״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת ראה: עבודת האחדות

נאומו הגדול של משה אשר מכין את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל שם על השולחן עובדה ידועה- אך כזו שאנו לא מרבים להתייחס אליה. לא הגענו למקום ריק, הארץ היתה מלאה. היו בה שבעה עמים, היו בה שלל תרבויות ודתות מרובות.

אחד מן המדרשים המוכרים ביותר, עוסק בעובדה זו ממש:

ילקוט שמעוני תורה פרשת בא רמז קפז
א”ר יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם ולמה התחיל מבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים.

רש”י הראשון על התורה מביא את המדרש הזה בגרסתו המורחבת:

רש”י בראשית פרק א פסוק א (פרשת בראשית)
(א) בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחילא [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטווב [בה] ישראל, ומה טעם פתחג בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

הארץ ניתנה לאומות העולם, לפני שניתנה לנו. כך זה היה אמור להיות. בהמשך היא נלקחה מהם בדין וניתנה לנו. אך גם עצם הנתינה הראשונה לשבעת העממים לא היתה סתמית, היתה לה סיבה.

הדברים מבוססים על פסוק מספר תהילים:

תהלים פרק קיא
(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ אוֹדֶ֣ה יְ֭קֹוָק בְּכָל־לֵבָ֑ב בְּס֖וֹד יְשָׁרִ֣ים וְעֵדָֽה:
(ב) גְּ֭דֹלִים מַעֲשֵׂ֣י יְקֹוָ֑ק דְּ֝רוּשִׁ֗ים לְכָל־חֶפְצֵיהֶֽם:
(ג) הוֹד־וְהָדָ֥ר פָּֽעֳל֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד:
(ד) זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְקֹוָֽק:
(ה) טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ:
(ו) כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם:
(ז) מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל־פִּקּוּדָֽיו:
(ח) סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר:
(ט) פְּד֤וּת׀ שָׁ֮לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה־לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ:
(י) רֵ֮אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה׀ יִרְאַ֬ת יְקֹוָ֗ק שֵׂ֣כֶל ט֖וֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶ֑ם תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד:

מזמור קי”א בספר תהילים עוסק בגדולתו של השם, גדולה המתבטאת במעשיו הישרים והצדיקים. השם לא עושה פעולות סתם, לכל פעולה יש סיבה. נתינת הארץ לעם ישראל הנה פעולה שמוגדרת לא כפלא, לא כצדקה, אפילו לא כאמת וכמשפט, אלא ככח.

מדוע דווקא לקיחת ארץ ישראל, לקיחת נחלת הגויים ונתינתה לעמו, היא זאת אשר מוגדרת ככוחו של הקדוש ברוך הוא? מדוע דווקא מעשה זה הוא כח?

עיון בפסוקי הפרשה שלנו והמדרשים המלווים אותה יכול לשפוך לנו אור על סוגיה זו:

דברים פרק יב פסוק א (פרשת ראה) – ו (פרשת ראה)
(א) אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְקֹוָ֜ק אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כָּל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל־הָאֲדָמָֽה:
(ב) אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּדוּן אֶֽת־כָּל־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן:
(ג) וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא:
(ד) לֹֽא־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
(ה) כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְקֹוָ֤ק אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה:
(ו) וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם:

התורה מתארת את הכמות האדירה של עבודה זרה שיש בארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל להכרית את העבודה זרה, שהייתה בארץ כנען היתה בכל מקום תחת כל גבעה, תחת כל עץ רענן. הפסוקים נותנים את התחושה שארץ ישראל היא המקום עם הכי הרבה עבודה זרה בעולם, אפילו ביחס לארץ מצרים ממנה יצאו ישראל.

זו לא סתם תחושה, המדרש אומר דברים אלו במפורש:

מדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרק יב פסוק ב (פרשת ראה)
את כל המקומות מגיד שהיו כנעניים שטופין בע”ז יתר מכל אומות העולם

דהיינו, הכנענים היו עובדי העבודה זרה הגדולים ביותר ודווקא להם ניתנה ארץ ישראל לפני שהיא ניתנה לעם ישראל. עד כדי כך שהיה נדרש כח בכדי לקחת את ארץ ישראל מן הגויים ולתת אותה לעם ישראל. הדברים האלו אומרים דרשני.

בהמשך הפרשה, התורה עוסקת בנביא השקר:

דברים פרק יג פסוק ב (פרשת ראה) – ו (פרשת ראה)
(ב) כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת:
(ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם:
(ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְקֹוָ֤ק אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם:
(ה) אַחֲרֵ֨י יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֹתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן:
(ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־יְקֹוָ֨ק אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ: ס

המדרש עומד על כך שהקדוש ברוך הוא אף עושה ניסים לעובדי עבודה זרה:

מדרש אגדה (בובר) דברים פרק יג פסוק ג (פרשת ראה)
[ג] ובא האות והמופת. שהקב”ה עושה אות ומופת לע”ז, כגון חנניה בן עזור שבתחלה היה נביא אמת וחזר מאחרי ה’…ד”א חיפש הקדוש ברוך הוא אחר עובדי ע”ז דאפילו יראים בכשפים או במעשה שדים עושים אות ומופת לא ישמע להם שאין בהם ממש:

העבודה זרה מקבלת כוחות מן הקדוש ברוך הוא, עד כדי כך שגם נביא שקר יכול לעשות ניסים.

בפסוקים שראינו קודם מופיע הציווי להילחם בעבודה זרה. ביחס לציווי זה אנו מוצאים אמירה אחרת, אל לנו לעשות כן להשם אלוקינו. כשם שמצווה עלינו להכרית את העבודה זרה, כך מצווה עלינו לא לעשות כך להשם אלוקינו. הרמב”ם בספר המצוות למד מכאן שאין להרוס את בית המקדש, בית כנסת או בית המדרש:

(לא תעשה סה): “שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות ובתי מדרשות וכן אין מוחקין השמות המקודשין ואין מאבדין את כתבי הקדש שנ’ אבד תאבדון וכו’ ואשיריהם תשרפון לא תעשון כן לה’ אלהיכם

סוגיית הריסת בית כנסת נמצאת במסכת בבא בתרא, שם נאמר שאין להרוס בית כנסת אם אין מקום אחר להתפלל בו, או בית כנסת אחר להתפלל בו. דהיינו, הריסה מגיעה רק אם יש תחליף. אין להרוס בלי שיש בית כנסת אחר, או בלי שישנה אופציה אחרת להתפלל.

בהמשך הסוגיה שם מובא הסיפור על הורדוס שמרד בבית חשמונאי והרג את כל החכמים והשאיר רק חכם אחד בחיים, בבא בן בוטא, אותו הוא סימא בצורה אכזרית מאין כמוה. לאחר דין ודברים ביניהם שואל הורדוס את בבא בוטא איך הוא יעשה תשובה על כך שהרג את כל החכמים ובבא בן בוטא עונה לו תשובה מרתקת:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ד עמוד א
א”ל: הוא כבה אורו של עולם, דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור, ילך ויעסוק באורו של עולם, דכתיב: ונהרו אליו כל הגוים. איכא דאמרי, הכי א”ל: הוא סימא עינו של עולם, דכתיב: והיה אם מעיני העדה, ילך ויתעסק בעינו של עולם, דכתיב: הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם.

בבא בן בוטא הפציר בהורדוס לבנות מחדש את בית המקדש השני, שהיה במצב לא טוב כלל. להרוס אותו ולבנות אותו מחדש. התיאור שמתאר בבא בן בוטא את בית המקדש הוא- “ונהרו עליו גויים רבים”. פסוק זה מתאר את בית המקדש באחת מן נבואות הנחמה היפות ביותר של ישעיהו:

ישעיהו פרק ב פסוק א – ד
(א) הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם:
(ב) וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְקֹוָק֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם:
(ג) וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְקֹוָ֗ק אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְקֹוָ֖ק מִירוּשָׁלִָֽם:
(ד) וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה: פ

כל הגויים ינהרו לבית המקדש אשר נמצא בראש ההרים. אותם גויים שעזבו את ארץ ישראל, שהארץ נלקחה מהם וניתנה לנו. אותם גויים יחזרו לארץ ישראל על מנת לעבוד את השם בבית המקדש.

המדרש, שעוסק בפסוק זה ומלמד אותנו על מרכזיותו העולמית של בית השם, הוא חלק מרצף הפסוקים אשר עוסקים בהתרחבות של ירושלים וארץ ישראל:

ספרי דברים פרשת דברים פיסקא א ד”ה כיוצא בו
מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר +תהלים קלב יד+ זאת מנוחתי עדי עד, אמר לו, מה אתה מקיים +ירמיה ל יח+ ונבנתה עיר על תלה, אמר לו, שאין עתידה לזוז ממקומה, אמר לו, מה אני מקיים +יחזקאל מא ז+ ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב הבית למעלה, שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ושערי ירושלם עתידים להיות מגיעים עד דמשק, וכן הוא אומר +שיר השיר’ ז ה+ אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה שנאמר +זכריה ט א+ ודמשק מנוחתו, ואומר +ישעיה ב ב – ג+ והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ואומר והלכו עמים רבים וגו’.

ירושלים תגיע עד דמשק, היא תתרחב. ארץ ישראל תתרחב ובלב ההתרחבות הזאת יהיה הר בית השם, בלב של הכל.

להתרחבותה של ירושלים יש השפעה של ממש על חלוקת הנחלות בתוך הארץ, שהרי המדרש מלמד אותנו שירושלים שייכת לכל השבטים כולם:

מדרש אגדה (בובר) דברים פרק יב פסוק ד (פרשת ראה)
מכל שבטיכם, מכאן שירושלים לא נחלקה לשבטים, שכל השבטים היה להם חלק בה:

התרחבותה של ירושלים הורסת את חלוקת הנחלות. התרחבות הארץ העתידית תייתר אף היא את החלוקה לשבטים ערב הכניסה לארץ. בחזון העתידי אותם גויים שעזבו את הארץ, חוזרים לארץ בכדי לעבוד את אלוקים, בהר השם ומקום עבודת השם. עיר האלוקים הולכת ומתרחבת.

דברים אלו משרטטים לנו איך תיראה הארץ בעת הגאולה, בעולם משיחי, עולם בו לא שייך לדבר על עבודה זרה. ההבדלים בין המציאויות הם משמעותיים. בעוד שבעבודה זרה עובדים בכל מקום, עבודת אלוקים נעשית במקום אחד ההולך ומתרחב, מקום ההולך וכולל את הכל. מקום שככל שהוא מתרחב הוא מבטל את ההבדלים בין השבטים, בין בני האדם ומעמיד את כולם כיחידה אחת ביחס לקדוש ברוך הוא.

זהו אכן חזון עתידי ונשגב.

הרבה יותר פשוט לחוש בקשר האישי והישיר לעבר הנשגב, קשר המגיע תחת כל עץ ותחת כל גבעה. מה שמייחד את הארץ יותר מכל הוא שבארץ הזו היה הכי הרבה פניה אל המעבר, הכי הרבה פניה לפן הנסתר של המציאות. הארץ הזו היא הארץ הרוחנית ביותר בה מתַרגלים הכי הרבה רוחניות. כל עוד לא היה עם ישראל בנמצא, הארץ היתה נתונה בידי האומה הכי רוחנית שיש, האומה שהכי מתאימה לדרוש את האלוקים דרך הפירוד ולא דרך האחדות.

אך כשעם ישראל יצא ממצרים והגיע לארץ ישראל – עבודת אלוקים עולה מדרגה. בדיוק כמו שלא הורסים בית כנסת בלי שיש מקום תפילה אחר, בדיוק כמו שהורדוס בונה את בית המקדש מחדש כתמורה על הרג החכמים, כך גם הארץ נלקחת מעובדי האלילים, הצורה הנמוכה יותר של החתירה לרוחניות. רק שיש תחליף ראוי יותר וגבוה יותר מעבודת אלילים- עבודת האחדות של עם ישראל.

הפיתוי של עבודה זרה הוא גדול, לשאוף לרוחניות דרך כל מקום, תחת כל עץ רענן ומעל כל גבעה. אך עבודת השם דורשת משהו אחר, היא דורשת מכולנו, בשלב ראשון עם ישראל ובשלב שני בני העולם כולו, להתאחד ולעמוד כולם יחד ביחד אל מול האלוקים, באחדות גדולה.