פרשת קרח: כשמעשים הם תוצאה של כאב אישי
הרב צורי וחנה חסון, שליחי מכון ברן-עמיאל בסיאטל, וושינגטון בה הם משמשים כמורים בתיכון הדתי "נורת'ווסט"
אף-על-פי שמעשיו של קורח מזעזעים אותנו בכל פעם מחדש, הפרשה הספציפית הזאת היא אחת מתוך רשימה ארוכה של תלונות בני ישראל כנגד משה. כתוצאה מכך, פוקדים אותם עונשים מאת ה' והאווירה במחנה ישראל איננה מלבבת, בלשון המעטה.
קרח מגייס את דתן ואבירם – שמאז יציאת מצרים שמרו טינה למשה – לשורות המרד. שהרי האנשים הניצים שמשה ניסה לעצור היו דתן ואבירם בכבודם ובעצמם. היו הם אלה שענו בעזות מצח – "הלהרגני אתה רוצה כאשר הרגת את המצרי?". קרח, מצידו, עושה כל מאמץ למצוא אנשים שהיה בליבם על משה.
קרח מרגיש כי הגיעה העת להתחיל במרד. אבל במה בעצם מרד?
רש"י מבאר כדברי מדרש תנחומא ואומר כי קרח לקח עצמו לצד אחד [פרש מן הציבור] להיות נחלק מתוך העדה לעורר [לערער] על הכהונה מכיוון שמשה מינה את אהרן לשמש ככהן גדול. לטענת קרח, מינויו של אהרן היה מינוי אישי של משה ולא בחירתו של הקב"ה. כיצד ייתכן שמשה ואהרן קדושים יותר משאר העם? רש"י על במדבר ט"ז, ג' (בשם מדרש תנחומא) מפרש כי טענתו של קרח הייתה שכל ישראל קדושים מאחר שכל ישראל קיבלו תורה בסיני.
אולם מבחינתו של קרח, הקש ששבר את גב הגמל לא היה התפקיד שקיבל אהרן, אלא העובדה שאליצפן מונה לתפקיד רם יותר מאשר הוא עצמו. אליצפן היה בן-דודו של קרח, בנו של אחיו הצעיר של אביו של קרח. מינויו של אליצפן לא היה הוגן! קרח הרגיש שהוא חייב לפעול. הוא לא יכול היה לחיות עם הבושה. הרי הוא עצמו היה עשיר, חכם, בעל יכולות… הא כיצד ייתכן שלא נבחר?
אנחנו הרי מכירים את הסיפור. הקב"ה מבקש מאהרן הכהן ומקרח ועדתו להביא מחתות ולהקריב קטורת. אלוקים אומר את דברו: ותצא אש ותאכל את מקריבי הקטרות, ותפתח האדמה את פיה ותבלע את עדת קרח. אהרן הוא ללא ספק האדם שנבחר לשמש ככהן מאת ה'.
ייתכן שטענתו של קרח הייתה במקומה. ייתכן אפילו שצדק. עם זאת, אלוקים מבהיר לו, באופן שלא משתמע לשני פנים, שהצעדים שנקט ואופן התנגדותו לבחירה של ה' לא היו רצויים. בין אם קרח היה אכול קנאה, ובין אם מעשיו נבעו מתחושה אמיתית של אי-צדק, הוא לא התנהל כראוי, ותגובתו לא הייתה יפה לאותה השעה ולאותו המקום. נראה כי קרח לא הבין שיש ביכולתו לתרום הרבה מאד על ידי עבודתו במשכן כאחד מבני לוי. הוא לא השלים עם מעמדו אף-על-פי שהיה במעמד גבוה יותר מרוב בני ישראל.
בדומה לקרח, תמיד יהיו מצבים שבהם נרגיש שאנו יודעים טוב יותר מכולם כיצד להתנהל, או שמגיע לנו לקבל תפקיד חשוב יותר. יהיו פעמים שנרגיש שלא קיבלנו את ההכרה וההוקרה שמגיעות לנו. אולם יש לזכור כי מצבים אלה הם חלק מהחיים. בניגוד לקרח, כאשר מתרגשים עלינו דברים מאתגרים, רצוי לנשום נשימה ארוכה ולהירגע, ואף לקחת כמה צעדים אחורה. אנו השליחים כבר עושים הרבה מאד טוב עבור הקהילות היהודיות שלנו. אנו עסוקים בהוראה, בחיבור ובמתן השראה. עלינו ללמוד מכישלונו של קרח ולהבין שלמרות האמונות והתחושות האישיות שלנו, יש לנו עוד הרבה לתת ויש עוד עבודת ה' מרובה שצריכה להיעשות עבור העם היהודי. אנו בני מזל שנפל בחלקנו לעסוק בשליחות. ככל הנראה, זהו בדיוק המקום שה' רוצה שנהיה בו בעת הזאת.
התיכון הדתי נורת' ווסט בסיאטל, וושינגטון, הינו התיכון היחיד בצפון-מערב ארצות הברית המשתייך לזרם האורתודוכסי-מודרני. בית הספר משרת את הקהילה האשכנזית ואת זו הספרדית, ומצטיין ברמת לימודים גבוהה – הן במקצועות היהדות והן במקצועות הכלליים. העיר סיאטל היא מקום משכנן של הקהילות הספרדיות שמוצאן מטורקיה ומהאי רודוס, ואין דומות להן בכל העולם כולו.
