מָתַי מִתְאַפֶּסֶת דַּקָּה
אִם אֵינְסוֹף לַמִּסְפָּרִים ?
סֵפֶר הַסְּפָרִים תָּחוּם
בִּכְרִיכָה
וַאֲנִי אוֹחֵז בּוֹ בְּאֶצְבַּע וַאֲגוּדָל
ייחודו של ספר זה היא הכנות שלו, הספוגה בנועם ומלמדת אותנו כוחה של ענווה. זהו ספרו הראשון של יהודה ויטלזון, שבו הוא מבקש לבטא את אהבתו ליקיריו, את מחויבותו לעם ישראל ואת הכרת הטוב והכיסופים לאלוהי ישראל.
ויטלזון כותב בצניעות, ביושר, בחתירה אחר הגשמת ערכיו ובהרבה ברק מילולי ואהבת העברית. השירים הם עדויות יופי רגישות מניסיונו ומתפיסת עולמו של המשורר, המצטרפות לכדי יריעת חיים אחת, יריעת חיים הנטועה בעולם החול, אחוזה באהבת האדם וצופה אל הקודש.
