, לדייק, להעמיק ולברר, וגם לבקש ולהתפלל – מהו רצון ה'. ומתוך הבירור, להאמין ולצעוד בדרך.

ולפעמים, בשלב מסוים בדרך, נדרשים להביט מחדש ולשנות כיוון: "אל תשלח ידך אל הנער". האם המשמעות היא שהבירור של אברהם לא היה מדויק? שהוא לא הבין את רצון ה'? ברוח שיטת ר' צדוק על התשובה (למשל: צדקת הצדיק מ'), אבקש להגיד שכשאנו מבינים שעלינו לשנות כיוון, אין המשמעות היא שכל מה שבחרנו וביררנו עד עכשיו אין לו מקום. במצבים מסוימים בחיים ניגלה לפנינו עוד רובד של הבנה, עוד רובד של מציאות, שמרחיבים את מבטנו ואת הבנותינו. הפניה הבאה שניקח בדרך, הצעד הבא שנצעד, לא יעמדו בפני עצמם, מנותקים מכל הבחירות שהיו לפני כן, אלא יהוו חלק מכל הדרך שבה צעדנו עד כה. מתוך אמון בכל חלק בדרך הזו, דרך חיים אחת ששזורה ב"נסתרות דרכי ה".

לשיתוף הפוסט

פייסבוק
טוויטר
לינקדין