ללכת בדרכו של הקב"ה

הרבנית רוית קלך עמיתה בכולל דעה ע"ש סוזי ברדפילד

בתוך רצף הברכות בפרשה שלנו אומר משה לעם את הדברים הבאים:  

יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.  דברים כח, ט

המילה "כי" משמשת כתנאי  -אם תשמור את מצותיו והלכת בדרכיו – אז יקימך להיות לו לעם קדוש כאשר נשבע.

האם הליכה בדרכו של האל אינה זהה לשמירת המצוות? אם כן- למה היה צריך משה להוסיף זאת? 

הוראה זו של משה לעם מופיעה עוד מספר פעמים בספר דברים:

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ דברים י, יב

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ דברים יא, כב

אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן.  דברים יג, ה

כאשר מדובר על הליכה בדרכו של אדם- מסופר לנו בספר שמואל על בני עלי  (שמואל א, ח): 

 ג וְלֹא–הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ–שֹׁחַד—וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט.  

ד וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל–שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה

ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה–לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ—כְּכָל–הַגּוֹיִם

הבנים פעלו בשונה מאביהם. מכאן ש"הליכה בדרכו של" משמעותה לעשות כמעשהו, להתנהג כמוהו.    

מה היא דרך האל? ומה זו הליכה בה?

אחרי מעשה העגל מבקש משה מהקב"ה- וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת–דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. (שמות לג יג) ובהמשך מופיעות י"ג המידות. 

אומר לנו על כך המדרש בספרי–

ללכת בכל דרכיו – אלו דרכי הקב"ה, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה (שמות ל"ד). ואומר: כל אשר יקרא בשם ה' ימלט (יואל ג'). וכי היאך אפשר לו לאדם לקרא בשמו של הקב"ה?! אלא מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. מה הקב"ה נקרא צדיק, שנאמר: צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו (תילים קמ"ה), אף אתה הוי צדיק. הקב"ה נקרא חסיד, שנאמר: וחסיד בכל מעשיו, אף אתה הוי חסיד…" (ספרי פרשת עקב פיסקא מ"ט).

תשובת הספרי:

אדם הפועל לפי יג המידות של האל הוא הנחשב הולך בדרכו. לכאורה, אין מדובר בקיום המצוות אלא במה שמעבר להן: "ועשה מתנת חנם לכל", "אף אתה הוי חסיד".

וכך גם במסכת סוטה (יד ע"א): 

ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב  יקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים:

ניתן להבין, לכאורה, שהליכה אחרי מידותיו של הקב"ה הינה הנחיה /הוראה כללית להיות גומלי חסדים.

אולם, ספר החינוך על פרשתנו מונה, בין יתר מצוות העשה, את ההליכה בדרכי האל (מצווה תרי"א)

שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר "והלכת בדרכיו" ( דברים כח, ט)  ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר  "ללכת בכל דרכיו" (דברים י, יב) (דברים יא, כב) …

כך אנו מוצאים גם במניין מצוות עשה על פי הרמב"ם "ללכת ולהדמות בדרכי ה' יתברך" (מצוות עשה ח) וכן אצל הסמ"ג- ספר מצוות גדולות (מצוות עשה ז).

נמצאנו למדים שהליכה בדרך האל היא מצוות עשה העומדת בפני עצמה ומחייבת כל אחד מאיתנו להתנהג כלפי הזולת בדרך החסד והרחמים.

פן נוסף שניתן למצוא במצווה זו, מופיע בדברי הרב שמואל אידלש, המהרש"א, בחידושי אגדות,  על יבמות קכב ע"ב: ["אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך"]

"… גם האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי או מת יבמי והיינו למען אחי לומר מת בעלי שתתייבם לאחיו ומת יבמי שתינשא לשוק לרעים ע"כ אמרו אדברה להעיד גם ביחידות בך מפני השלום שלא תתעגן. מסיים ה' עוז לעמו יתן שאין זה עקירת דבר מן התורה כי הקב"ה נתן עוז וכח לעמו שהם תלמיד חכמים בדבר הזה להיות מקילין בדבר שהרי ה' יברך את עמו בשלום כמו שכתוב "וכל נתיבותיה שלום" ואין כאן שלום אם תתעגן ובדרך הזה יתפרש המקרא "ישא ה' פניו אליך" גם לעקור דבר מן התורה לפי שישים ה' לך שלום"

הקב"ה נתן לתלמידי החכמים את הכוח לפעול, בין היתר, שלא תיהנה עגונות שהרי "ואין כאן שלום אם תתעגן". 

נדמה לי כי דברים אלו עולים בקנה אחד עם המצווה ללכת בדרכו של האל, שאחת ממידותיו היא השלום.   

וראוי לסיים בדבריו הנפלאים של הרש"ר הירש: 

"כל הברכה הזאת תבוא עליך מפני שאם תשמור בנאמנות את מצוות ה' ורק בדרכים שהותוו בידי ה' תשאף להשיג את מטרות האדם והעם, או אז יציב ה' אותך לו – הוה אומר: לצורך מטרותיו באנושות – לעם קדוש הקנוי לו, הרחוק מכל שפל ונבזה והמגשים בחברה רק את הטוב המוסרי המופתי" (פרשת כי תבוא פרק כח, ט-י)

בימים אלו של סוף אלול והשנה החדשה שבפתח, אני מברכת את כולנו שנצליח ללכת בדרכו של האל – ולנהוג במידת החסד, הרחמים והשלום כלפי זולתינו, ונתפלל שגם הקב"ה ינהג איתנו באותו אופן וידון את כולנו לחיים טובים ולשלום.