Search
Close this search box.

כוחה של הזדמנות שנייה: מסר פרשת בהעלותך על הסתגלות

הרבנית רבקי קרסט, מלמדת בתוכנית חו”ל ע”ש מריה ויואל פינקל של מדרשת או”ת לינדנבאום

%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%99 %D7%A7%D7%A8%D7%A1%D7%98כיצד לומדים להשתנות ולהפוך מן הקצה אל הקצה את הלך הרוח על מנת להסתגל למצב חדש?

היכולת להסתגל למצב חדש היא אחת “המיומנויות הרכות”, כפי שאלה מכונות, החיוניות לצמיחה ולהתפתחות. פרשתנו מגוללת בפנינו כיצד עלינו ללמוד להשתנות בתוך מציאות בלתי-נמנעת, והתיקון המובנה שמשה מכונן ומציג בפני בני ישראל כדי שיוכלו להתמודד עם מצבים דומים בעתיד.

הפרשה מתחילה באחת מנקודות השיא של התורה כולה. לאחר חודשים של עבודה ובניית המשכן, לאחר שנה של חיים במדבר מאז יציאתם ממצרים, בני ישראל מוכנים עתה להתקדם לעבר ארץ ישראל.

הדרמה מורגשת היטב כשאנו קוראים את הפסוקים. אפשר כמעט לחוש בענני הכבוד שהולכים לפניהם, ולשמוע את קולו של משה באומרו:

וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ

וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה ה’ רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

אולם, היציאה מהמדבר אל ארץ נושבת פירושה התנתקות מהשגרה אליה הורגלו בשנה החולפת.  ולכן אין פלא שמיד נשמעות תלונות מחלקים בעם.  הם אינם חפצים בשינוי: 

וַיְהִ֣י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאׇזנֵ֣י ה וַיִּשְׁמַ֤ע ה וַיִּ֣חַר אפ֔וֹ וַתִּבְעַר-בָּם֙ אֵ֣שׁ ה’ בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה.

אירוע זה הוא הראשון מתוך שורה ארוכה של אירועים שבהם בני ישראל יורדים מטה-מטה במדרון חלקלק, שבסופו חוטאים בחטא המרגלים. הם נענשים בכך שלא יזכו להיכנס לארץ ישראל, ינדדו במדבר במשך ארבעים שנה ושם ימצאו את מותם. 

בשלב זה, בני ישראל אינם יודעים כיצד ייגמר הסיפור, אך ללא ספק נפל פגם במסע לארץ ישראל, הן מבחינה לאומית והן מבחינה רוחנית. 

מה עושים במציאות כזאת?  וחשוב מכך, איזה לקח לומדים משינוי המסלול הפתאומי?

מחד גיסא, תמיד קשה להתמודד עם מציאות חדשה.  מאידך גיסא, החיים האנושיים הם תנודתיים מטבעם, ומלאים בעליות ובמורדות.  האתגר הוא למצוא את ההיגיון בתוך הכאוס. 

זוהי בדיוק השאלה שמעסיקה את שריל סנדברג, מנהלת התפעול הראשית של פייסבוק, בספרה “אופציה ב’: ההתמודדות עם מצוקה, בניית החוסן ומציאת האושר”, שאותו כתבה עם הפסיכולוג אדם גרנט לאחר מותו הפתאומי של בעלה, דייב גולדברג ב-2015. 

הספר מתאר את מסעה האישי של סנדברג והתמודדותה עם האבל, וכן את הדרך בה שיקמה את חייה. סנדברג מעניקה לקורא תובנות שיכולות לסייע לו להתגבר על קשיים. “החיים אינם מושלמים לעולם,” היא כותבת. “כולנו חיים בתבנית כלשהי של אופציה ב’.” ציטוט זה משקף את המציאות הכואבת שבה המצב האידיאלי או המועדף עלינו (היינו, אופציה א’) אינו בר-השגה, בדרך כלל בשל נסיבות בלתי-צפויות ובלתי-ניתנות לשליטה. כאשר זה קורה, האפשרות היחידה היא להפיק את המיטב ממה שנותר בשליטתנו (אופציה ב’).

פרשתנו רוויה באופציות ב’. מבלי לגרוע מכבודה של שֶריל סנדברג, פרשת בהעלותך מעבירה מסר דומה, אם כי בהקשר שונה. ממש לפני שבני ישראל מתחילים את מסעם, מספרת לנו התורה על חג הפסח הראשון שחגגה העדה כולה כחלוף שנה בדיוק מיציאת מצרים. 

פסח ידוע כחג החרות והזהות היהודית. כהכנה לכניסתם לארץ ישראל, חוגג העם את חג הפסח ונותן אישור מחודש לזהות היהודית. כמו כן, החג מסמן את השלב הבא של החירות – היינו, החזרה אל ארץ אבותינו. זוהי גם העת לצבירת הכוחות והנחישות הדרושים למשימה האדירה (והכמעט בלתי-נתפסת) – הכניסה לארץ וכיבושה. מכיוון שבני ישראל היוצאים ממצרים אינם עם של לוחמים (לפחות לא בשלב הזה), בני ישראל מן הסתם מרגישים לא מעט פחד לקראת המשימה העומדת לפתחם.

ישנם מספר מקרים בתנ”ך שבהם חג הפסח משמש גם כאמצעי לחידוש ולהתחדשות הזהות הדתית והלאומית של העם. יהושע, למשל, חגג את חג הפסח בפעם הראשונה ברוב-עם, ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. חזקיהו המלך חגג את הפסח כחלק מהתחדשות דתית להצלת בית המקדש הראשון. גם יאשיהו המלך חגג את חג הפסח על מנת לחדש את הברית בין עם ישראל לקב”ה. עזרא הסופר חגג את חג הפסח לאחר חנוכת בית המקדש השני כאות וכסמל להתחייבות המחודשת של עם ישראל לייעודו. כל חגיגות הפסח המוזכרות בתנ”ך מסמנות עד כמה חשוב לנו לציין את היום בו הפכנו לעם שקשור לה’ אלוקיו.  

ולכן, אין זה פלא, שדווקא לקראת חג הפסח, בימים שבהם אנו מחדשים ומחזקים את זהותנו כעם ה’, קמה קבוצה של אנשים נסערים, המביעים תסכול גדול לנוכח הדרתם מאירועי החג: 

וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ וַ֠יֹּאמְר֠וּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב אֶת־קׇרְבַּ֤ן ה’ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

מה מתואר כאן?  קבוצה של אנשים שהיו טמאי-מת ולכן לא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו פונים אל משה בבקשה אחת: איננו רוצים להיות מודרים מהקרבת קרבן הפסח.  גם אנחנו רוצים ליטול חלק!

נסו להיכנס לנעליים של אותם האנשים.  חג הפסח הראשון לאחר יציאת מצרים.  יום היסטורי בלוח השנה היהודי.  לא סתם יום חג – אלא החג בה”א הידיעה.  החג המכונן, שדרכו תיבחן כל ההיסטוריה היהודית לדורותיה.  ואומרים להם שאסור להם ליטול חלק במעמד הזה!

משה עושה מעשה בלתי-צפוי.  הוא לא דוחה אותם על הסף, אלא מתקף את התמיהה שלהם, ומודה שאין לו תשובה ושעליו להתייעץ עם אלוקים בכבודו ובעצמו.  וכאן, במעמד זה, מלמד הקב”ה את משה שיש מושג ששמו “הזדמנות שנייה”.  ואם לדייק – פסח שני.  וכך נוצר לו חג חדש. 

בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃ לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ־ב֑וֹ כְּכׇל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃

פרופ’ רונלד חפץ, מרצה בכיר בבית הספר לממשל על שם ג’ון פיצג’רלד קנדי פיתח מסגרת דרכה ניתן לחשוב על מצבים מעין אלה.  הוא טבע את המושג adaptive challenges  (“אתגרים הסתגלותיים”) ו-technical challenges (“אתגרים טכניים”). 

אתגרים הסתגלותיים כרוכים בשינוי עמוק בערכים, באמונות, בייעוד וביחסים בינאישיים, ודורשים מאיתנו ללמוד, לחדש ולהסתגל.  למשל, פסח שני תוקן כדי לאפשר לטמאים, או לאלה שנמצאים בדרך רחוקה בחג הפסח, לקיים את מצוות הפסח חודש מאוחר יותר. היינו, מצוות החג הותאמו והוגמשו, במקרים ספציפיים אלה, על מנת לכלול במקום להדיר. הדבר דרש שינוי פרדיגמה מצד העדה כולה, וקבלת השינוי בלב שלם. השינוי לא היה ניכר מיד, אך ברגע שאלוקים נתן את תשובתו, הוא לימד את בני ישראל כיצד מתמודדים עם אתגרים הסתגלותיים. גישה זו תהפוך לחיונית עבור העם כאשר “אופציה א'” איננה מתאפשרת. 

הסיפור על פסח שני, שהוא גם סיפור על הזדמנות שנייה, מקדים את פרשיית המתאוננים. בסיפור פסח שני מגולם הלקח של התמודדות באמצעות הסתגלות במקרים שאין תשובה מן המוכן.  אותם אנשים שפנו אל משה רצו להקריב את הפסח במועדו, שהוא המצב האידיאלי, אך המציאות טפחה על פניהם ומנעה מהם את אופציה א’.  משה לימד אותם את סודה של “אופציה ב'”, והם הקריבו את הקורבן לאחר חודש. 

במבט שטחי, נדמה כי פרשיית פסח שני איננה במקומה.  אולם, אם נבחן אותה מתוך ההבנה שאלוקים מקדים רפואה למכה, נבין היטב שיש כאן סיפור שמלמד אותנו על התנהגות הסתגלותית.  מתוך זווית הראייה הזאת, תמיד ישנה תקווה, גם במצבים בהם צריכים בני שראל להסתפק באופציה ב’,

כאשר המציאות איננה אידיאלית.  כאשר דברים לא ממש מתקדמים לפי התוכנית, צריך להכיר בכך, ואז לבחון מה ניתן לעשות ולבחור בחלופה.  אולי זאת לא הבחירה האידיאלית, אבל אולי היא הבחירה הנצרכת באותו הרגע. 

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}