פרשת צו: קביעות או התחדשות בעשיית השליחות?

הרב אביחי אפל, שליח מכון שטראוס-עמיאל פרנקפורט, גרמניה בה מכהן כרב הראשי של פרנקפורט ויו"ר ועידת הרבנים האורתודוקסים בגרמניה

מדי פעם או באופן קבוע. שאלה זו מעמידה אותנו בהתמודדות מול הבירור הפנימי, כמה הדבר בו אנו עוסקים חשוב לנו, כמה אנחנו מוכנים להשקיע בו, עד כדי כמה זה עומד בראש סדר העדיפויות שלנו. בטווח הכוחות של האדם הוא חייב לערוך סדר ברמת העדיפות וההתייחסות שלו לכל תחום בחייו. לא כל דבר בחיינו יכול לתפוס מקום מרכזי, אבל יש דברים שאם הם לא ייתפסו מקום מרכזי בחיינו, אזי לשם מה הם קיימים.

אין יותר קבוע מזמני. אמירה זו הופכת את הדיעבד ללכתחילה. אין כאן החלטה מודעת. אין כאן מימוש של שאיפה. יש כאן הישאבות לקביעות למרות שזה התחיל בארעיות. מה גרם לכך? ההבחנה שיש כאן חיבור. האדם חש, מבין, שדווקא מה שהיה נראה לו שולי ולא ראוי להתייחסות גדולה מצידו, דווקא זה הוא מה שמתאים לו ומוצא אצלו מקום של קביעות בחייו ובנפשו. מקום מרכזי בסדר יומו.

דבר קבוע משאיר חותם לאורך זמן. החוויה שמתלווה לדבר קבוע הינה עמוקה ביותר ונצרבת בתודעת האדם לאורך זמן ממושך יותר. גם הדבר הקבוע הינו בסופו של דבר זמני. היסח הדעת הינו אנושי מאוד וממילא גם הקביעות נעדרת ברגעים והזמנים מסוימים. למרות זאת, החותם שהקביעות השאירה על האדם עוזר לכך שגם במצב בו הקביעות נעדרת, היא עדיין שם. אולי כוחה בעת הזו חלש יותר, אולי היא עמומה במידה מסוימת ,אבל היא קבועה ומלווה את האדם בכל עת ובכל שעה.

למושג-קביעות, ישנם מספר הסברים אליהם מתלוות תוצאות ומשמעויות שונות. קביעות עלולה להפוך להרגל. מעשה עליו חוזרים באופן קבוע. מעשה שעלול לאבד את כוחו מאחר וחוזרים עליו פעמים רבות. הדבר דומה למזון אותו האדם אוכל בקביעות. הטעם עלול להיאבד או לחילופין לאבד את משמעותו. האדם חוזר אל מזון זה לא בגלל הטעם המתלווה אליו אלא בגלל הצורך להזין את עצמו במזון זה. זה נעשה מתוך צורך ולא מתוך חשק ורצון.

הצד היפה שבקביעות הוא הפיכתה לחלק מרכזי בחיינו. חלק חיים זה יקבל מאיתנו התייחסות רצופה ללא הפסקה. ננסה לקשט ולצבוע אותו ולהפיח בו חיים על מנת שנרצה לעסוק בו בהתמדה. אנחנו ממש רוצים אותו. הוא חשוב לנו ונשקיע בו כל מה שנוכל על מנת שיהיה חלק מאיתנו ואנחנו חלק ממנו.

בתום ההכנות לבניית המשכן, כליו ובגדי הכהנים. לאחר שקיבלנו את מצוות הקורבנות על כל פרטיהן וסוגיהם השונים, מגיעים ימי המילואים. ימים אלו החלו בכ"ג אדר ונמשכו עד ראש חודש ניסן. בימים אלו בנה משה מדי יום את המשכן ופירקו. בימים אלו הוכשרו הכהנים לעבודתם וידיהם נתמלאו באיל המילואים.(עי' שמות כ"ב)

ציווי ייחודי במינו מקבלים הכהנים לקראת ימי המילואים. "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת־יֶדְכֶם" (ויקרא ח,ל"ג) . הייתכן שיישבו הכהנים כל הימים באהל מועד ולא ייצאו? מה הצורך בכך?

זמן העבודה הינו זמן מרכזי בבית המקדש ובוודאי הכהנים צריכים להיות מרוכזים בו ולא לעזוב את המקדש. מצווה זו הינה לדורות,כך כותב הרמב"ן(ח,ל"ה).ובכל זאת ימי המילואים הינם ימים יוצאים מן הכלל בהם הכהנים מתלמדים לקראת עבודתם. על כן בימים אלו לא יצאו הכהנים מן המשכן אלא בלילה ולצרכיהם גם ביום, אך חלילה לא בשעת העבודה(אב"ע ח,ל"ג).

לימי המילואים תפקיד רוחני גבוה מאוד בהכנת הכהנים לעבודתם. על מנת שהכהנים יהיו באישיותם אותם אשר ראויים לבוא בקביעות לבית המקדש ולשרת את העם בהבאת הקורבנות ובמעשי הכפרה לפני ד', יש צורך לפתח בהם את תחושת השאיפה להתחבר אל בית ד' ולהיות חלק ממנו. פסוקים שונים מלמדים אותנו על שאיפה זו. "אשרי יושבי ביתך!" אינו אלא קריאה תמידית מצידנו לשבח את העוסקים בתורה ובעבודת ד' ולהביא גם אותנו לשאוף לכך. אמירתנו-"אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש-שבתי בבית ד' כל ימי חיי!" הלא עלולה להתפרש כשאיפה קיצונית חלילה, של פרישות מחיי העולם. והנה מקבלת אמירה זו פן חיובי בהדגשתנו כי שאיפתנו מטרתה להית תמיד קרובים אל ד' –"לחזות בנועם ד' ובהיכלו"!. "משום כך נראה לנו, שהישיבה פתח האוהל במשך שבעה ימים כללה גם את התפקיד הזה: הכהנים קלטו שפע הגיונות קודש, המשפיעים על ההכרה והרצון; הללו באים לידי ביטוי במקדש אוהל מועד; והשמירה עליהם היא עיצומה של עבודת הכהונה, שהישיבה פתח האוהל הכינה לקראתה" (רש"ר הירש ח,ל"ה)

למימוש שאיפות אלה יש מקום גם בחיי האדם הפרטי. גם האדם הפרטי צריך להיכנס בחייו לאהל מועד ולהפוך את עבודת ד' בדרך התורה התפילה וגמילות חסדים, לציר המרכזי של חייו. "לא יצא אדם צדיק מפתח אהל מועד, היינו ממחשבת עבודת ה' ".עבודת ד' היא זו שצריכה להפוך להיות הדבר הקבוע בחיינו. לא קביעות של הרגל ואובדן טעם, אלא קביעות של שאיפה לפיתוח תמידי והתקדמות. עד כדי שכאשר ימלאו שבעת ימי המילואים-דהיינו שבעת העשורים בחיי האדם בהם הוא עסוק בבגרות מלאה בהתפתחותו ובהליכה בדרך אותה הוא סלל לעצמו, יעיד עליו בורא העולם כי לא עזב את דרכו.(תורת משה-החת"ם סופר).

חיי השליחות רצופים בהתחדשות. כל אדם נוסף עימו נפגשים, כל יום פותח בפנינו חלונות והכרויות חדשות, שיש לנצלן באופן מלא ,מאחר ואין הבטחה שיחזרו על עצמן. תפקידם של השליחים לדעת להיות באופן קבוע בשליחות. להתמלא כוחות על מנת להמשיך ולהגיע אל כל יהודי באשר הוא ולהביאו אל בית ד'. עד כדי שגם הוא יאמר-אחת שאלתי –אותה אבקש-שבתי בבית ד' כל ימי חיי.

הקהילה היהודית בפרנקפורט בעלת מסורת של למעלה מ 1000 שנה של תורה ולומדיה אשר נקטעה בימי השואה הנוראה. הילקוט שמעוני, השל"ה הקדוש, בעל הפלאה, הפני יהושוע, החתם סופר ,הרש"ר הירש ועוד גדולי תורה רבים למדו לימדו והנהיגו את קהילותיהם בעיר.

יהודי פרנקפורט תרמו בעשייתם רבות להתפתחות העיר ,הכלכלה והאקדמיה, משפחת רוטשילד, אריך פרום ופרנץ רוזנצוייג הינם מעטים מתוך רבים שהשפיעו רבות. גם אנה פרנק שהשפיעה רבות על תודעת השואה בעולם כולו הינה ילידת פרנקפורט.

לאחר השואה שבה והתפתחה קהילה במקום המונה כיום כ 7000 יהודים אשר פועלים בתחומי עשייה שונה ציבוריים ופרטיים.

בקהילה חמישה בתי כנסת, בית ספר מכיתה א' ועד סיום הבגרות, שני גני ילדים, בתי אבות ועוד פעילות רבה וענפה למען הציבור היהודי בעיר ובמדינה.