עושים שלום בירושלים
האתגר הגדול בזמנים קשים אלה הוא לייצר מציאות שבה כל אחת מהדתות שלנו תהיה דווקא כוח להבאת שלום וריפוי לעולמנו השבור
הרב ד"ר יעקב נגן | ב' בתמוז תשפ"ג, 21.6.23
למרבה הצער, ירושלים, שהוגדרה על ידי ספר תהילים כעיר השלום, הייתה לאורך הדורות דווקא מוקד לסכסוכים דתיים רבים.
בין אם היו אלה מלחמות גדולות המופיעות בין דפי ההיסטוריה, ובין אם אלה חיכוכים יומיומיים, להם אנו עדים ברחובות העיר גם בימים אלה, עובדת היותה חלק משמעותי ומרכזי באמונתן של שלושת הדתות – היהדות, האסלאם והנצרות – מייצרת את אותו הפער בין חזון השלום של העיר למציאות בשטח.
לכן, היה מרגש ומרענן, שדווקא בירושלים, התכנסו החודש מנהיגי דתות מכל העולם, לאירוע שכותרתו "מנהיגי דת מתאחדים לשלום", אותו הובילה לא אחרת משגרירות קזחסטן – מדינה מוסלמית ברובה. האירוע היה המשך ל"קונגרס מנהיגי הדתות העולמיות והמסורתיות" שנערך בקזחסטן, ובין הדוברים בו היה ניתן למצוא יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ובהאיים, אשר דיברו כולם בחום, בענווה, בביקורת עצמית והכרה באתגרים ובדרך הארוכה המצפים לאלה השואפים להביא את ברכות השלום לעולם.
אתגר גדול בזמנים קשים אלה הוא לייצר מציאות בה כל אחת מהדתות שלנו תהיה דווקא כוח להבאת שלום וריפוי לעולמנו השבור. לעתים קרובות מדי הדת עוברת מניפולציות והופכת למקור לסכסוך, אבל בדיוק בגלל שהדת היא חלק מהבעיה בסכסוכים שהביאו כל כך הרבה סבל לאנשים באזור שלנו, היא חייבת להיות חלק מהפתרון.
מתי הדת היא חלק מהבעיה? אם צד אחד מאמין שהשני מאמין בדת כוזבת, ועל כן בטוח שבשל כך השני נדחה על ידי אלוהים, הזהות הדתית שלנו תסיט אותנו זה נגד זה. אבל אם כל אחד יאמין בראשו ובליבו, שאותו אלוהים שבו אני מאמין, מתפלל אליו, אוהב ואוהב אותי, הוא אותו אלוהים שהשני משרת ואוהב, אמונה זו תחבר אותנו יחד.
כמנהיגים דתיים זו האמת שעלינו ללמד בכל הקהילות שלנו, אמת אותה ניתן לסכם לשלוש מילים – חיבור לפני תיקון. עלינו לתת לזהויות העמוקות שלנו לחבר אותנו זה לזה, וכאשר יהיה חיבור יחד, נמצא את הדרך לבנות עתיד שיש בו מקום לכולם. כשם שהדת היא כוח לשלום, כשהיא מלמדת על האל המשותף שלנו, היא כוח לשלום כשהיא מלמדת על האנושות המשותפת שלנו.
התלמוד שואל מדוע ברא אלוהים את כל האנושות מאב קדמון אחד? אחת התשובות שניתנות בו, היא כדי שיהיה שלום בינינו. אם יש לנו אותו אבא ואמא, כולנו אחים ואחיות, יש לנו אנושיות משותפת. תשובה נוספת המופיעה גם בקוראן (בסורת אל מאאידה), היא על מנת ללמד את ערך חיי האדם. זאת מתוך המחשבה, שהיות שפעם כל העולם היה רק אדם אחד, אז כל אדם הוא עולם שלם והחיו לא יסולאו בפז.
הדת מלמדת על מערכת היחסים שלנו עם אלוהים ועל יחסינו זה עם זה, ואחד היסודות הגדולים לקיום העולם שלנו, הוא הצורך לקשר את התורות הללו – להבין שהקודש נמצא לא רק על הציר האנכי לשמים, אלא גם בציר האופקי לאחר. כדברי הזוהר הקדוש – אין ריפוי לעולם עד שאנשים יביטו פנים אל פנים. אמת זו, המאחדת את האנושי והאלוהי, עולה גם במשנתו של רבי עקיבא שכלל התורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", וזאת משום ש"חביב אדם שנברא בצלם אלוהים" (משנה אבות ג:יד).
בסופו של דבר, הדתות שלנו שונות אבל אלוהים שלנו אחד, ואנחנו חולקים את האנושות המשותפת שלנו. יהי רצון שכולנו נתקרב לאלוהים על ידי התקרבות זה לזה, ונגשים באמת את רצון האלוהי.
הכותב הוא ראש בית המדרש לישראל והאנושות מבית 'אור תורה סטון'
