״המדרש ההלכה והמיתוס״ – פרשת שופטים: שופטים. נבואה ומזל
מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה בכולל דעה ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום
שבת שעברה עמדנו על כך, שארץ כנען אליה נכנסים עם ישראל היא ארץ אשר מיועדת לחיי הרוח. לכן ישבו בה הכנענים שהיו אומה בלי קשר לפן הנסתר של המציאות. הם עבדו וזבחו תחת כל עץ רענן ועל כל גבעה. הכניסה לארץ מפגישה את עם ישראל עם התרבות הזו של אומות כנען, של שבעת העממים. במהלך תקופת הנחלה ואף לאחר מכן עם ישראל נחשף לתרבות הזאת אשר משפיעה עליו עמוקות, לא בגלל חוסר עבודת האלוקים שבה, אלא להיפך- בגלל האופן הנפוץ בה נחווית עבודת אלוקים בתרבות זו.
אחד מן הדברים שעם ישראל נתקל בהם, מעבר למקומות הפולחן המרובים, היא תרבות של פניה ושיח ישיר עם אלוקים, חיים עם הוראות מדויקות וברורות של רוח בכל דבר שהאדם עושה. דבר זה נקרא מעוננים וקוסמים.
דברים פרק יח פסוק יד (פרשת שופטים) – כב (פרשת שופטים)
(יד) כִּ֣י׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ יוֹרֵ֣שׁ אוֹתָ֔ם אֶל־מְעֹנְנִ֥ים וְאֶל־קֹסְמִ֖ים יִשְׁמָ֑עוּ וְאַתָּ֕ה לֹ֣א כֵ֔ן נָ֥תַן לְךָ֖ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ:
(טו) נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן:
(טז) כְּכֹ֨ל אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ מֵעִ֨ם יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּחֹרֵ֔ב בְּי֥וֹם הַקָּהָ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֣א אֹסֵ֗ף לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־קוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י וְאֶת־הָאֵ֨שׁ הַגְּדֹלָ֥ה הַזֹּ֛את לֹֽא־אֶרְאֶ֥ה ע֖וֹד וְלֹ֥א אָמֽוּת:
המדרש נותן דוגמא למה הכוונה במעוננים וקוסמים:
מדרש הגדול דברים פרק יח פסוק יד (פרשת שופטים)
ד”א ואתה לא כן נתן לך ה’ אלהיך. שאין להן לישראל מזל. מעשה בר’ ינאי ור’ יוחנן שהיו יושבין בפילי שלטבריה, והיו שם שני אסטרוגלין, ראו שם שני יהודים הולכין למלאכתן, אמרו אותן שני אסטרוגלין ראיתם שני יהודים הללו, עכשו הנחש שורפן ואינן נכנסין למדינה. כיון ששמעו כך ר’ ינאי ור’ יוחנן, ישבו ושימרו על פתח המדינה לראות אם הם נכנסין אם לאו, ואותן שני יהודים חזרו ממלאכתן ונכנסו לעיר. אמרו להן ר’ ינאי ור’ יוחנן לאותן אסטרוגלין לא אמרתם ששני יהודים הללו יוצאין ואינן נכנסין, שהנחש שורפן, הרי יצאו בשלום ונכנסו בשלום. התחילו אסטרוגלין מביטין בהן, אמרו להן מה עשיתם היום, אמרו להן לא עשינו כלום, אלא כשם שהיינו למידין לעשות, קרינו את שמע והתפללנו. אמרו להן אם כן, יהודים אתם, ואין אסטרוגילא מתקיימת בכם, שנאמר ואתה לא כן נתן לך ה’ אלהיך.
המדרש מספר לנו על סיטאוציה בה עומדים בשער העיר שני אסטרוגלין, אנשים אשר בקיאים בסימנים ומזלות ומזהירים את העוברים ואת השבים מפני סכנות הבאות בדרך. הם ראו במזלות שאותם יהודים לא יחזרו בשלום ממלאכתם לאחר שיכיש אותם נחש בדרך חזרה מן העבודה. באופן מפתיע דבר זה לא התרחש והם חזרו בשלום. ניתן לראות בסיפור זה את הנחש ש”לפתח חטאת רובץ”, ודאי אל מול עולם החומר. מי שיוצא לעולם החומר סופו שיחטא בחטא הנחש, אך נראה שליהודים היתה סוג של דרך להתחמק מן הדטרמיניזם הרוחני הזה. הסיבה לכך היא שהאסטרוגליא אינה פועלת על היהודים. היהודים תולים את זה בכך שהם אמרו שמע ישראל והתפללו, אך בשביל האסטרוגלין דבר זה אינו סיבה, אלא סימן, מבחינתם עם ישראל מוחרג משלטון המזלות.
במבט ראשוני זה נשמע נפלא, עם ישראל הוא עם מיוחד שחלים עליו חוקים אחרים. אך כאשר חושבים על רעיון זה קצת יותר לעומק, מגלים משהו לא כל כך פשוט. נתיב שלם של קשר עם הנסתר סתום בפני עם ישראל. יותר מכך, זהו נתיב שמעניק בטחון, שהרי בדרך כלל האסטרולוגיה אכן עובדת. אך לא כך עם ישראל, אצל עם ישראל הדברים מורכבים הרבה יותר. אין כל ערובה לנוכחות הנסתר בחיים של ישראל. אין דרך בטוחה בה הנסתר אכן יהיה נוכח בחיים ויתווה את מציאות החיים. בניגוד למי שיש לו אסטרולוגיה, שמבין את הנסתר לעומק, עם ישראל הרי הוא כעיוור המגשש באפילה.
דבר זה כבר מתחיל מאברהם אבינו:
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שופטים סימן יא
(יא) [יח, יד] ד”א כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם וגו’ ואתה לא כן מדבר באברהם שהיה רואה באיסטרולוגין שהיה המזל אומר לו שאין אברם ולא שרי מולידין, מה עשה להם הקדוש ברוך הוא א”ר יהודה ברבי סימון בשם רבי חנין כתיב (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה העלה אותו למעלה מכפת הרקיע, ואין חוצה אלא הרקיע שנא’ (משלי ח) עד לא עשה ארץ וחוצות, וכן הוא אומר (ישעיה לג) הן אראלים צעקו חוצה, א”ל הקדוש ברוך הוא מה שאמרת הנה בן ביתי יורש אותי (בראשית טו), לא כן הדבר כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, א”ל אתה אומר לי שאני מוליד, א”ל הקדוש ברוך הוא צא מן המדה אברם אינו מוליד אברהם מוליד שרי אינה מולדת שרה מולדת, ויוצא אותו החוצה א”ל הרי אתה למעלה מן המזל מי גדול ממי לא אתה שאתה למעלה ממנו, הבט נא השמימה שא נא עיניך השמימה אין כתיב כאן אלא הבט כאדם שהוא מביט מלמעלה למטה, וכן הוא אומר (תהלים יג) הביטה ענני ה’ אלהי, ויאמר לו כה יהיה זרעך, מיד והאמין בה’, אמר להם משה מה אברהם הניח את המזל ולא היה עוסק בו אף אתה לא כן נתן לך ה’ אלהיך.
המדרש מספר לנו שבהתאם לראיה בכוכבים, להבנת הכוחות הנסתרים אשר משפיעים על המציאות, לאברהם ושרה לא היו אמורים להיוולד ילדים. השינוי שהתרחש פה הוא דרמטי, הקדוש ברוך הוא הולך כנגד הפן הנסתר של המציאות ומשנה את המזל, את פן הנסתר של אברהם ושרה על ידי שינוי השם שלהם. בכך הוא מנתק אותם ואת זרעם אשר ממשיכים אותם, משלטון המזלות ושם אותם על נתיב אחר. השם השונה מבטא את השגחת האל, אך גם שם את אברהם ושרה בדרך לא סלולה, בדרך שייחודית רק להם ולזרעם. מדרש אחר מנסה להגדיר מה בדיוק הנתיב הזה.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שופטים סימן יב
(יב) [יח, יד] ד”א כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו אמר ירמיה הנביא כדנא תימרון להון וגו’ (ירמיה י) א”ר אליעזר כדנא תימרון אם יאמרו לכם או”ה לעבוד ע”ג אמרו להם אם יכולה היא להעביר השמים והארץ נעבדנה ואם לאו יאבדו מארעא, רבי יהושע אמר אמרו להם אם יכולין לעשות שמים וארץ נעבדנה ואם לא יאבדו מארעא, רבי עקיבא אומר אמרו להם אם יכולים להעביר את השמים ואת הארץ ולעשות אחרים מצבע אחר נעבדנה ואם לאו יאבדו מארעא, ג’ פילוסופין היו לאדריאנוס ולא היה עושה דבר עד שהיה נמלך עמהם אמר להם מבקש אני לעשות עצמי אלוה, אמרו לו שלשתן אחד מדברי רבי אליעזר ואחד מדברי ר’ יהושע ואחד מדברי ר’ עקיבא, הלך לביתו והיה מיצר, נכנסה אשתו אצלו אמרה לו על מה אתה מיצר, אמר לה שבקשתי לעשות עצמי אלוה והם לא הניחו אותי, אמרה לו הם לא אמרו לך כראוי אני אומר לך דבר אחר פקדון אחד יש לו אצלך תן לו פקדונו ועשה עצמך אלוה, אמר לה ומה פקדונו אמרה לו הנפש, אמר לה ואם תצא נפשי מה אעשה, אמרה לו הנפש שבך אין אתה שולט בה שכן כתיב (קהלת ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, והיאך תוכל לעשות עצמך אלוה
המדרש מתאר איך אדריאנוס רוצה להפוך לאלוקים. אך הוא מבין שהוא אינו יכול, הוא אינו יכול לעשות ארץ ושמים, לא יכול לשנות את הטבע, הוא לא יכול לשלוט על הטבע. אשתו של אדראינוס אומרת לו שהדברים נכונים, אך הם נכונים רק למי שיש לו נפש. מי שאין לו נפש, אכן יכול להפוך להיות אל. הנפש היא פקדון מאת האלוקים בתוך האדם, פקדון אשר מגביל את האדם. מי שמוכן לוותר על הנפש שלו יוכל לעשות עצמו אל. הוא מבין את האבסורד שבדבריה. הוא מבין שלמרות שהוא מבין הכל ושולט על הכל, בתוכו פנימה יש נקודה עליה הוא לא שולט. התנתקות ממנה אינה אומרת שלטון עליה אלא פשוט מוות.
בחכמתה היא שיקפה לו נקודה משמעותית, אם אין אדם יכול לשלוט על הרוח, איך הוא יוכל לעשות את עצמו אל?
דבריה הם דברים פשוטים, אך הם דוקרים את הנקודה אשר מתסכלת את אדריאנוס. האם אדריאנוס לא ידע זאת? האם הוא לא הבין שבתור אדם הוא מוגבל? התשובה המרתקת היא כן ולא. הוא אכן מבין את המוגבלות שלו בתור אדם, אך בו בזמן הוא הגיע לכזו רמת הבנה של המציאות ושל הפן הנסתר של המציאות, שהוא באמת יכול לראות את עצמו כאל. מבחינתו זה שהוא אינו מסוגל לברוא ארץ ושמים, אינה סיבה מספקת לעובדה שהוא לא יכול להיות אל, זאת משום שהוא מסוגל לדמיין את עצמו, עם עבודה ועם התפתחות נוספת, כבורא את הגשמיות. לא כן ביחס אל הרוח שנמצאת בו שהוא עצמו אינו מסוגל לשלוט בה. הרצון להיות אל, מעמת אותו עם הנקודה שנוח לו – ואולי לכל עובדי האלילים – להדחיק, הוא אינו מסוגל לכלוא את רוחו שלו.
אך יש לכך גם צד שני. הבטחון שאדריאנוס מפגין ביחס למציאות עצמה הוא לא פחות ממדהים. אין לו גבול טבעי, כי מבחינתו הטבע לא באמת גבול, מגבלה זמנית. הוא מבין את הטבע ואת מה שמעבר לטבע. המקום בו הוא נכנס למבוכה זה מתי שהוא עומד ביחס לרוח שלו עצמו. לעומת זאת, חכמי ישראל רואים במציאות עצמה גבול, מבחינתם גם היא, המציאות עצמה, נתפסת כמגבלה בלתי עבירה.
ניתן להבין את הדברים כאשר משווים בין המעוננים והקוסמים שמבינים את הכל ומוצאים סימנים ל”מעבר” בכל דבר, אל מול הדמות שמוצבת כאלטרנטיבה לדמויות הללו: הנביא.
הפסוקים מתארים שבעת השהות בארץ יקומו עוד נביאים לעם ישראל:
(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:
(יח) נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ וְנָתַתִּ֤י דְבָרַי֙ בְּפִ֔יו וְדִבֶּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוֶּֽנּוּ:
(יט) וְהָיָ֗ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִשְׁמַע֙ אֶל־דְּבָרַ֔י אֲשֶׁ֥ר יְדַבֵּ֖ר בִּשְׁמִ֑י אָנֹכִ֖י אֶדְרֹ֥שׁ מֵעִמּֽוֹ:
(כ) אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא:
(כא) וְכִ֥י תֹאמַ֖ר בִּלְבָבֶ֑ךָ אֵיכָה֙ נֵדַ֣ע אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְקֹוָֽק:
(כב) אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֗ק וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָבֹ֔א ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְקֹוָ֑ק בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ: ס
בארץ ישראל יקומו עוד נביאים לעם ישראל. מה הוא בדיוק תפקידו של הנביא? המדרש נותן תשובה מפתיעה:
מדרש הגדול דברים פרק יח פסוק יח (פרשת שופטים)
יח) ד”א כמוך. כמוך בתוכחות זה ירמיה. את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה נתנבא ארבעים שנה וזה כמותו, זה נתנבא על ישראל ויהודה וזה כמותו, זה עמדו בני ישראל כנגדו וזה כמותו, זה הושלך ליאור וזה הושלך לבאר, זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל על ידי עבד, זה בא בדברי תוכחות וזה כמותו, לכך נאמר כמוך. או מה משה מדבר עמו פנים בפנים, אף נביא יהא מדבר עמו פנים בפנים, ת”ל ונתתי דברי בפיו, דברי אני נותן בפיו, איני מדבר עמו פנים בפנים.
תפקידו של הנביא לתת תוכחות. הוא אינו שולט על הפן הנסתר של המציאות ותפקידו אינו לעשות ניסים (למרות שהיו נביאים שעשו ניסים). תפקידו הוא להוכיח את העם ואת המלך. אלוקים נותן לנביא את הדברים בפיו, אך לא פנים בפנים. הדיבור פנים בפנים היה רק עם משה, לכן למשה היא בטחון רב בנבואתו. הדיבור עם הנביא אינו פנים בפנים, וכך עצם הנבואה מלווה בחוסר בטחון אצל הנביא עצמו.
איך יודעים אם הנביא הוא נביא אמת ולא נביא שקר? דבר זה נמדד על בסיס העתיד:
מדרש הגדול דברים פרק יח פסוק כא (פרשת שופטים)
כא) וכי תאמר בלבבך וג’. אין אומרין לנביא קרע לנו את הים, או החיה לנו את המת, ואחר כך נאמין בך, אלא אומרין לו, אמור לנו דברים שעתידין להיות, והוא אומר להן, אם באו דבריו כולן, בידוע שהוא נביא אמת, ואם נפל מדבריו אפלו דבר אחד קטן, בידוע שהוא נביא שקר, וכן הוא אומר, אשר ידבר הנביא בשם ה’ ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה’, והוא שיהיה אותו דבר שהבטיח בו דבר טובה, אבל אם היו דברי פורענות, ולא נתקיימו דבריו, אין בזה ראייה שהוא נביא שקר, שהקב”ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיהו, הוא שירמיהו אומר לחנניה בן עזור, אך שמע נא את הדבר הזה וג’ (ירמיה כח, ז).
המדרש מלמד אותנו שבוחנים נביא לא על ידי ניסים, אלא מקשיבים לדברי הנביא ביחס לעתיד ורק מתי שהעתיד מתממש – ידוע שמדובר בנביא אמת ולא בנביא שקר. מתי בדיוק העתיד יתממש? את זה אנו לא יודעים. יש נבואות שנראה שעדיין לא התממשו, אנו עדיין ממתינים להתגשמותן. דבר זה מעמיד אותנו בפוזיציה לא פשוטה, פוזיציה של חוסר בטחון, פוזיציה של ציפיה ולא של הבנה. אנו מחכים שדברי הנבואה יתממשו ומה עד אז? אנחנו בספק.
יש המכנים פוזיציה זו הסתר פנים. כאשר הפנים גלויות, אזי הכל ברור ומובן. ישנה הבנה במהות הנסתר, ישנה הבנה איך הוא משפיע על העולם. לפי פוזיציה זו הנסתר הוא עוד סוג של מדע, עוד סוג של ידע. אך כאשר נכנסים לעולם של הסתר פנים, הדברים נהיים יותר מעורפלים. אין יותר הכרח שמשהו יתרחש, לא יודעים איך דברים מתרחשים והאם הם יתרחשו. הדברים הם כבר לא עובדה אלא אפשרות.
ספק זה מופגן פעמים רבות על ידי חכמי ישראל גם ביחס למציאות עצמה. המציאות עצמה אינה יציבה, המציאות עצמה אינה ברורה. אפילו חרב חדה מונחת על צאוורו של אדם אל ימנע את עצמו מן הרחמים. האם זה יעבוד? שאלה מצוינת, האם יש אופציה? אולי. אנו פשוט לא יודעים. זו היא המשמעות של הסתר פנים.
אך גם יותר מכך, הסתר הפנים בהנחה והוא אמיתי ולא רק אשליה, גם פותח פתח לחופש ממשי. העדר בהירות מאפשר יצירה. המרווח אמנם משאיר אותנו לבד מחד, אך הוא גם נותן את המרווח לעתיד דינמי וגמיש. מהרבה בחינות כל נבואה שלא התרחשה, אין זה אומר שהיא לא תתקיים, אלא זה אומר שהיא עתיד אפשרי אליו אפשר לחתור. אין גבולות למה שעתיד לקרות או למה שיכול להתרחש.
תודעת הסתר הפנים מאפשרת לנו את התקווה שהנבואות אכן יתממשו, שהמציאות אכן תשתנה לטובה. יש משהו מפתה בלדעת ולהבין הכל, אך כאשר יודעים ומבינים הכל, שהכל ברור כמו קו אחד חד, איזה מקום יש להתפתחות? איזה מקום יש ליצירה? איזה מקום יש להפתעה? המעוננים והקוסמים מכניסים את המציאות כולה לסדר. לא כך היא דרכן של ישראל, לא כך היא דרכה של הנבואה.
