מרוקנים את התורה מתוכן
גם אם מקדמי חוק יסוד לימוד תורה, בטוחים שהם מעצימים את התורה – הרי בפועל הם מרחיקים אותה מהעולם • אבוי לנו שככה חושבים עלינו השמרנים, שהתורה שלנו, של כולנו, היא תורה של לימוד בלבד ולא של פעולה ממשית במציאות
הרב שי נוה, 27.7.2023
עוד בטרם התפזרו ענני אבק ההתגוששויות סביב הרפורמה המשפטית, זימן לנו ח”כ הרב משה רוט מיהדות התורה סערה ציבורית חדשה, בדמות הצעת חוק יסוד: לימוד התורה.
אל מול הטענות שנשמעו בעקבות הצעת החוק בדבר הפגיעה בערך צבא העם ובביטחונה של מדינת ישראל, תוך שלל השוואות מי מהערכים חשוב יותר – צעקה מפרקת עלתה בי מבפנים על האופן שבו השיח שנוצר בעקבות ההצעה מרוקן את התורה מתוכן ומרחיק אותה מהעולם.
“תורה מגנא ומצלא” זועקים חברי הכנסת החרדים וכותרות העיתונות החרדית, בטענה כי לימוד התורה של “חברת הלומדים” – אותם האברכים ובחורי הישיבות החרדיות – והתמסרותם המלאה לכך הם בגדר פעולת הגנה והצלה פיזית ורוחנית על מדינת ישראל.
אני מאמין בכל ליבי שהשיוך לממד רוחני מציל את האדם מהקיום הנמוך. לימוד תורה בכלל, ובפרט לימוד שיודע לקשור תורה לחיים ולמציאות, הוא בעל חשיבות רבה, ויש בו יכולת להגן עלינו מעבירות ומסטיות, שנזכה. אך מה הקשר בין הלימוד בישיבות הקדושות לבין איזושהי פעולה של הגנה והצלה ישראלית, בטח לא פיזית? אוי לנו מחילול התורה ומחילול השם שאמירה כזו מייצרת. אוי לנו מהאופן שבו היא הופכת את התורה לעניין מיסטי רוחני המנותק מהחיים, חלול ומרוקן.
בחיפוש במקורות, לא יימצא ולו מקור אחד שמאשר את רעיון “חברת הלומדים” ושפוטר אותם מלצאת למלחמת המצווה שהיא מנת חלקנו מעצם ישיבתנו בארץ הזו, תוך מתן היתר לאנוס מיליוני אזרחים לממן את לימודיהם בישיבות. כמו כן, גם אם מקדמי החוק בטוחים שהם מעצימים את התורה ומגדילים אותה – הרי בפועל הם מרוקנים אותה ומרחיקים אותה מהעולם, והופכים אותה למשהו אזוטרי שבינו לבין “תיקון עולם” או “חוקים ומשפטים צדיקים” אין שום דבר.
בשבוע שעבר השתתפתי בסיור במוזיאון העם היהודי “אנו”, שבו יש מיצג שכולל שני שולחנות זה מול זה – באחד מיוצגים הזרמים הליברליים של היהדות, ובצד השני הזרמים השמרניים. בתיאורים של כל התנועות הליברליות יש ניסיון להגדיר מהי הפעולה שלהם בעולם, מהם הבשורה והתיקון והשינוי; ואילו בתיאורים של הזרמים השמרניים אין שום דבר מזה, אלא רק התייחסות לספרים שלומדים בכל אחד מהם.
בעודי מביט במיצג היכתה בי תחושה קשה – אבוי לנו שככה חושבים עלינו השמרנים, שהתורה שלנו, של כולנו, היא תורה של לימוד ספרים בלבד ולא של פעולה ממשית במציאות. אחרי כל זה, אני לא מתפלא שאנשים מסוגלים לבכות ולצום ולשבת על הרצפה ולומר קינות בתשעה באב, ובה בעת להביא את החברה בישראל אל סף פיצוץ.
