חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9F

מה הבעיה במינוי גרים לתפקידי הנהגה ושררה?

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים, אור תורה סטון

כ”ב בסיון ה׳תשפ״ג (יוני 11, 2023)

כידוע, כאשר גר מתגייר ומצטרף לשורות העם היהודי, הוא הופך להיות ליהודי לכל דבר ועניין. אולם, מעניין שיש תחומים מסוימים שהוא מנוע, לכאורה, מלעסוק בהם. בתחום המלכות, השררה, הסמכות וההנהגה, התורה דורשת שמי שנבחר לתפקידים רמי מעלה יהיה “מקרב אחיך” לא רק באמונות ודעות אלא גם בייחוס המשפחתי. גר לא מוגדר לצורך כך “מקרב אחינו”. כמובן שהדבר מעורר קושי רגשי ומעשי ולכן נעיין מעט בנושא זה.

בפרשת המלך התורה מצווה: “שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ, מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא” (דברים י”ז, טו). לא ניתן למנות מלך אלא אם כן, אמו מישראל. כך למדו חז”ל בספרי מפסוק זה: “‘שום תשים עליך מלך’… מלך ולא מלכה… ‘[לא תוכל לתת עליך] איש נוכרי’ – מכאן אמרו: אין ממנים [= נוכרי] פרנס על הציבור” (ספרי שופטים פיסקא קנז). הגמרא מדגישה את ההרחבה הזו של האיסור: “‘שום תשים עליך מלך… מקרב אחיך’ – כל משימות שאתה משים, לא יהיה אלא מקרב אחיך” (קידושין עו, ע”ב).

מעניין ומעט מוזר הדבר שספר החינוך, מסביר את שורש המצווה מתוך היבט גנטי כביכול ומתוך רצון לשמור על התכונות המולדות של העם היהודי: “שורש המצווה ידוע, כי מהיות הממונה לראש ולהכניע לכל ככל אשר ידבר, צריך להיות על כל פנים מזרע שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם…” (מצווה תצ”ח).

הרמב”ם מרחיב הלכה זו לא רק למלכות אלא לכל תפקיד שיש בו שררה, הלכך לכאורה לא ניתן למנות גר צדק לתפקיד שיש בו שררה:” אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות, עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: ‘לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא’. ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל: לא שר צבא, לא שר חמישים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא, שלא יהא אלא מישראל, שנאמר: מקרב אחיך תשים עליך מלך – כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך…” (הלכות מלכים, ה’, ד-ה). מתוך דברי הרמב”ם משמע שאין שום הבדל בין מלכות לבין המשימות האחרות ולכן אסור למנות גר לכל מינוי שהוא, ואפילו ממונה על אמת המים שמחלקת מים לשדות.

תשובה מעניינת כתב ה’אגרות משה’ בעניין מינוי גר לראש ישיבה: “בקשר למינוי גר למלמד או מגיד שיעור או משגיח או אפילו ראש הישיבה… למעשה יש לידע, שהמצווה של ‘ואהבתם את הגר’ מחייבת אותנו לקרבם ולהקל בכל עניינים אלו. ולפיכך אחר יישוב גדול נראה, שאין להחשיב משרות אלו בתקופתנו כעניין של מעשה שררה, דעיקר תפקיד של ישיבה הוא ללמד לתלמידים כשהם רוצים. ומה שיש כוח להמנהלים והראשי ישיבה על התלמידים לסלקם או שלא לקבל אותם לכתחילה וכדומה, אין זה אלא כמו שררה של בעל הבית על פועליו, שאין זה מעין מינוי לשררה כלל. ולפי זה משרות אלו אינם אלא כמינוי תפקיד, וכעניין של עסק” (אגרות משה יו”ד ד’, סי’ כ”ו). נראה, שגם הרב פינשטיין הרגיש במתח הקיים בין מעמדו האישי וההלכתי של הגר לבין ההגבלות המוצבות בפניו בתחום המקצועי ולכן מנסה למצוא פתח להיתר.

הרב משה שטרנבוך דן בשאלה דומה בקשר למינוי מנהלת בית ספר שהיא גיורת, אבל הוא מוצא בחכמתו את הדרך הטובה להעדיף את התכונות הטרומיות של הגר על פני הייחוס המשפחתי:  “דעתי להתיר אפילו לאיש גר להיות מנהל תלמוד תורה, אם הוא המוכשר וראוי לכך ביותר, שעיקר איסור מינוי גר היינו במינוי על ציבור כמו מלך או שר העיר או ממונה העיר על המים וכדומה, אבל על מוסד לא נקרא מינוי על הציבור אלא על המוסד גופא, וכשראו שטובת המוסד היא לבחור באיש זה, אין בזה איסור שזהו ענין פרטי של המוסד, וע”כ שזה לא נקרא מינוי על הציבור שאינה לציבור אלא על התינוקות או על הילדים של אותו בית ספר לבד” (תשובות והנהגות כרך א סימן תתלח).

הרב א’ בקשי-דורון מצטרף לפוסקים המאפשרים לגר לקבל תפקידי הנהגה דה פקטו וכותב: “מכל האמור נראה שאשה וגר יכולים לשמש כמנהיגים ואפי’ כגדולי הדור, שכוח הנהגתם מחייבת את הסמכות, תפקידים שהסמכות בהם נקבעת לפי כישורי המועמדים והסמכות יונקת מהכישורים שלהם… הם יכולים להורות ולהנהיג ואף לשפוט את ישראל מכוח אמון העם ודעת התורה שבהם…” (בנין אב, א, סי’ סה).

אחד ההסברים לכך שגר יכול לשמש כדיין למרות הפסוק ודברי חז”ל הוא שהגר פסול לכל דבר שיש בו שררה וכפיה, אך כשר לדון דיני ממונות בהסכמת בעלי הדין. כפיה היא שררה ולכן נאסרה, אבל כל מצב שאין בו כפיה אינו  מוגדר כשררה. כלומר, מה שנאסר הוא דווקא שררה ולא קבלה, ולכן אם מקבלים את הגר הוא יכול לדון את ישראל. שררה היא היכולת לכוף ולהפעיל כח וסמכות, אבל אם דנים בהסכמה אין צורך להפעיל סמכות וכפיה.

אכן קיימת רגישות ואפילו אי נוחות בפסול של הגר להתמנות למלך, לדיין ולשאר שררות. מניין נובע הפסול להתמנות לתפקידים ציבוריים? ניתן אולי להציע הסבר מחודש שיסוד הפסול אינו מהותי אלא חברתי. הבעיה, איננה בעיה במעמד האישי של הגר, אלא באופן בו החברה היהודית מקבלת אותו. לכן גם אם הגר יתמנה לתפקיד של דיין ושופט יהיה לו קשה לבצע את תפקידו בגלל מעמדו החברתי שעשוי להיות לעיתים חלש ואינו מאפשר הפעלת סמכות בחברה. כלומר, הבעיה איננה באדם ובגר או בייחוסו, אלא בנסיבות חברתיות שמשפיעות על מעמדו בעיני החברה. זו גם הסיבה שהתורה וחז”ל מקפידים לחזור ולהדגיש את מצוות אהבת הגר ואיסור הונאת הגר, כדי ללמדנו שהחברה צריכה לשנות את יחסה כלפי הגרים וליצור שיוון מלא בין מעמדם ההלכתי למעמדם החברתי. יתכן ושיקולים אלו צריכים לעורר מחשבה ביחס לאפשרות של שינוי מעמדם ותפקידם של גרים בחברה שנוהגת בהם כבוד ואיננה מפלה בין גר ליהודי.

(קורח תשפ”ג)

למאמרים קודמים בסידרת “גרים מספרים”

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}