פרשת משפטים: "הונאת הגר"

רעות ואורי הומינר, שליחי מכון ברן-עמיאל לשעבר במדריד, ספרד שם הם שימשו כמנהיגים רוחניים ומורים בבית הספר היהודי ובקהילה היהודית במדריד.

"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כ"ב, כ')

בחרנו להתמקד באיסור "הונאת הגר" המופיע בפרשתנו על טעמו הייחודי "כי גרים הייתם בארץ מצרים", מתוך החשיבות הגדולה והקושי באיסור שלצערנו נתקלנו בו הן בשליחות והן בחזרה לארץ. ליווי גרים היא מלאכת קודש, וב"ה למדנו הרבה במכון ורכשנו כלים לפתיחת הבית והלב בפני אותן המשפחות, אנשים מבקשי השם, אשר פעמים עזבו חיי נוחות מתוך חיפוש משמעות לחייהם, וזכינו ללוות אותם עד לקבלת עול מלכות שמים ותרי"ג מצוות.

פרשת משפטים, מלאה מצוות המגיעות אחת אחרי השנייה, ברצף לכאורה טכני, כרשימת חוקים לעם אשר יצא ממצרים. היא נראית ייחודית פתאום לאחר רצף פרשות, החל מפרשת בראשית ועד לפרשה זו, אשר מביאות גם מצוות כמובן, אך המצוות שזורות בסיפור מעשה.

הפער גדל לכאורה, כאשר רואים את מיקומה של הפרשה לאחר פרשת יתרו, אשר גם היא מביאה בתוכה את "רשימת חוקים" אך הם מתוארים בתוך מעמד הר סיני וקבלת לוחות הברית, כאירוע מרשים מלא ביראה ורוממות, בעוד שמציאת הרוממות והיראה בפרשת משפטים מצריכה יותר מאמץ.

האברבנאל בפירושו, מראה את הקשר ההדוק בין עשרת הדיברות מהפרשה הקודמת, למצוות המובאות בפרשה זו, וממחיש כיצד המצווות המתוארות בפרשת משפטים, מהוות פרשנות ופירוט של עשרת הדיברות שניתנו בהר סיני. כדוגמא לכך נתמקד כאמור, באיסור הונאת הגר:

" וגר לא תונה ולא תלחצנו ושהוא זכרון המצות שבאו בכללו' בדבור לא תענה ברעך עד שקר והעניין שלא יחשוב אדם שלא נכלל בדבור ההוא אלא אסור עדות שקר בלבד כי הנה נכלל גם כן בו שלא יגנה את הגר ולא יחרפהו במה שהיה גר ועובד עבודת אלילים קודם לזה…

…וכ"ז להודיע כללות הדברות בהיותם משפטים אלהיים מיוסדים על אופני החכמה והחמלה:"^[1]

לאחר שפירט את המצוות הקשורות לאיסורים "לא תרצח", "לא תגנוב" ו-"לא תנאף", האברבנאל מפרש כי ניתן לראות באיסור הונאת הגר המשך של איסור "לא תענה ברעך עד שקר", כך שהדיבר לא מכוון רק לאיסור עדות שקר אלא שנכלל באיסור גם איסור הגינוי וההשפלה של הגר, וזאת בהונאת דברים. דהיינו, האיסור להזכיר לגר את עברו, נכלל בתוך איסור מעשרת הדיברות. בסוף פירושו כאמור, האברבנאל מדגיש כי עניין הפירוט בפרשת משפטים, הוא להראות כי עשרת הדיברות האלוקיים מיוסדים על אופני החכמה והחמלה.

הרש"ר הירש ממשיך בכיוון דומה בפרשנותו למצוות הונאת הגר:

"וגר לא – תונה וגו' מתקשר קשר הדוק אל האמור בפסוק שלפניו. שם נאמר: אפילו מי שנולד כיהודי, ואין כל פגם בייחוסו, – הרי שיקפח את חייו בקרב כלל האומה הישראלית לכשיסטה כהוא זה מטהרת עמוד היסוד של עבודת אלוהי ישראל. כנגד זה נאמר כאן: אדם שנולד כעובד אלילים, משנכנס לכלל ישראל על – ידי קבלת יסודות היהדות ועבודת אלוהי ישראל, – הרי שהוא זכאי לשוויון גמור ולמלוא הזכויות בקרב ישראל על – פי תורת ישראל. הקשר שבין הפסוקים האלה מציין את הכלל הגדול, שהתורה חוזרת עליו בכמה מקומות: כבוד האדם והאזרח וזכויות האדם והאזרח אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו, ולא בשום דבר חיצוני ומקרי, שאינו מפנימיות מהותו העיקרית של האדם, אלא הם תלוים אך ורק בערכה הרוחני – המוסרי של אישיות האדם. והטעם המיוחד – כי – גרים הייתם בארץ מצרים – בא לשמור על הכלל הזה מכל פגיעה[…] נאמר כאן בלשון החלטית: "כי – גרים הייתם וגו'" – כל אסונכם במצרים היה זה, שהייתם "גרים" שם, ובתור שכאלה לא הייתם זכאים, לפי השקפת העמים, לאדמה, למולדת, לקיום, ומותר היה לעשות בכם ככל העולה על רוחם. בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה שורש העבדות והעינוי שהוטלו עליכם. על כן הישמרו לכם – זה לשון האזהרה – פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים."^[2]

התורה מדגישה כי הגר, שבחר בעצמו לעזוב את עבודת האלילים ולהדבק בהשי"ת, זכאי לשוויון זכויות גמור בקרב עם ישראל. ולא בכדי הקב"ה בחר לתת טעם דווקא במצווה זו "כי גרים הייתם בארץ מצרים…", הטעם מהווה בסיס למדינה היהודית. בהיותכם במצרים חייתם כגרים והתנהגו אליכם בצורה מחפירה. כאשר תקימו מדינה יהודית, זכויות האדם בה יבנו כהפך המוחלט של התנהגות המצריים, על המדינה לראות את האדם החי בה ושבחר להיכנס בשעריה אל היהדות. אור החיים הקדוש, מדגיש כי יש לזכור שעם ישראל נוסד מנשמות שהיו "טבועות בקליפה", דהיינו שיסודו של עם ישראל בנשמות שהצליחו לצאת ממצריים על אף שהיו טבועות עמוק בגלות, אזי כאשר מגיע גר ונכנס לעם ישראל "יהיה גר זה כאחד מכם באין הבדל ולזה לא תונהו ולא תלחצנו"^[3].

האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ, בעל ה"תפארת שלמה", מביא בפירושו את הגמרא בפסחים אשר קבעה כי "לא הגלה הקב"ה את ישראל […] אלא כדי שיתווספו עליהם גרים" ומפרש כי הטעם של התורה באיסור הונאת הגר, נובע מתפקידם של ישראל כלפי "נשמות קדושות מפוזר במצרים שצריכים להעלותם למקור מחצבתם"^[4], כאשר מגיע גר, יש לראות בו את ניצוצות הקדושה שקירבו אותו ליהדות, והרי העלאת הניצוצות הללו, כך בדברי ה"תפארת שלמה", הייתה הסיבה שבני ישראל ירדו למצרים מלכתחילה.

לסיכום נראה כי הרוממות הנמצאת בפרטי המצוות וטעמיהם של פרשת משפטים ושל הפרשות הבאות לאחר מכן, מתבררת ומתבהרת כאשר רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהסיפור המופיע לפניהם. הקב"ה בחר לתת לנו תורה, מלאה במצוות אלוקיות, ובחר לתת לנו אותה רק לאחר סיפור הדרך עברו אבותינו, ולאחר מכן עברנו כולנו כעם ישראל. עם שעבר הרבה ובחר בקב"ה, ונבחר על ידי הקב"ה מאהבתו אותנו. כוחם של הפרטים מגיע כמובן ממנו יתברך, אך הקב"ה בחר לתת לנו אותם ולכתוב אותם רק לאחר השתלשלות "סיפור המעשה" שכן הקשר בין הסיפור לחוק, מחויב המציאות.

באופן ממוקד, ראינו כי פירוש טעם האיסור המופיע בתורה להונאת הגר, מראה לנו את חמלתו של הקב"ה, את הציווי שלו כלפינו להיות אנושיים ולראות את האדם באשר הוא אדם, ואת הניצוץ האלוקי הנמצא בגר שלפנינו וכמובן לזכור את הדרך שעשה הגר, הדומה לדרך שעשו אבותינו. לנו יש את הפריווילגיה להיוולד יהודים, ולו יש את הפריווילגיה לבחור ביהדות.

הרב בירנבוים ורבני המכון הדגישו לנו מספר רב של פעמים בשיעורים לקראת השליחות וכן בהתייעצויות בזמן השליחות, כי לפני שנוגעים בפרטי ההלכות החשובות מאוד בגיור, יש להבין מי נמצא מולנו, מה הוא עבר, מה הוא בוחר לעבור כרגע. לאחר שנבין את זה נצליח בע"ה יחד עם הגר, להקפיד על קלה כבחמורה וכל זה מתוך הישענות על התורה הקדושה הבנויה על הפך "תועבת מצריים" ומושתת על אופני החכמה והחמלה האלוקיים.

יהי רצון שנצליח תמיד לראות את העומד לפנינו, ולהצליח להסתכל עליו בעיניים שוות, כאילו אנחנו נמצאים כרגע בנעליו, וכל זה מתוך אהבה ויראה של ה' יתברך.

^[1] אברבנאל, שמות, פרשת משפטים, פרק כב, פסוק ט"ו.
^[2] רש"ר הירש, שמות, פרשת משפטים, פרק כב, פסוק כ'.
^[3] אור החיים, שמות, פרשת משפטים, פרק כב, פסוק כ'.
^[4] תפארת שלמה, בראשית, פרשת לך לך.

הקהילה היהודית במדריד היא קהילה קטנה, מגוונת וחמה. הקהילה קיימת כ100 שנים כאשר במשך כ400 שנים לא היו כלל יהודים בספרד בעקבות גירוש ספרד, ומורכבת בעיקר מיהודים ממרוקו הספרדית, דרום אמריקה ועוד. היהודים במדריד גרים בכל רחבי העיר ומתקבצים למספר בתי כנסת ובית ספר יהודי אחד. הקהילה ציונית ומחוברת מאד למסורת, ישנן פעילויות קהילתית רבות בין היתר סביב מעגל השנה, הרבה פעמים בשיתוף עם בית הספר היהודי, בתי הכנסת, תנועת הנוער וכו'.