פרשת בלק: המטרה הבלתי נגמרת של אחדות ללא אחידות

הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון

הרב שלמה אהרונסון, רבה של תל אביב דאז, שהיה אהוב על כולם, נפטר זמן קצר קודם לכן, בחודש מרץ. הרב סולובייצ'יק, שהיה ידוע כעילוי והיה בעל דוקטורט מאוניברסיטת ברלין, שימש אז כרב העיר בוסטון וקיווה לרשת את הרב אהרונסון בתפקיד רבה של תל אביב. במהלך ביקורו של הרב סולובייצ'יק, אז בן 32, הוא הוזמן להעביר שיעור בישיבת מרכז הרב, הבית הרוחני של החזון ומשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. היתה זו הזדמנות לרב סולובייצ'יק להיפגש עם הרב קוק, הרב הראשי לארץ ישראל שהיה חולה ונפטר כמה חודשים לאחר מכן. לאחר הביקור והשיעור, הרב קוק נזכר בחוויה האישית שלו כתלמיד, כאשר שמע את השיעורים של הרב חיים מבריסק, סבו של הרב סולובייצ'יק בישיבת וולוז'ין. הרב קוק העיר על כך – "כוחה חכמה של הסבא שורה כעט בנכד". כמועמד לתפקיד הרב הראשי של תל אביב, נשא הרב סולובייצ'יק דרשה באותה השבת, שהייתה פרשת בלק, אותה הפרשה שאנחנו קוראים השבוע.

בדיעבד, אנחנו יודעים שהרב סולובייצ'יק, האדם שהרב קוק תיאר כעילוי ושהמשיך לשמש כדמות רבת השפעה באורתודוקסיה המודרנית, לא מונה לתפקיד רבה של תל אביב. כתלמיד סקרן, שאלתי פעם את הרב סולובייצ'יק מדוע הוא חושב שהם לא בחרו בו. הוא הסביר שהוא מאמין שזה בגלל הדרשה שהוא נשא. אחרי שדרבנתי אותו קצת יותר, הרב שיתף שהדרשה אותה נשא התמקדה בפסוק: "מה-טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" [במדבר כד:ה]. הוא ציטט פסוק זה כדי להביע את תקוותו, כי האוהלים השונים של ישראל יזכו לדור יחד. אשכנזים עם ספרדים, דתיים עם חילונים, בניסיון להשיג אחדות, גם ללא אחידות. בתקופה לאחר שלא קיבל את התפקיד, הרב סולובייצ'יק הבין שהקהילה עדיין לא היתה מוכנה לשמוע, ובוודאי שלא להפנים, מסר כזה.

כשהרב סולובייצ'יק לא התמנה לרבה של תל אביב ובמקום זאת נשאר בארה"ב כדי לסייע בעיצוב יהדות העולם, שבו גם קהילת בוסטון וגם הישיבה יוניברסיטי היו חממות לרעיונות היצירתיים שלו, ובאותה תקופה הוא נודע בכינוי "רב", אחד מהרבנים הגדולים של דורו.

אנחנו קוראים פרשה זו כ- 86 שנים מאוחר יותר, ורואים בבירור ובעצבות כי המסר של הרב סולובייצ'יק עדיין לא התממש. אנחנו אחראים להמשיך ולשאוף לעבר מימוש החלום של "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל". עלינו להשקיע את מירב המאמצים שלנו כדי להבטיח יותר אחדות, יותר אחידות בקרב העם היהודי. עלינו לדאוג לדבר עם כל אחד, ועל כל אחד, בכבוד. לקבל ולכבד יהודים השומרים יהדות בדרך השונה מאיתנו, יהודים בעלי מנהגים ומסורות שונים, יהודית המגיעים מארצות ומתרבויות שונות. לקבל ולכבד כל אחד, גם אם איננו מסכימים עם מנהגיו או אמונותיו של האחר. להראות לקב"ה שאנחנו עם ולמרות שאין בינינו אחידות, אנחנו עדיין מחויבים לאחדות, כך שנוכל לזכות בברכות של "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל".