"הקדושה מפגישה את האדם עם א-לוהיו מתוך החוויה המשפחתית של השבתות והחגים (קדושת הזמן); מתוך חווית התפילה, השיחה וההקרבה במרכזים מיוחדים, הלא הם המשכן, המקדש ובית הכנסת (קדושת המקום); ויותר מכול, היא עושה זאת במסגרת המגע היומיומי של האדם עם זולתו – בן הזוג, הצאצא, השכן והזר – וזאת על ידי מעשים ומילים היוצרים מערכות יחסים אישיות ומרוממים אותן (קדושת האדם). הקדושה במקרא מתבטאת פחות בעזיבת העולם הזה לצורך חיפוש אחר הא-לוהי שבשמים, ויותר באתגר להכניס את א-לוהים אל חיינו שעל הארץ".
(מתוך המבוא לספר)
